אברהם טרמבלה: המורה שחתך את ההידרה
בשנת 1740, מורה מז'נבה (Geneva) שדג בבריכה הולנדית עם שני תלמידיו הצעירים, העלה בחכתו משהו שלא הצליח לזהות. הוא היה ירוק, היו לו זרועות, וכאשר חתך אותו לשניים, שני החצאים צמחו בחזרה לבעלי חיים שלמים. אברהם טרמבלה (Abraham Trembley) חזר על הניסוי. לאחר מכן עשה זאת לאורך, אחר כך בכמה חלקים, ואז דרך ניצן מתפתח עד שייצר יצור בעל שבעה ראשים שאותו כינה הידרה, על שם המפלצת מהמיתולוגיה. הוא לא היה פרופסור. הוא היה מורה פרטי עם זוג מספריים, והוא זה עתה המציא את הזואולוגיה הניסויית.
ז'נבה ותזה בחשבון אינפיניטסימלי
הוא נולד ב-3 בספטמבר 1710 למשפחה ז'נבאית בולטת — משפחה של קצינים, לפי מקור אחד — ולמד במכון קלווין, האב הקדמון של אוניברסיטת ז'נבה, שם השלים תזה בחשבון אינפיניטסימלי (Calculus). ההכשרה המתמטית הזו חשובה: היא מסבירה את שיטת הניסוי שלו, שבה הוא ספר, שינה גורם אחד בכל פעם, וחזר על הניסויים.
הוא היה קרוב משפחה של שארל בונה (Charles Bonnet), שהפך להתכתב איתו ולבעל בריתו המדעי, והוא המשיך להתכתב עם רנה-אנטואן פרשו דה ראומיר (René-Antoine Ferchault de Réaumur) ולהתיידד עם לזארו ספלנצאני (Lazzaro Spallanzani). לאחר מכן, כפי שעשו ז'נבאים צעירים ומשכילים רבים, הוא עזב לרפובליקה ההולנדית כדי לקבל משרה כמורה — במקרה שלו לשני בניו של הרוזן וילם בנטינק ואן רון (Willem Bentinck van Rhoon), בני שלוש ושש, באחוזת הקיץ של הרוזן בסורגפליט (Sorgvliet) ליד האג.
הפוליפ
הוא לימד את הנערים היסטוריה של הטבע, מה שבפועל אמר איסוף דברים מהמים. האורגניזם שמצא נראה בעבר: אנטוני ואן לוונהוק (Antoni van Leeuwenhoek) פרסם תצפיות עליו עשרות שנים קודם לכן, ותיאר "יצורון" (animalculum) שהנץ וגידל זרועות, וג'נטלמן אנגלי אנונימי ציין זאת ב-1704. טרמבלה לא ידע דבר על כך. הוא פעל כאילו הדבר חדש, מה שעבור מטרותיו אכן היה נכון.
השאלה הראשונה הייתה השאלה המובנת מאליה לשנת 1740: צמח או בעל חיים? הוא תכנן מבחן וקבע את השערתו מראש. אם יחתוך את האורגניזם לשניים ושני החצאים יתחדשו לאורגניזמים שלמים, הוא חייב להיות צמח — כיוון שלא היה ידוע שבעלי חיים עושים זאת. זה הרגע שבו השיטה המודרנית מופיעה בסיפור, כיוון שההשערה הייתה בת-הפרכה וטרמבלה התכוון להיות מחויב לה.
התשובה השגויה, שהושגה בצדק
שני החצאים התחדשו. לפי הקריטריון שהציב בעצמו, היה בידיו צמח.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא הגיע למסקנה שמדובר בבעל חיים בכל זאת. הפוליפ נע — התקדמות של צעדים ולולאות על פני הזכוכית שהשווה לזחל מודד — ותנועה מסוג כזה לא הייתה משהו שצמחים עשו. לכן הוא נטש את כלל ההחלטה שלו נוכח תצפית טובה יותר, ובכך הפך את ההנחה שעמדה בבסיסו. הממצא לא היה שפוליפים הם צמחים; אלא שבעלי חיים מתחדשים. ההיפוך הזה הוא כל חשיבותה של העבודה.
לאחר מכן הוא דחף את המניפולציה רחוק ככל האפשר, תוך שימוש במספריים, כף ידו שלו ומעט מאוד הגדלה: חתכים רוחביים, פיצולים אורכיים, חלוקה למספר שברים, חתכים דרך ניצני הראש עצמם. הוא ביצע השתלות. הפוליפ בעל שבעת הראשים היה פריט הדגמה ובדיחה בו-זמנית — הידרה בשמה, והידרה בהתנהגותה.
ראומיר, והחדשות
בשנת 1741 כתב טרמבלה לראומיר, והגיע אליו דרך בן דודו בונה. ראומיר הכריז על התוצאות בפני האקדמיה הצרפתית למדעים והתגלית נדדה ברחבי אירופה במהירות. בונה שחזר מיד את התופעה בתולעים ופרסם לצדו.
התיאור המלא הגיע ב-1744 תחת הכותרת Mémoires pour servir à l'histoire d'un genre de polypes d'eau douce, à bras en forme de cornes, מאויר בתחריטים מאת קורנליס פרונק (Cornelis Pronk); הוא הופיע גם בכרך 42 של כתב העת Philosophical Transactions של החברה המלכותית. החברה המלכותית בחרה בו ב-1743 והעניקה לו את מדליית קופלי באותה שנה — זוג כבוד יוצא דופן למורה פרטי שהיה אלמוני עד אז. האקדמיה הצרפתית למדעים הפכה אותו לחבר בהתכתבות.
מה זה שבר
הפוליפ נחת במרכז המריבה הביולוגית המרכזית של המאה. הפרפורמניסטים (Preformationists) טענו שאורגניזמים קיימים כבר במיזעור ורק נפרשים; אם זה היה נכון, בעל חיים שנקטע לחתיכות לא היה אמור להיות מסוגל לבנות שני בעלי חיים חדשים ושלמים מהחלקים. הראיות של טרמבלה הצביעו במקום זאת על אפיגנזה (epigenesis), התפתחות הדרגתית מחומר לא מאורגן. זה גם הזין ישירות את הוויכוחים על שרשרת ההוויה (Chain of Being) — היכן שייך יצור שהוא ללא ספק בעל חיים אך מתנהג כמו ייחור משיח? — ומטריאליסטים כולל ז'וליאן אופרה דה לה מטרי (Julien Offray de La Mettrie) נאחזו בזה לטובת טענתם שבעלי חיים הם מכונות.
טרמבלה עצמו נשאר מחוץ לרוב הוויכוח הזה. הוא דיווח, ונתן לאחרים לתאורטז.
מדוע אברהם נחשב לגאון
הטענה נשענת על השיטה ולא על התגלית, והיא חזקה יותר בשל כך. התחדשות בפוליפ היא עובדה שנתקל בה במקרה בעת שבידר שני נערים קטנים; מה שעשה לאחר מכן הוא ההישג. הוא ניסח שאלה הניתנת לבחינה עם השערה מוצהרת, שינה את ההתערבות באופן שיטתי במקום לחזור על טריק אחד — רוחבי, אורכי, מרובה, דרך הניצן, מושתל — חזר על הכל פעמים רבות, וסירב לבנות תיאוריה מעבר למה שראה. היסטוריונים של הביולוגיה מייחסים לו קביעת סטנדרט של חזרה ניסויית קפדנית, חריפות תצפיתית ותיאוריות זהירות ברגע שבו היסטוריה של הטבע הייתה עדיין בעיקרה עניין של איסוף ותיאור. האינסטינקט נראה בטיפולו במבחן הצמח או בעל החיים: הוא התחייב לקריטריון, הקריטריון נתן את התשובה השגויה, ובמקום לאלץ את הנתונים הוא הגיע למסקנה שהקריטריון עצמו מוטעה. רוב האנשים עושים את ההפך.
הסייגים הכנים: הוא לא היה הראשון להגיע לאורגניזם — לוונהוק תיאר אותו ארבעים שנה קודם לכן — וזו הייתה תגלית של מזל עצום כמו גם מיומנות, שכן מעט בעלי חיים מתחדשים בצורה כה מרהיבה וכמעט כל יצור אחר בבריכה לא היה מניב דבר. הוא לא בנה תיאוריה כללית של יצירה, והשימושים התיאורטיים שנעשו בעבודתו, על ידי בונה, על ידי לה מטרי, על ידי האפיגנטיקאים, היו של אנשים אחרים. הוא היה ניסיונאי מעולה והוגה שאינו שאפתן באופן מכוון, ונראה שהוא ידע בדיוק מי מהם הוא.
מורשת
הוא חזר לחיים של הוראה והתכתבות ומת בז'נבה ב-12 במאי 1784. ההידרה מעולם לא עזבה את המעבדה: היא נותרה מודל עבודה לחקר התחדשות, כמעט שלושה מאות לאחר שמורה חתך אחת לשניים כדי ליישב ויכוח עם עצמו בשאלה אם מדובר בירק. הניסוי עדיין ניתן לחזרה על ידי תלמיד בית ספר, וזהו הסימן הבטוח ביותר לכמה טוב הוא תוכנן.