אלכסנדר קנטורוב: ליסט המגלם מחדש, בעל כורחו
ב-26 ביולי 2024, בעיצומו של גשם סוחף, ניגן צרפתי בן עשרים ושבע ביצירתו של ראוול משחקי מים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז – מוזיקת מים, המנוגנת במבול, לעיני קהל טלוויזיה עולמי. הופעתו תוארה כגבורתית ובלתי מעורערת. חמש שנים קודם לכן הוא עשה דבר נדיר עוד יותר: הפך לפסנתרן הצרפתי הראשון אי פעם שזכה בתחרות צ'ייקובסקי הבין-לאומית, והמתמודד היחיד באותה שנה שהגיע לשלב הגמר עם הקונצ'רטo השני המוזנח של צ'ייקובסקי במקום הקונצ'רטo הראשון המפורסם.
בנו של המוזיקאי שלא דחף אותו
קנטורוב נולד ב-20 במאי 1997 בכלרמון-פראן. שניהם הוריו מנגנים בכלי קשת – אביו הוא הכרנן והמנצח ז'אן-ז'אק קנטורוב (Jean-Jacques Kantorow), ואמו הכנרית קתרין דין (Kathryn Dean) – והדבר הבולט בגידולו הוא עד כמה מעט הם עשו עם היתרון הזה. תחילה הם נרתעו מללמד אותו מוזיקה כלל, והוא קיבל חינוך כללי ולא חינוך קונסרבטורי אינטנסיבי שהיה המסלול המובן מאליו. התלהבויותיו המוקדמות כללו אסטרופיזיקה וכתיבת שירה.
למרות זאת, הוא החל לנגן בפסנתר בגיל חמש בקונסרבטוריום של פונטואז. בגיל אחד עשר החל לעבוד עם פייר-אלן וולונדא (Pierre-Alain Volondat), שזכה בתחרות מלכת אליזבת ב-1983. בהמשך למד אצל איגור לאזקו (Igor Lazko) בסקולה קנטורום של פריז, אצל פרנק ברלה (Frank Braley) והארוקו אודה (Haruko Ueda), ואצל רנה שרשבסקיה (Rena Shereshevskaya) באקול נורמל דה מוזיק של פריז. הוא שמר על אותו מורה ואותו מנהל מאז שהיה בן שש-עשרה – התמדה יוצאת דופן בתחום המעודד מוזיקאים לסחור למעלה.
במות מוקדמות
הקריירה החלה לפני שהתחרות החלה. בגיל שש-עשרה, ב-2013, הוא הוזמן להופיע בפסטיבל "לה פול ז'ורנה" (La Folle Journée) בנאנט. בגיל שבע-עשרה, ב-2014, הוא הופיע בעונת הבכורה של פילהרמוני דה פריז (Philharmonie de Paris) עם תזמורת פזלופ (Pasdeloup Orchestra). לאחר מכן הגיעו הופעות בקונצרטהאוס של ברלין, בקונצרטהבאו באמסטרדם, בבוזאר (BOZAR) בבריסל ובקרן לואי ויטון.
מוסקבה, 2019
תחרות צ'ייקובסקי הבין-לאומית ה-16 העניקה לקנטורוב את הפרס הראשון, מדליית הזהב והפרס הגדול – הפרס הכללי בכל הדיסציפלינות. אף פסנתרן צרפתי לא זכה בקטגוריית הפסנתר בהיסטוריה של התחרות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →החלטת התכנות שהביאה אותו לשם ראויה לתשומת לב. הוא היה הפיינליסט היחיד שניגן את הקונצ'רטو השני לפסנתר בדו מז'ור של צ'ייקובסקי, יצירה רחבת היקף ואהובה יחסית פחות, לצד הקונצ'רטو השני של ברהמס בסי במול מז'ור. שניהם עצומים; אף אחד מהם אינו הבחירה חביבת הקהל. בתחרות שבה המהלך האסטרטגי הוא לנגן את היצירה שהשופטים שמעו אלף פעמים ולנגן אותה ללא דופי, הוא הימר על ההיפך.
ההקלטות
קנטורוב מקליט עבור חברת התקליטים השוודית BIS, שנרכשה על ידי חברת פלאטון (Platoon) שבבעלות אפל ב-2023 – בית קטן ומיוחד יותר מחברות הענק שבדרך כלל בולעות את זוכי התחרויות. הקטלוג שלו החל ב-2014 עם Sonates françaises, שהוקלט יחד עם אביו בכינור. הוא המשיך דרך קונצ'רטות הפסנתר של ליסט ו-Malédiction (2015), התכנית הרוסית À la russe (2017), הקונצ'רטות השלישי, הרביעי והחמישי של סן-סנס (2019) והראשון והשני (2022), רסיטל ברהמס-ברטוק-ליסט (2020), הסונאטה השלישית של ברהמס (2021), האלבום Brahms • Schubert (2024), ו-Momentum 2: Korngold, Strauss עם הכנרית לייה פטרובה (Liya Petrova) ב-2025.
כבוד והוקרה
ב-2023 הוא קיבל את פרס האמן של גילמור (Gilmore Artist Award), בשווי 300,000 דולר – אחד הפרסים הגדולים במוזיקה, ואחד שמגיע ללא תחרות נלווית. תגובתו הייתה באופן אופייני ממעיטה בערך: "זה היה קצת כמו רגע של 'אתה קוסם, הארי'."
צרפת מינתה אותו לאביר המסדר הלאומי של ההצטיינות ולאביר מסדר האמנויות והספרות ב-2024. ב-2025 זכה האלבום Brahms • Schubert בפרס הפסנתר של מגזין גרמופון.
מדוע אלכסנדר מכונה גאון
המילה אליה מגיעים המבקרים אינה אינטליגנציה אלא התגשמות (התגלמות). מגזין Fanfare כינה אותו "ליסט שקם לתחייה". Gramophone תיאר "ווירטואוז יורק אש עם קסם פיוטי", והיו مورիս (Hugh Morris), שכתב בניו יורק טיימס, כינה אותו "פסנתרן מעידן אחר".
מה שתגובות אלו רושמות הוא שילוב ספציפי ויוצא דופן: צליל עצום ושחרור טכני המתקיימים יחד עם ריסון, כך ש יריקת האש אינה מכלה את הניסוח והפראזות. גמר מוסקבה הוא ההוכחה החד-משמעית. בחירת הקונצ'רטو השני של צ'ייקובסקי לצד הקונצ'רטو השני של ברהמס היא שיפוט רפרטוארי, ולא להטוט אצבעות – היא דרשה לדעת שנקודות החוזק המסוימות שלו ייראו טוב יותר בטריטוריה לא מוכרת מאשר ביצירה שהשופטים יכולים להשוות למאה ביצועים קודמים. זוהי אינטליגנציה פרשנית, והיא זוכתה על ידי הפרס הגדול.
טענת הנגד היא שאף אחד מהמצוטטים לא השתמש באמת במילה גאון, והביטויים המסתובבים הם תלבושת תקופתית ולא הערכה: "ליסט שקם לתחייה" מחמיא באמצעות השוואה במקום לתאר. וכישרונו של קנטורוב הוא, ביסודו של דבר, מלאכת מבצע – הניהול הפיזי של כלי נגינה ביצירות שנכתבו על ידי אנשים אחרים, הדורש תיאום יוצא דופן, סיבולת ושליטה בגוון הצליל, אך לא המצאה. נראה שהוא מודע לכך. בדיחת הארי פוטר על פרס גילמור היא תגובתו של מי שמוצא את המיתולוגיה סביבו אבסורדית במקצת, והסירוב שלו לעזוב את המורה שמצא בגיל שש-עשרה מצביע על אדם המאמין שנגינתו נוצרת על ידי עבודה ולא על ידי הטבע.
מורשת
חשיבותו של קנטורוב למוזיקה הצרפתית היא בחלקה הנהלת חשבונות לאומית – ארץ בעלת מסורת פסנתרנית עצומה מעולם לא זכתה במוסקבה עד שהוא עשה זאת. אך הדבר בר-הקיימא יותר עשוי להיות צורת הקריירה שלו: מוזיקאי שצמח מחוץ לצינורות הקונסרבטוריום, שנשאר עם חברת תקליטים קטנה וצוות קטן, וזכה בשתי ההכרות הרווחיות ביותר העומדות לרשות פסנתרן מבלי להיראות מעולם כאילו הוא חושק בפרסונה הנלווית אליהן. בין אם הגשם האולימפי ובין אם הזהב של מוסקבה יתבררו כדימוי המגדיר, הוא כבר הוכיח כי ניתן להחיות את המודל הרומנטי הישן של הפסנתרן על ידי מי שחש מעט מבוכה בשלו.