אלכסנדר דיומא הבן (Alexandre Dumas fils): ממזר שהטיף לנישואין
בקלז' בורבון (Collège Bourbon) ידעו שאר הילדים בדיוק מי היה אביו ודיוק מה לא הייתה אמו. אלכסנדר דיומא הבן (Alexandre Dumas fils) ספג לעג מתמיד בשל נסיבות לידתו, והוא בילה את שאר חייו בכתיבה עליהן — תחילה כסיפור אהבה של קורטיזאנה שהפך למלודרמה המושזת ביותר של המאה, ולאחר מכן כארבעה עשורים של דרשות על בימה בנושאי נישואין, לגיטימיות ומשפחה. הבן הלא-חוקי המפורסם ביותר בצרפת הפך למרכז המוסרי של התיאטרון הצרפתי. איש מעולם לא הכריע לחלוטין האם זה טרגדי או אבסורדי.
שם שניתן לו בגיל שבע
הוא נולד בפריז ב-27 ביולי 1824, בנם של מארי-לור-קתרין לבאיי (Marie-Laure-Catherine Labay), תופרת, ואלכסנדר דיומא האב (Alexandre Dumas père), שהיה אז על סף הפיכה לסופר הפורה ביותר באירופה. אביו הכיר בו רשמית ב-1831. ההכרה לוותה בפרידה מאמו, פצע שלעולם לא הגליד ושבאנציקלופדיה בריטניקה (Britannica) מזהים אותו כמקור לכל מה שכתב לאחר מכן על נשים טרגיות.
הוא היה גם, בלשונו של בריטניקה, "עד אומלל לחורבן שהביאו על אביו פרשיות אהבים אסורות" — הוא צפה מקרוב באדם מהולל שורf כסף, נשים ומוניטין. מתוך ההשפלה בחצר בית הספר צמחה קמפיין ציבורי לכל אורך חייו למען הזכויות המשפטיות של ילדים שנולדו מחוץ נישואין; ומתוך המחזה של אביו צמחה תמונת ראי, אמונה קנאית כמעט בקדושת הסדר המשפחתי שהדיר אותו.
מארי דופלסי
בראשית שנות העשרים לחייו היה לו רומן עם הקורטיזאנה מארי דופלסי (Marie Duplessis). היא מתה צעירה. ב-1848 הוא פרסם את הגברת עם הקמליות (La Dame aux camélias), הרומן שנשען על מערכת היחסים הזו — סיפורה של מרגריט גוטייה (Marguerite Gautier), קורטיזאנה פריזאית שמוותרת על האדם שהיא אוהבת לבקשת אביו ומתה משחפת לבדה. הספר פרסם אותו בגיל עשרים וארבע.
המחזה הגיע בעקבותיו, והסיבה לכך אינה רומנטית: הוא עיבד את הרומן לבמה, לפי הודאתו שלו, מפני שהיה זקוק לכסף. הוא הוצג לראשונה ב-1852 והפך לנכס גלובלי, הידוע באנגלית בשם קמיל (Camille). ג'וזפה ורדי (Giuseppe Verdi) ביסס עליו את לה טרוויאטה (La Traviata), שהוצגה לראשונה ב-1853. התוצאה היא אחת העובדות המוזרות ביותר בתרבות המאה התשע-עשרה: יגונו של צעיר, שעשה לו מוניטין מתוך צורך, הפך לגיבורת האופרה המוכרת ביותר בעולם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המצאת מחזה הבעיה
מה שעשה דיומא הבן עם הצלחה זו הוא הסיבה לחשיבותו בהיסטוריה של התיאטרון. הוא למעשה יצר את מה שמגדיר בריטניקה כ"מחזה בעיה" — "דרמה ריאליסטית של מעמד הביניים העוסקת באיזה נגע בן-זמן ומציעה הצעות לתיקונו". סלון מודרני מוכר; רעות חברתית מוגדרת; תזה; תרופה מוצעת. לה דמי-מונד (Le Demi-Monde, 1855) התמודד עם הסכנת הזנות שהוצבה לנישואין. הבן הלא-חוקי (Le Fils naturel, 1858) טיפל ישירות בלגיטימיות. אב בזבזן (Un Père prodigue, 1859) פנה אל האב הבזבזן, נושא שעליו הייתה למחבר סמכות יוצאת דופן.
הצורות עברו הלאה. כל דבר מן הדרמות החברתיות של איבסן (Ibsen) ועד למאה של מחזות עשויים היטב על גירושין, כסף וייצוגיות חייב משהו למנגנון שהרכיב דיומא הבן בפריז בשנות ה-50 של המאה ה-19, אפילו במקומות שבהם השתמשו סופרים מאוחרים יותר כדי להגיע למסקנות שהוא היה מתעב.
המרליסט
הוא הקדיש את הקריירה הדרמטית שלו, בסיכום של בריטניקה, ל"דרשות על קדושת המשפחה והנישואין", והוא המשיך את הקמפיין גם מחוץ לבמה, בפמפלטים ובפולמוס ציבורי על לגיטימיות ומעמד האישה. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוא שלט בתיאטרון הצרפתי הרציני, והוא השיג את הדבר שהיה בוודאי המוזר מכולם: הוא זכה לפרני רבה יותר מאביו במהלך חייו שלו.
הממסד קיבל אותו אל חיקו לחלוטין. הוא התחתן עם האצילה הרוסייה נדז'דה פון קנורינג (Nadezhda von Knorring) ב-1864 והתחתן בשנית ב-1895, שנת מותו. הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית (Académie française) ב-1874, תפס את מקומו בשנה שלאחר מכן, וקיבל את לגיון הכבוד (Legion of Honour) ב-1894. הוא מת במארלי-לה-רואה (Marly-le-Roi) ב-27 בנובמבר 1895, בגיל שבעים ואחת.
מדוע אלכסנדר נקרא גאון
הטענה נסמכת על שני דברים. הראשון הוא מעשה יחיד של דיוק רגשי. הגברת עם הקמליות מצאה צורה להתנגשות בין הרגש הפרטי לכבוד החברתי שהתגלתה כניתנת להעברה כמעט אינסופית — רומן, מחזה, אופרה, ופריט קבוע בקולנוע — והיא עשתה זאת על ידי סירוב להפוך את הקורטיזאנה למבזה, דבר שב-1848 דרש אומץ לב. השני הוא המצאה מבנית: הוא בנה את מחזה הבעיה, העניק לבמה האירופית המודרנית את ארכיטקטורת ברירת המחדל שלה להתווכח על החברה, והפוך דרמה עבשת בת זמננו לדומיננטית מבחינה מסחרית באופן שלא היה כמותו. העובדה שאביו היה מספר הסיפורים המפורסם ביותר בצרפת והוא האפיל עליו אינה דבר מה בכך.
טענת הנגד היא שכמעט דבר מכל זה אינו שורד בתנאיו שלו. בריטניקה נוקבת בחדות: הקהל המודרני מוצא את דרמותיו "מרודנות ומשדלניות", ומעריציו מסוף המאה ה-19, ולא שלנו, הם שהוקירו את "רצינותו המוסרית". המחזות נוקשים עם תזה; הדמויות קיימות כדי להפסיד בוויכוחים. המרליזם התיישן בצורה הגרועה מכולם — מסע הצלב של קדושת הנישואין נקרא כעת כאדם שמלבין את הביוגרפיה של עצמו, ועמדותיו כלפי נשים, שהגיעו מתוך כנות מוחלטת, הן עמדות מעמדו ומאתו ולא תובנה מיוחדת כלשהי. אפילו הגברת עם הקמליות ידועה ביותר כיום דרך ורדי, כלומר דיומא הבן שורד בצורה איתנה ביותר בצורה שהוא לא כתב. הוא היה חדשן אמיתי שהחדשנות שלו ירושה על ידי מחזאים טובים יותר, ויוצר להיטים פמוט גדול שהלהיט הגדול היחיד שלו צמח מעליו.
מורשת
מרגריט גוטייה מעולם לא עזבה את הבמה. לה טרוויאטה היא בין האופרות המושזות ביותר בעולם; הסיפור צולם פעמים רבות במשך למעלה ממאה שנה; הביטוי "גברת עם קמליות" שורד בשפות שמעולם לא שמעו על מחברו. מחזה הבעיה שהוא הרכיב מחורבות חיי משפחתו הפך לרכב הסטנדרטי עבור הדרמה החברתית האירופית. והילד שסבל מהתעמרות בקלז' בורבון על כך שאין לו אב חוקי מת כבן אלמוות של האקדמיה הצרפתית — לאחר שהקדיש את הקריירה שלו, מתוך מידה של פאתוס, להגנה על המוסד שלא היה בו מקום בשבילו.