שבעה עשר ציורי שמן של אמן בן חמש עשרה הוצגו בסלון מארי (Salon Mari) בשנת 1920, וסימנו את ראשית הבטחתנו של אנטוניו ברני (Antonio Berni). הוא נולד ברוסאריו (Rosario) בשנת 1905, ופיתח קריירה ענפה כצייר, פסל, אמן קיר ואמן הדפס, אשר עיצבה לבסוף את פני האמנות הארגנטינאית של המאה ה-20 דרך עדשה של ריאליזם חברתי נוקב.
שנות העיצוב באירופה
בתמיכת מלגה מהג'וקי קלאב (Jockey Club) של רוסאריו, עבר ברני לאירופה בשנת 1925. לאחר סיור ראשוני בספרד, הוא התיישב בפריז (Paris) ונרשם לסדנאות באקדמיה דה לה גראנד שומייר (Académie de la Grande Chaumière) בהדרכת אנדרה לוט (André Lhote) ואותון פריז (Othon Friesz). בתקופה זו יצר עבודות כגון 'נוף פריזאי' (Paisaje de París) ו-'טבע דומם עם גיטרה' (Naturaleza muerta con guitarra). עד שנת 1927, בסיוע מענק ממחוז סנטה פה (Santa Fe), הוא העמיק את חקירתו בסוריאליזם ויצר יצירות כמו 'מגדל אייפל בפאמפה' (La Torre Eiffel en la Pampa). תקופתו בצרפת גם טיפחה תפנית אינטלקטואלית, כאשר החל לעסוק בתיאוריה מרקסיסטית וקיים חליפת מכתבים עם המשורר לואי אראגון (Louis Aragon).
מעבר לריאליזם חברתי
עם חזרתו לארגנטינה בשנת 1931, חוסר היציבות הכלכלית של 'העשור הידוע לשמצה' (Infamous Decade) הניע את ברני לנטוש את הסוריאליזם לטובת עיסוק ישיר יותר בתחלואי החברה. הוא היה ממייסדי 'איגוד הסטודנטים והאמנים' (Mutualidad de Estudiantes y Artistas) והצטרף למפלגה הקומוניסטית המקומית. בשנת 1933, הוא שיתף פעולה עם דויד אלפארו סיקיירוס (David Alfaro Siqueiros), לינו אנאה ספילימברגו (Lino Enea Spilimbergo), חואן קרלוס קסטנינו (Juan Carlos Castagnino) ואנריקה לאזארו (Enrique Lázaro) ביצירת הציור הקיר 'תרגיל פלסטי' (Ejercicio Plástico). תוך סטייה מציורי קיר ציבוריים בלבד, הוא העביר את המוקד לציור נרטיבי שבחן אבטלה ותיעוש, כפי שבא לידי ביטוי ביצירות מרכזיות כמו 'מובטלים' (Desocupados) ו-'הפגנה' (Manifestación).
פרויקטים של אמצע המאה ומורשת
שנות ה-40 סימנו תקופה של הכרה מוסדית וטיולים אזוריים. בעקבות טיול לחקר אמנות פרה-קולומביאנית בבוליביה, אקוודור, פרו וקולומביה, הוא קיבל את הפרס הגדול של כבוד בסלון הלאומי (Salón Nacional) בשנת 1943. הוא שיתף פעולה בעיטור הכיפה של גלריאס פסיפיקו (Galerías Pacifico) לפני שהתמקד בתנאים האקולוגיים והחברתיים בסנטיאגו דל אסטרו (Santiago del Estero). הקריירה המאוחרת שלו כללה חקירות מגוונות, החל מסדרות אקספרסיוניסטיות המתארות כורתי עצים ועד לקולאז'ים של חואניטו לגונה (Juanito Laguna) שהמחישו את המחיר האנושי של הפיתוח התעשייתי המודרני. ברני נותר פעיל עד מותו בשנת 1981 בבואנוס איירס, שם נקבר בבית הקברות לה צ'קריטה (La Chacarita Cemetery).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1905, רוסאריו, ארגנטינה - נפטר: 1981, בואנוס איירס, ארגנטינה - תנועות עיקריות: ריאליזם חברתי, נואבו ריאליסמו (Nuevo Realismo) - משתפי פעולה בולטים: דויד אלפארו סיקיירוס, לינו אנאה ספילימברגו - סדרות מפתח: חואניטו לגונה, מוטיבים מסנטיאגו (Motivos santiagueños) - מקום קבורה: בית הקברות לה צ'קריטה - חברויות: האקדמיה לאמנויות הציור (Accademia delle Arti del Disegno), האקדמיה הלאומית לאמנויות יפות
שאלות נפוצות של קוראים
### עם איזו תנועה אמנותית היה אנטוניו ברני מזוהה?
הוא קשור ל'נואבו ריאליסמו', ששימש כשלוחה ארגנטינאית של הריאליזם החברתי.
### היכן ממוקמת עבודתו כיום?
עבודתו, כולל הקולאז'ים של חואניטו לגונה, הוצגה בעולם באוספים גלובליים שונים.