אודרי הפבורן: מקליפות צבעונים ועד טיפאני
במהלך רעב ההולנדים בחורף של שנת 1944, משפחתה טחנה קליפות צבעונים לקמח כדי להכין לחם. היא חלתה בצהבת, אנמיה, בצקת ודלקת ריאות, וניצלה בזכות פניצילין שנקנה בכסף מסיגריות שנמכרו בשוק השחור. תשע שנים מאחר כך היא זכתה בפרס האוסקר. ארבעים וארבע שנים לאחר מכן, בהסבירה ליוניצ"ף מדוע לקחה את התפקיד, היא אמרה זאת בבירור: "אני יכולה להעיד על מה שיוניצ"ף אומר לילדים, מפני שהייתי בין אלה שקיבלו מזון ועזרה רפואית אחרי מלחמת העולם השנייה".
בת של ברונית, בת של פשיסט
היא נולדה בשם אודרי קת'לין רסטון ב-4 במאי 1929 באיקסל שבריוקסל. אמה הייתה הברונית אלה ואן המסטרה, בת של ברון שהיה ראש עיריית ארנהם ומושל גינאה ההולנדית. אביה, ג'וזף רסטון, היה נתין בריטי שנטש את המשפחה ב-1935 – "האירוע הטראומטי ביותר בחיי", אמרה מאחר כך.
החלק שבדרך כלל מושמט מן האגדה הוא בשביל מה הוא נטש אותן. באמצע שנות ה-30 שני הוריה אספו תרומות עבור האיחוד הבריטי של הפשיסטים; אמה פגשה את היטלר וכתבה עליו באהדה; אביה העמיק בפוליטיקה הפשיסטית בלונדון ואף פעם אחת לא ביקר את בתו בחוץ לארץ. האנשים האהובים ביותר בקולנוע של המאה ה-20 גודלו, למשך זמן קצר, במשפחה שפלרטטה עם האויב שאותו תבלה אחר כך מלחמה בהסתתרות ממנו.
ארנהם
بعد פלישת הגרמנים ב-1940 עברה המשפחה לארנהם, והיא אימצה את השם הבדוי אדה ואן המסטרה, כיוון ששם בעל צליל אנגלי היה מסוכן. את מה שראתה היא תיאר ללא עיטורים: "ראינו גברים צעירים מועמדים אל הקיר ונורים, והם היו סגורים את הרחוב ואז פותחים אותו, ואפשר היה לעבור שוב". דודה אוטו ואן לימבורג סטירום הוצא להורג ב-1942 כנקמה על חבלה של המחתרת. אח למחצה אחד גורש למחנה עבודה גרמני; האחר ירד למחתרת.
הבלרינה שאמרו לה לא
היא התאמנה בבלט בקונסרבטוריון של ארנהם במהלך המלחמה, ואחר כך אצל סוניה גאסקל באמסטרדם ומרי רמברט בלונדון מ-1948, וזכתה במלגה עם בלט רמברט. אז אמרו לה את האמת: גובהה והחוקה המוחלשת שהשאירה תת-תזונה בזמן המלחמה משמעותם שהיא לעולם לא תהיה בלרינה ראשית. משחק היה מוצא אחרון. ראוי לרשום את גודל האכזבה הזו – הקריירה שהעולם מכיר הייתה תוכנית ב', שנכפתה עליה על ידי הרעב.
קול렛
ב-1951 הסופרת קול렛, ששהתה במלון דה פריז במונטה קרلو, ראתה אותה בתפקיד קטן וליהקה אותה להפקה בברודוויי של ז'יז'י (Gigi).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ויליאם וויילר לهاق אחר כך ב-חופשה רומאית (Roman Holiday, 1953) על פני אליזבת טיילור מכוח מבחן בד. "היה בה כל מה שחיפשתי: קסם, תמימות וכישרון", אמר. היא זכתה בפרס האוסקר, ב-BAFTA ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר – השחקנית הראשונה שלקחה את שלושתם עבור הופעה יחידה – וזכתה בפרס טוני באותה שנה עבור אונדין (Ondine).
אז סברינה (Sabrina, 1954) עם בוגרט והולדן, מועמדות ו-BAFTA; פני מצחיקים (Funny Face, 1957) עם אסטר, שרה את הקולות שלה עצמה; סיפורה של נזירה (The Nun's Story, 1959), שעליו שפטה וראייטי (Variety) כי "להפבורן יש תפקיד סרט הדורש ביותר, והיא נותנת את ההופעה הטובה ביותר שלה"; ו-ארוחת בוקר בטיפאני (Breakfast at Tiffany's, 1961), התפקיד המגדיר, שמצאה אותו מייסר – "אני הפרוברטית. משחק הילדה המוחצנת היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי אי פעם". גבירתי הנאווה (My Fair Lady, 1964) הגיע עם מחלוקת הדיבוב הצמודה, מרני ניקסון שרה בשבילה, ובוזלי קראוذر אף על פי כן כתב ש"אודרי הפבורן מצדיקה באופן נפלא את ההחלטה של ג'ק וורنر לגרום לה לשחק את תפקיד הנושא". המתתן עד חשיכה (Wait Until Dark, 1967), כאישה עיוורת מבועתת, הביא לה את מועמדותה החמישית והאחרונה לאוסקר.
ז'יבנשי
הוברט דה ז'יבנשי הלביש אותה לראשונה עבור סברינה ב-1954, לאחר שהתאכזב בתחילה שההפבורן שבאה לראות אותו אינה קתרין. הוא המשיך לעצב לשבעה מסרטיה, כולל ארוחת בוקר בטיפאני, שהשמלה השחורה הקטנה שלה היא ככל הנראה הבגד המפורסם ביותר בקולנוע; אחת מהשמלות השחורות שלה נמכרה אצל כריסטי'ס תמורת 467,200 ליש"ט ב-2006. היא הייתה הפנים של הבושם הראשון שלו, ל'אנטרדי (L'Interdit), ב-1957. ססיל ביטון, שכתב ב-ווג ב-1954, כינה אותה "ההתגלמות הציבורית של האידיאל הנשי החדש שלנו" – רזה, גאמי, נגישה, אלטרנטיבה لشكل שעון החול שהיה אז דומיננטי.
ארבע השנים האחרונות
היא נישאה למל פרר ב-1954; היה להם בן, שון, אחרי שתי הפלות, והתגרשו לאחר ארבע עשרה שנים. היא נישאה לפסיכיאטר האיטלקי אנדראה דوتي ב-1969, ילדה בן שני, לוקה, והתגרשה לאחר שתים עשרה. תשע שנותיה האחרונות, עם השחקן ההולנדי רוברט וולדרס, כינתה המאושרות בחייה.
ב-1988 היא הפכה לשגרירה של רצון טוב של יוניצ"ף, והעבודה לא הייתה טקסית. אתיופיה, טורקיה, ונצואלה, אקוודור, גואטמלה, הונדורס, אל סלוודור, בנגלדש, תאילנד, וייטנאם, סודאן. היא העידה בפני הקונגרס האמריקאי, השתתפה בפصגה העולמית לילדים, השיקה את דוחות מצב ילדי העולם ונתנה נאומים אינסופיים. באתיופיה ב-1988, לאחר שביקרה בבית יתומים של חמש מאות ילדים רעבים: "יש לי לב שבור. אני מרגישה מיואשת. אני לא יכולה לשאת את המחשבה ששני מיליון אנשים נמצאים בסכנה מיידית של רעב". בסודאן ב-1989: "אלה אינם אסונות טבע אלא טרגדיות מעשה ידי אדם שעבורן יש רק פתרון אחד מעשה ידי אדם – שלום". על סמואה ב-1992, שאותה כינתה אפוקליפטית: "לא ראיתי דבר כזה – גרוע כל כך ממה שיכולתי לדמיין". באותה שנה, כבר חולה בסרטן, היא נסעה לצרפת, קניה, סמואה, שוויץ, הממלכה המאוחדת וארצות הברית.
מדוע אודרי נקראת גאונה
הטענה, היכן שהיא נעשית בכלל, אינה טענה על אינטלקט, ויהיה זה לא ישר להעמיד פנים אחרת. שום דבר ברקורד – לא התיאור של יוניצ"ף, לא הביקורות העכשוויות – אינו מתאר אותה כגאונה, והערכתה העצמית על משחקה הייתה צנועה עד כדי ביקורת עצמית. היא מעולם לא נחשבה לטכנאית מן השורה הראשונה. גבירתי הנאווה דרשה מישהו אחר לשיר עבורה. היא זכתה באוסקר אחד, עבור תפקידה הראשי הראשון, ומעולם לא זכתה באחר על פני ארבע מועמדויות נוספות.
מה שהיה לה היה נדיר יותר ממה שזה נראה וקשה יותר לזיוף: נוכחות מסך שנקראה כבלתי מוגנת לחלוטין. וויילר קרא למרכיבים – "קסם, תמימות וכישרון" – והסדר מרמז, כאשר הככישרון שלישי. האומנות מורכבת מעשיית מעט מאוד והישארות קריאה לחלוטין, וזה עבד בשני קצות הרשומות: קומדיה בחופשה רומאית, צנע בסיפורה של נזירה, אימה בהמתתן עד חשיכה. הקושי שלה עם הולי גולייטלי הוא המתנה. היא לא שיחקה את עצמה; היא בנתה הפוך, והמאמץ יוצר.
המקרה החזק יותר הוא שהגאונה שלה, אם המילה חלה, הייתה בשימוש בתהילה במקום בהחזקתה. רוב הכוכבים מלווים שם למטרה. הפבורן בילתה את חמש השנים האחרונות של חייה במחנות רעב והמשיכה לנסוע לאחר אבחון סרטן, כשהיא ממירה ידוענות للوجיסטיקה – קמפיינים של חיסונים, מערכות מים, עדות בקונגרס – בדיוק שרוב הפעילים המקצועיים לעולם אינם מגיעים אליו. זהו כישרון, וזה אינו כישרון משחק.
מורשת
היא חזרה מסמואה בספטמבר 1992 עם כאבי בטן שהתבררו כפסידומיקסומה פריטוני, סרטן נדיר שכבר התפשט במעי הדק שלה. היא מתה בשנתה ב-20 בינואר 1993 בביתה בטולושנז שבשווייץ, בת שישים ושלוש. היא קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מג'ורג' ה. וו. בוש שבועות קודם לכן, וזכתה בפרס ההומניטרי על שם ג'ין הרשולט לאחר מותה. פרסי גראמי ואמי לאחר המוות השלימו EGOT. מכון הסרטן האמריקאי מדרג אותה כלגנדת המסך הנשית השלישית בגדולה של הקולנוע האמריקאי. בנה שון ייסד את קרן הילדים של אודרי הפבורן; בנה לוקה הפך לפטרון של צדקה לסרטן הנדיר שהרג אותה.