אנה נטרבקו: הקול שהחשיך
לפני ששרה תו אחד על במת המרינסקי, אנה נטרבקו ניקתה את רצפותיה. היא הייתה סטודנטית בקונסרבטוריון בלנינגרד, שוטפת את הבית שבו שר שאליאפין, כשהמנצח ולרי גרגייב הבחין בה ולקח אותה כתלמידה. תשע שנים לאחר מכן היא עמדה בפסטיבל זלצבורג כדונה אנה תחת ניקולאוס הרנונקורט, ועולם האופרה הבינלאומי החליט שהוא מצא את הזמרת לה חיכה. שני העשורים שבאו לאחר מכן הפכו אותה לסופרן המפורסמת ביותר בחיים — ואחרי פברואר 2022, לאחת השנויות במחלוקת ביותר.
ילדות קוזאקית וחינוך בקונסרבטוריון
נטרבקו נולדה ב-18 בספטמבר 1971 בקרסנודאר, בדרום רוסיה, למשפחה ממוצא קוזאקי קובני. הכשרתה הרשמית התקיימה בקונסרבטוריון הממלכתי של לנינגרד על שם רימסקי-קורסקוב, ממנו סיימה את לימודיה ב-1991 — השנה שבה העיר חזרה לשם סנט פטרסבורג והמדינה שבה נולדה חדלה מלהתקיים. חניכותה הייתה אפוא כפולה: שיטת הקונסרבטוריון הרוסי הקפדנית מצד אחד, ומצד שני החינוך המעשי של אישה צעירה שעבדה בתוך תיאטרון המרינסקי בתקופה הלא יציבה ביותר בהיסטוריה המודרנית שלו.
חסותו של גרגייב הייתה מכרעת. הוא הפך למנטור הקולי שלה כמו גם למנצח שלה, והוא זה שהציב אותה מול קהל. ב-1994, בגיל עשרים ושתיים, היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בתפקיד במרינסקי כסוזנה ב"נישואי פיגארו" של מוצרט, ועל סמך זה התקבלה לאנסמבל התיאטרון. הבחירה בתפקיד ראויה לציון: סוזנה היא סוברט, מהירה וקלילה, תפקיד לקול בעל זריזות ולא משקל. נטרבקו החלה בקצה המנוגד של הספקטרום מזה שבו תסיים.
זלצבורג, והפיכתה לכוכבת
הופעת הבכורה האמריקאית שלה הגיעה מוקדם — האופרה של סן פרנסיסקו ב-1995 — אך השנה שעשתה אותה הייתה 2002. בפברואר היא הופיעה במטרופוליטן אופרה בפעם הראשונה, ב"מלחמה ושלום" של פרוקופייב, יצירת רפרטואר רוסית ששיחקה על חוזקותיה המולדות. לאחר מכן הגיע פסטיבל זלצבורג, שם שרה את דונה אנה ב"דון ג'ובאני" תחת הרנונקורט, אחד המוזיקאים התובעניים ביותר של התקופה. ההצלחה הייתה מיידית ומוחלטת.
התוצאות הגיעו במהירות. ב-2003 חתמה איתה דויטשה גרמופון כאמנית בלעדית, התחייבות שהלייבל שומר למספר מצומצם של אמנים בכל דור, וההקלטות החלו: אופרות מלאות, אלבומי רסיטל, המנגנון של קריירה שנבנתה לשוק הבינלאומי ולא לבית אחד. גרמניה העניקה לה פרס BAMBI ב-2006. ב-2007 מגזין "טיים" הציב אותה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם — הבחנה יוצאת דופן לזמרת קלאסית ומדד הוגן לכמה רחוק מעבר לקהל האופרה התפשטה תהילתה. רוסיה העניקה לה תואר אמנית העם ב-2008.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפנייה לעבר משקל
הדבר המעניין ביותר בקריירה של נטרבקו הוא שהיא לא נשארה במקום שבו התחילה. הזהות המוקדמת שלה נבנתה על תפקידים ליריים וקולורטורה — מוצרט, רפרטואר הבל קנטו, תפקידים שמתגמלים בהירות וגמישות. החל משנת 2016 לערך היא עברה במכוון לטריטוריה כבדה יותר של המאה ה-19 הרומנטית והווריזמו: ליאונורה ב"הטרובדור", ליידי מקבת' ב"מקבת'" של ורדי, ותפקיד הכותרת ב"אאידה". האלבום שלה "וריזמו" הופיע ב-2016; "Amata dalle tenebre" — "אהובה על ידי החשיכה" — עקב ב-2021.
הקול עצמו השתנה עם הרפרטואר, ורכש את מה שהלייבל שלה מתאר כגוונים עשירים וכהים יותר, ומה ש"אנציקלופדיה בריטניקה" מכנה כלי נגינה כהה ומבריק המותאם לפרשנות דרמטית משכנעת ונוכחות בימתית ניכרת. הופעות בכורה בתפקידים המשיכו להגיע עד שנות החמישים לחייה: טורנדוט, טוסקה, אלזה ב"לוהנגרין", אביגיל ב"נבוקו" ב-2023. במטרופוליטן אופרה לבדה היא שרה יותר מעשרים תפקידים. מעט זמרות סופרן מצליחות לבצע מעבר כזה; לעשות זאת תוך שמירה על קהל המוני זה נדיר עוד יותר.
2022 ואילך
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, פרסמה נטרבקו סדרה של הצהרות שפורשו כסותרות: היא התנגדה למלחמה תוך התנגדות למה שכינתה הצהרה פוליטית כפויה, ובהמשך התרחקה מוולדימיר פוטין. המטרופוליטן אופרה הסירה אותה מהפקות מתוכננות של "טורנדוט" ו"דון קרלוס", והחליפה אותה בסופרן האוקראינית לודמילה מונסטירסקה. הסכסוך הגיע לבוררות; במרץ 2023 הורה בורר למט לשלם לה יותר מ-200,000 דולר עבור הופעות שבוטלו תוך הטלת קנס של 30,000 דולר בקשר להצהרות שהבורר תיאר כ"בלתי הולמות בעליל".
מחלוקת נפרדת עקבה ביולי 2022, כאשר הופיעה ב"אאידה" באיפור שחור (blackface) בארנה די ורונה, שבע שנים לאחר שהמטרופוליטן אופרה התחייבה לנטוש את הנוהג. הסופרן האמריקאית אנג'ל בלו ביטלה את הופעותיה שלה ב"לה טרוויאטה" בפסטיבל במחאה.
החשבון הפרטי
נטרבקו קיבלה אזרחות אוסטרית ב-2006 והחזיקה בתים בווינה, סנט פטרסבורג וניו יורק — תפוצה שמתארת את חייה המקצועיים במדויק כמו כל ביוגרפיה. היא הייתה בת זוגו של הבס-בריטון האורוגוואי ארווין שרוט, איתו נולד לה בן, טיאגו, ב-2008. ב-2015 נישאה לטנור האזרי יוסף אייבזוב; פרידתם הוכרזה ביוני 2024. וינה העניקה לה תואר Kammersängerin ב-2017, באותה שנה שבה קיבלה פרס אופרה בינלאומי. המדף שלה מחזיק גם אחד-עשר פרסי ECHO KLASSIK וב-2020, את פרס המוזיקה פולאר.
מדוע אנה מכונה גאונה
המילה נצמדת לנטרבקו בשל כישרון פיזי ופרשני ולא אינטלקטואלי, והיושר מחייב לומר זאת. מה שיש לה הוא כלי נגינה בעל צבע יוצא דופן — "הקול הכהה והמבריק" של בריטניקה — בשילוב עם טמפרמנט בימתי שנקרא מהחלק האחורי של אולם בן ארבעת אלפים מושבים. אף אחד מאלה אינו חשיבה; שניהם קרובים יותר לכישרון אתלטי ודרמטי הפועל בגבול היכולת האנושית.
היכן שניתן לטעון לאינטליגנציה אמנותית אמיתית הוא במעבר הרפרטואר. קולות משתנים עם הגיל בין אם הזמרים רוצים בכך ובין אם לא, ורוב זמרות הסופרן או מתנגדות לשינוי ומאבדות את הגובה, או שופטות לא נכון את המשקל החדש ונשרפות. נטרבקו קראה את הכלי שלה במדויק, בחרה בורדי ובווריזמו על פני מוצרט והבל קנטו שעשו אותה, ובנתה מחדש קריירה בתנאים החדשים — הופעת בכורה בטורנדוט, טוסקה ואביגיל בשנות החמישים לחייה. זוהי החלטה הדורשת מודעות עצמית שחסרה לרוב המבצעים.
טיעון הנגד משמעותי. הכרה מוסדית — ה-Time 100, פרס המוזיקה פולאר, אחד-עשר פרסי ECHO KLASSIK — מודדת תהילה ויכולת שיווק לא פחות מאשר אמנות, וההשקעה של דויטשה גרמופון הייתה הימור מסחרי כמו גם אסתטי. מאז 2022 המוניטין שלה שנוי במחלוקת באמת ולא רק בדיון, על רקע פוליטי ו, אחרי ורונה, אתי. "גאון" אינה המילה שאליה מגיעים המבקרים הזהירים ביותר. "כוכבת" היא, וזו טענה אחרת.
מורשת
משמעותה של נטרבקו היא חלקית מוזיקלית וחלקית מבנית: היא הוכיחה שזמרת קלאסית עדיין יכולה למשוך את תשומת הלב השמורה בדרך כלל למבצעים פופולריים, והיא עשתה זאת מבלי להגביל את עצמה לתפקידים שעשו אותה מפורסמת לראשונה. האם הישג זה שורד את מחלוקות שנות ה-20 של המאה ה-21 בשלמותו היא שאלה שהדור שלה לא יכריע.