ציור השמן "נערות צעירות" הביא לאמריטה שר-גיל (Amrita Sher-Gil) הכרה בינלאומית בשנת 1932, וזיכה אותה במדליית זהב ובבחירה לחברה עמיתה בסלון הגדול בפריז. הישג זה הבדיל אותה כחברה הצעירה ביותר והאמנית האסייתית היחידה שזכתה להוקרה כה רמה במהלך אותה תקופה בקריירה שלה בראשית המאה ה-20.
התפתחות והכשרה מוקדמת
שר-גיל נולדה בשנת 1913 בבודפשט לאומראו סינג שר-גיל מג'יתיה (Umrao Singh Sher-Gil Majithia), אריסטוקרט ומלומד הודי, ומארי אנטואנט גוטסמן (Marie Antoinette Gottesman), זמרת אופרה הונגרייה. שנותיה המעצבות התחלקו בין האימפריה האוסטרו-הונגרית להודו, לשם עברה משפחתה לסאמר היל, שימלה, בשנת 1921. היא החלה בלימודי אמנות רשמיים בגיל שמונה, בעקבות הנחייתו של דודה, האינדולוג ארווין בקטאי (Ervin Baktay). השכלתה כללה תקופה בבתי ספר לאמנות בפירנצה וחשוב מכך, בפריז, שם למדה באקדמיה דה לה גראנד שומייר (Académie de la Grande Chaumière) ובאקול דה בו-ארט (École des Beaux-Arts) בין השנים 1930 ל-1934.
מודרניזם אירופי
במהלך שהותה בפריז, שר-גיל השתלבה במעגלים הבוהמייניים של תחילת שנות ה-30. עבודתה המוקדמת הושפעה רבות מהפוסט-אימפרסיוניזם ומהטכניקות של אמנים אירופיים, בהם פול סזאן (Paul Cézanne), פול גוגן (Paul Gauguin) ואמדאו מודיליאני (Amedeo Modigliani). בעת שהותה בצרפת, יצרה סדרת ציורי עירום, טבע דומם וסדרה של דיוקנאות עצמיים, אשר הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית מתארת ככאלה הלוכדים מגוון של מצבי רוח ואישיות. למרות הצלחותיה בסצנת האמנות המערבית, היא החלה להרגיש כי ייעודה האמיתי כציירת נמצא בהודו.
חזרה להודו ושינוי סגנוני
שר-גיל חזרה להודו בשנת 1934, מהלך שהוביל לשינוי עמוק בגישתה האמנותית. בעידודו של המבקר קארל קנדלאוואלה (Karl Khandalavala), היא החלה לחקור מסורות הודיות, ומצאה השראה בסגנונות הציור המוגולי והפהארי וכן בציורי המערות באג'אנטה (Ajanta). סיורה בדרום הודו בשנת 1937 הניב את יצירת הטרילוגיה המשמעותית שלה: "טואלט הכלה", "ברהמצ'ארים" ו"כפריים מדרום הודו בדרכם לשוק". יצירות אלו הדגישו את האמפתיה שלה כלפי מושאי הציור, תוך העלאת נושאים של עוני וייאוש שנצפו בחיי היומיום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות
הקריירה שלה נקטעה עם מותה בטרם עת בלאהור בשנת 1941, כשהיא בת 28. במהלך חייה המקצועיים הקצרים, היא פעלה בהונגריה, צרפת והודו. אף שעבודתה זכתה להכרה מוגבלת במהלך חייה, כיום היא נחשבת לדמות מרכזית באמנות ההודית המודרנית. ציוריה, בהם יצירות בולטות כמו "שלוש נערות" ו"דיוקן עצמי כטאהיטית", נחשבים כיום לבין היצירות בעלות הערך הרב ביותר של ציירות הודיות.
עובדות מהירות
- לידה: 1913, בודפשט - פטירה: 1941, לאהור - לאום: הראג' הבריטי - השכלה: האקדמיה דה לה גראנד שומייר; אקול דה בו-ארט, פריז - זרם: מודרניזם - יצירות בולטות: שלוש נערות; דיוקן עצמי כטאהיטית - עיסוקים עיקריים: ציירת
שאלות נפוצות
### אילו סגנונות אמנותיים השפיעו על עבודתה?
סגנונה התפתח מהפוסט-אימפרסיוניזם האירופי להתמקדות במסורות הודיות, ובמיוחד בבתי הספר המוגולי והפהארי ובציורי מערות אג'אנטה.
### היכן השלימה את הכשרתה האמנותית הרשמית?
היא הוכשרה בסנטה אנונציאטה בפירנצה, באקדמיה דה לה גראנד שומייר ובאקול דה בו-ארט בפריז.