אלן שפרד: חמש עשרה דקות, ואז עשור על הקרקע
הטיסה שהפכה את אלן שפרד למפורסם נמשכה כשחמש עשרה דקות ומעולם לא נכנסה למסלול סביב כדור הארץ. היא התקיימה עשרים ושלושה ימים לאחר שיורי גגארין הקיף את כדור הארץ כולו, מה שאומר שהאמריקאי הראשון בחלל היה, בכל מובן טכני, במקום השני המוחלט. מה ששפרד עשה אחר כך הוא הסיפור המעניין יותר: הוא איבד את סטטוס הטיסה שלו בגלל מחלת האוזן הפנימית, בילה את רוב העשור בניהול הקריירות של גברים אחרים משולחן עבודה, עבר ניתוח לתיקון מצבו, ובגיל ארבעים ושבע הלכו רגליו על הירח.
איסט דרי ואנאפוליס
הוא נולד ב-18 בנובמבר 1923 באיסט דרי, ניו המפשייר. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס ב-1944 וישר יצא למלחמת האปциפי, כשהוא משרת על סיפון המשחתת יואס-אס קוגזוול.
התעופה הגיעה לאחר מכן. הוא קיבל את כנפי הטייס הימי שלו ב-1947, עבר את בית הספר לטייסי ניסוי של הצי, והוסמך כטייס ניסוי ב-1951, כשהוא עובד על מטוסים בגובה רב ועל האימה הספציפית של נחיתות על סיפון נושאות מטוסים. הוא סיים את מכללת המלחמה של הצי בניופורט ב-1957. זהו מסלול שגרתי שנעשה יוצא דופן רק בשל האופן המוחלט שבו השים כל שלב בו: אקדמיה, מלחמה, כנפיים, בית ספר לטיסה, מכללת מלחמה.
שבעת המרקורי
באפריל 1959 נאס"א מינתה את שבעת האסטרונאוטים הראשונים שלה, ושפרד היה ביניהם. הבחירה התבססה כמעט לחלוטין על טייסי ניסוי צבאיים, מסיבה שהייתה ברורה באותה תקופה: התפקיד כלל רכיבה על טיל שלא הוכח, שנבנו על ידי המציע הזול ביותר, והמקצוע שהיה הקרוב ביותר לכך היה טיסה במטוסי אב-טיפוס שאף אחד עדיין לא הסמך כבטוח לשרידות.
זה לא היה מהלך קריירה ברור מאליו. תוכנית מרקורי לא הטיסה דבר ולא הוכיחה דבר, והאנשים שהצטרפו אליה ויתרו על קידום שגרתי בכוחות המזוינים עבור פרויקט שיכול היה להיות מבוטל או להרוג אותם. שפרד היה בן שלושים וחמש, בוגר מכללת המלחמה של הצי עם שמונה שנות טיסת ניסוי מאחוריו, והייתה לו קריירה ימית מבוססת להתרחק ממנה.
5 במאי 1961
שפרד הטס את פרידום 7, קפסולת מרקורי, על גבי מאיץ רדסטון ב-5 במאי 1961. הטיסה הייתה תת-מסלולית, והגיעה לגובה של כ-115 עד 116 מייל ונמשכה כחמש עשרה וחצי דקות מהשיגור ועד לנחיתה במים. זה הפך אותו לאמריקאי הראשון בחלל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההקשר שווה תשומת לב. טיסתו המסלולית של גגארין ב-12 באפריל כבר ענתה על הששאלה האם בן אדם יכול לשרוד טיסת חלל. תרומתו של שפרד לא הייתה התגלית אלא ההדגמה – אמריקאית, מודרת בטלוויזיה, ובוצע על ידי אדם שישב על גבי מאיץ שהיה עדיין מכונה חדשה למדי.
קורקע
ב-1964 הוא אובחן כסובל ממחלת מנייר, הפרעה באוזן הפנימית הגורמת לסחרחורת, ונאס"א לקחה ממנו את סטטוס הטיסה. עבור טייס מבצעי זה בדרך כלל הסוף.
במקום זאת הוא הפך לראש משרד האסטרונאוטים, וניהל אותו מ-1963 עד 1969 – האיש שהחליט איזה מחבריו טס אילו משימות בשנים שהביאו את אמריקה לירח. ב-1969 הוא עבר ניתוח מתקן, והוא הצליח. הוא הוחזר לסטטוס טיסה לאחר חמש שנים על הקרקע וכמעט עשור לאחר טיסת החלל היחידה שלו. לאחר אפولو 14 הוא חזר לאותו שולחן עבודה, וניהל את משרד האסטרונאוטים שוב מ-1971 ועד שעזב את נאס"א.
פרא מאורו
הוא פיקד על אפולו 14, שטסה מ-31 בינואר עד 9 בפברואר 1971 יחד עם סטיוארט רוסה ואדגר מיטשל. שפרד ומיטשל ביצעו את הנחיתה הראשונה ברמות פרא מאורו ועבדו על פני השטח, כשהם חוזרים עם יותר ממאה פאונד של דגימות ירחיות ומציבים סט ניסויים.
הוא הביא איתו גם ראש מקל גולף, שהותאם באתרו לידית של כלי איסוף דגימות, וחבט בשני כדורים ביד אחת כשהוא לבוש בחליפת לחץ. זו נותרה העובדה הנחולת ביותר עליו, שהיא או הערה על הציבור או על האינסטינקט של שפרד לגבי מה שהציבור יזכור.
למה אלן נקרא גאון
זוהי טענת הגאונות הדקה ביותר כאן, ויש לומר זאת בבירור: שפרד לא היה מדען, לא פרסם שום מחקר, לא קידם שום תיאוריה. פרידום 7 הייתה קשת בليסטית בת חמש עשרה דקות שגגארין כבר הקדים.
הכישרון האמיתי היה טייסת ניסוי, ששווה לתאר במקום לנפנף בו. טייס ניסוי לוקח מכונה שאף אחד לא מבין לחלוטין לקצה גבול היכולת שלה, קורא מכשירים במדויק תחת עומס ג'י ופחד אמיתי, מבדיק תקלת מכשיר מתקלת מבנה בתוך שניות, וחוזר עם נתונים מדויקים מספיק כדי להיות שימושיים. זוהי הנדסה יישומית המבוצעת על ידי אדם שהוא גם הרכיב השביר ביותר בניסוי. הוא היה טוב מספיק כדי להיבחר מכלל מאגר הטייסים הצבאיים האמריקאים, וטוב מספיק לאחר מכן שנאס"א הפקידה בידיו את שיפוט המוכנות של כולם לטוס.
התכונה השנייה היא עצבים סבלניים. רכיבה על רדסטון ב-1961 דרשה סוג אחד של אומץ. קבלת שشش שנים מאחורי שולחן עבודה, מעבר ניתוח אוזניים אלקטיבי על הסיכוי שישקם את רישיונו, ואז פיקוד על נחיתה ירחית בגיל ארבעים ושבע דרשו סוג נדיר יותר.
טענת הנגד פשוטה. תהילתו נשענת על היותו ראשון מלאום ולא מהישג; אפולו 14, המשימה שהייתה משמעותית מבחינה מדעית, הייתה פעילות מאוישת שערכה טמון בדגימות שלה, ולא בשום תובנה אישית של מפקדה; והדבר שכולם זצירים הוא חבטת הגולף. קרא לזה מלאכה מבצעית מעולה, אומץ יוצא דופן, וכישרון למחווה הנקראת בהיסטוריה. גאונות, במדויק, היא מילה של מישהו אחר.
מורשת
שפרד פרש מנאס"א ומהצי ב-1974, כשהוא עוזב בדרגת תת-אדמירל, ועבר לעסקים פרטיים בטקסס, לצד עבודה התנדבותית בחינוך. הוא החזיק במדליית השירות המצוין של נאס"א ובמדליית הכבוד של הקונגרס לחלל. ב-1994 היה שותף בכתיבת Moon Shot: The Inside Story of America's Race to the Moon.
הוא נפטר מלוקמיה ב-21 ביולי 1998 במונטריי, קליפורניה, בגיל שבעים וארבע. יומן הטיסות שלו נע מקפיצה בת חמש עשרה דקות מעל האוקיינוס ועד לרמות הירח: כל קשת תוכנית החלל האמריקאית, דחוסה לקריירה של אדם אחד, עם תקופת קרקוע של חמש שנים באמצע שהייתה אמורה לפי כל תקדים לסיים אותה.