אן וואנג: מפטנט להון
אן וואנג (An Wang) מכר פטנט יחיד לחברת IBM בשנת 1955 תמורת 500,000 דולר, סכום שהיה מאפשר לרוב הממציאים לפרוש בנוחות. הוא השתמש בו במקום זאת כהון ראשוני, ועד שהמגזין פורבס דירג את האנשים העשירים ביותר באמריקה בשנת 1984, האיש שהגיע לבוסטון תשע שנים קודם לכן כשבבעלותו כמעט דבר, החזיק בהון מוערך של 1.6 מיליארד דולר, מה שהפך אותו לאדם החמישי בעושרו במדינה.
פיזיקאי שנעקר עקב המלחמה
אן וואנג נולד ב-7 בפברואר 1920 בשאנגחאי שבסין, לאב מורה לאנגלית ואם עקרת בית. הוא קיבל תואר בהנדסת חשמל מאוניברסיטת ג'יאו טונג בשאנגחאי בשנת 1940, בתוך השיבושים של מלחמת סין-יפן השנייה, והיגר לארצות הברית ביוני 1945 כדי להמשיך בלימודי תואר שני באוניברסיטת הרווארד, שם השלים דוקטורט בפיזיקה יישומית בשנת 1948. במעבדות המחשוב של הרווארד, בעבודה תחת בונה המחשבים החלוץ הווארד אייקן (Howard Aiken) על המכונה "מארק 4", מצא וואנג את הבעיה שתגדיר את שארית הקריירה שלו.
פתרון בעיית הזיכרון לפני שהיה לה שם
מחשבים מוקדמים נזקקו לדרך לאחסן מידע שניתן לכתיבה ולקריאה באופן אמין ללא אובדן נתונים, והטכנולוגיה שהייתה זמינה בסוף שנות ה-40 הייתה איטית ולא אמינה. בעבודה עם עמיתו החוקר וויי-דונג וו (Way-Dong Woo), המציאו השניים יחד את מה שנודע כ-"התקן בקרת העברת דופק", טכניקה שאפשרה לליבות מגנטיות להיקרא ולהיכתב ברצף מהיר מבלי למחוק או לשבש את מצבן — פריצת הדרך ההנדסית המרכזית שהפכה את זיכרון הליבה המגנטית לטכנולוגיה מעשית עבור מחשבים. ההתקן, שנרשם כפטנט אמריקאי מס' 2,708,722, הפך להמצאה שהיכל התהילה הלאומי לממציאים יציין מאוחר יותר כתרומתו המגדירה, ותיאר את זיכרון הליבה המגנטית כטכנולוגיה ש-"הפכה לחיונית לפיתוח המחשב המוקדם". כאשר הרווארד צמצמה את מימון מחקרי המחשוב שלה ב-1951, וואנג עזב כדי לצאת לדרך עצמאית, וב-1955, לאחר שהקים חברה משלו, הוא מכר את זכויות הפטנט שלו על זיכרון הליבה ל-IBM תמורת 500,000 דולר — תשלום שסיפק לו את הון העבודה הדרוש להצמחת העסק שכבר התחיל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית "וואנג מעבדות"
וואנג הקים את חברת ההנדסה שלו כעסק בבעלות יחיד ביוני 1951, במימון השנים הראשונות בחלקו על ידי מכירת שליש מהמניות לחברת וורנר אנד סווייזי (Warner & Swasey Company), והפך אותה לתאגיד בשנת 1955 יחד עם חברו ללימודים משאנגחאי, גה-יאו צ'ו (Ge-Yao Chu), בשם "וואנג מעבדות" (Wang Laboratories). המוצרים המוקדמים של החברה כללו מחשבונים אלקטרוניים שולחניים עם תצוגות דיגיטליות; המכונה LOCI מ-1965, אחד מהתקני המחשוב השולחניים החלוציים של זמנה, הציעה מקלדת הדומה למכונת חיבור, אך עם היכולת החדשנית לייצר לוגריתמים בלחיצת כפתור אחת, צעד מוקדם לקראת מה שהיכל התהילה הלאומי לממציאים מכנה אוטומציה משרדית. החברה רשמה את הצלחתה המסחרית הגדולה ביותר לאחר שעברה לעיבוד תמלילים ב-1974: עד 1976 הציג וואנג מעבד תמלילים רב-משתמשים מבוסס תצוגה שנבנה על מעבדי Zilog Z80, שהפך למוצר השליט בקטגוריה שלו, והותקן במשרדים ברחבי העולם לפני עליית המחשב האישי של IBM ו-Microsoft Word ששינו את השוק. "וואנג מעבדות" בנתה גם את המחשב המיני Wang 2200 ואת מערכת המחשוב העסקית מרובת המשתמשים Wang VS. החברה צמחה ממכירות של כמיליון דולר ב-1964 ל-27 מיליון דולר עם 1,400 עובדים עד 1970, ועד 1989 העסיקה יותר מ-30,000 עובדים, בעיקר סביב מטה החברה במסצ'וסטס, כאשר וואנג מכהן כיו"ר ומנכ"ל לאורך כל הדרך.
פילנתרופיה והכרה ציבורית
וואנג הפנה חלק משמעותי מהונו למוסדות במסצ'וסטס: הוא ייסד את מכון וואנג ללימודים מתקדמים, שפעל עד 1987; תרם 4 מיליון דולר למרכז לטיפול אמבולטורי בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס; ומימן את שיפוץ תיאטרון המטרופוליטן בבוסטון, ששמו שונה לאחר מכן לתיאטרון וואנג לכבודו. הוא הקדיש קתדרות באוניברסיטאות הרווארד, בראון ובוסטון, ובית ספר חטיבת ביניים בלוול, מסצ'וסטס נושא את שמו. הוא קיבל את מדליית החירות בשנת 1986, כבוד שניתן לאזרחים אמריקאים שעברו התאזרחות שתרמו תרומות יוצאות דופן למדינה, והוכנס להיכל התהילה הלאומי לממציאים בשנת 1988, שנתיים לפני מותו. בעת מותו החזיק ביותר משלושים וחמישה פטנטים הקשורים למחשבים.
מות
אן וואנג מת מסרטן ב-24 במרץ 1990, במסצ'וסטס, כשהוא מותיר אחריו את אשתו, לוריין צ'יו וואנג (Lorraine Chiu Wang), לה נישא ושעמה גידל שלושה ילדים בלינקולן, מסצ'וסטס, ואת החברה שתתקשה במעבר ממעבדי תמלילים ייעודיים למחשבים אישיים לשימוש כללי בשנים שמיד לאחר מותו.
מדוע אן מכונה גאון
הטענה של וואנג לכינוי עוברת דרך שני הישגים נפרדים ולא אחד: פריצת דרך הנדסית ממשית ורשומה בפטנט בתחום זיכרון הליבה המגנטית שפתרה בעיה מרכזית בהפיכת מחשבים דיגיטליים למעשיים, ולאחר מכן כישרון שני, פחות מפורסם, לבנייה וניהול של אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות באמריקה על בסיס אותו פטנט והימורים מוצלחים על מוצרים עוקבים. הציטוט של היכל התהילה הלאומי לממציאים חד-משמעי לגבי הראשון: התקן בקרת העברת הדופק של וואנג היה תרומה בסיסית לזיכרון מחשב מוקדם, שזקפה לזכותו ולזכות הממציא השותף וויי-דונג וו ספציפית, ולא לצוות רחב יותר. וואנג עצמו היה צנוע באופן אופייני לגבי התווית, ועל פי הדיווחים העיר כי "הצלחה היא יותר פונקציה של שכל ישר עקבי מאשר של גאונות" — התחמקות של איש עסקים שמפחיתה מהמקוריות הטכנית הממשית של פטנט זיכרון הליבה, תוך תיאור הוגן של המשמעת שאפשרה לו להפוך המצאה אחת לחברה ברשימת ה-Fortune 500. הסתבכות כנה היא שההמצאה עצמה זוקפה לזכותו גם של וו, וההצלחה העסקית העקבית של וואנג במשך עשורים, אף שהייתה יוצאת דופן, נשענה יותר על תזמון מוצרים פיקח — מחשבונים, אז LOCI, ואז מעבדי תמלילים — מאשר על המצאות דרך נוספות באותו קנה מידה.
מורשת
זיכרון הליבה המגנטית הוחלף מזמן על ידי זיכרון מוליכים למחצה, אך במשך שני עשורים בערך הוא היה הדרך השלטת שבה מחשבים אחסנו נתוני עבודה, והפטנט של וואנג עמד במרכז התפשטות הטכנולוגיה הזו בתעשייה. "וואנג מעבדות" עצמה, שהייתה פעם אחת המעסיקות הגדולות במסצ'וסטס ופריט קבוע בעידן עיבוד התמלילים, לא שרדה את עליית המחשב האישי בצורתה המקורית, והגישה בקשה לפשיטת רגל ב-1992 — תזכורת לכך שאפילו הון שנבנה על המצאה אמיתית יכול לרדת לטמיון על ידי הגל הבא של הטכנולוגיה שהוא סייע ליצור.