עבדי פלה: המאסטרו שהוביל את הכדורגל האפריקאי לפסגת אירופה
בגמר גביע אירופה לאלופות בשנת 1993, כאשר מילאן (AC Milan) לחצה כדי להשוות מול מארסיי (Marseille), היה זה עבדי איו (Abedi Ayew) - קשר גנאי ששיחק תחת כינוי מושאל - שנבחר לאיש המשחק בעוד קבוצתו החזיקה מעמד והפכה למועדון הצרפתי הראשון שזכה בתואר. הוא כבר בילה עשור בהוכחה ששחקן שצמח מחוץ למעצמות הכדורגל המסורתיות של אירופה יכול לא רק להתחרות בצמרת היבשת אלא להגדיר אותה.
שם מושאל מגדוּלה
עבדי איו נולד ב-5 בנובמבר 1964 בקיבי, גאנה, וגדל בדום, בפרברים הצפוניים של אקרה. כישרונו על המגרש עורר השוואות כה עקביות לכוכב הברזילאי פלה (Pelé), עד שהכינוי נדבק אליו לצמיתות, ועבדי איו נודע ברחבי העולם כעבדי פלה – שם שנשא לא מתוך יהירות, אלא כאתגר מתמיד לעמוד בציפיות. הוא החל את הקריירה המקצוענית שלו בריאל טאמלה יונייטד (Real Tamale United) בגאנה לפני שעזב את אפריקה בתחילת שנות ה-80, תחילה לקטאר, שם הוביל את א-סד (Al Sadd) לאליפות הלאומית ב-1983, סימן לדרך הנודדת שקריירה שלו תעבור לפני שתתקבע באירופה.
בניית קריירה בצרפת
המעבר של עבדי לכדורגל האירופי החל בצניעות, עם תקופות בשאמו ניור (Chamois Niortais) ומילוז (Mulhouse) בליגות הנמוכות והבינוניות בצרפת, לפני שליל (Lille) העניקה לו במה בליגה הבכירה. עם זאת, במארסיי, אליה הגיע ב-1989 לתקופה הראשונה מתוך שתיים, הפכה הקריירה שלו להיסטורית. לצד ז'אן-פייר פאפן (Jean-Pierre Papin) וכריס וודל (Chris Waddle), עבדי יצר את מה שהכדורגל הצרפתי עדיין מכנה "השלישייה הקסומה" (Magical Trio), שלישיית התקפה שמשחקה הקבוצתי הפך את מארסיי לקבוצה המפחידה ביותר באירופה. יחד הם זכו באליפויות צרפת ברצף, וב-1993 גברה הקבוצה על מילאן בגמר גביע אירופה, כאשר עבדי נבחר לאיש המשחק – נקודת השיא של הקריירה הקבוצתית שלו ובזמנו, הפסגה הגבוהה ביותר אליה הגיע שחקן אפריקאי במפעל.
שלושה תארים יבשתיים ברצף
ההכרה הבינלאומית תאמה להצלחה במועדונים. עבדי נבחר לכדורגלן השנה באפריקה ב-1991, 1992 ו-1993 – השחקן היחיד בהיסטוריה של הפרס שזכה בו שלוש שנים ברציפות, רצף שנבנה על הופעות שכללו קמפיין וירטואוזי בגביע אפריקה לאומות ב-1992 שבו הבקיע שלושה שערים מכריעים, מול זמביה, קונגו וניגריה, כדי להוביל את גאנה לגמר. הוא זכה בתואר כדור הזהב של הטורניר כשחקן המצטיין, ובאותה שנה קיבל את פרס כוכב הספורט האפריקאי של ה-BBC הראשון מסוגו, סימן מוקדם לכך שמוניטין שלו התפשט הרבה מעבר ליבשת אותה ייצג על המגרש.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קפטן, מלך השערים והכוכב השחור
עבדי שימש כקפטן נבחרת גאנה, ה"כוכבים השחורים" (Black Stars), במשך רוב הקריירה הבינלאומית שלו, וסיים עם 73 הופעות ו-33 שערים – שיא הכיבושים הלאומי בזמן פרישתו. הוא כבר זכה בתהילה יבשתית עם גאנה כנער, כחלק מהסגל שזכה בגביע אפריקה לאומות ב-1982. מה שמעולם לא השיג, לא באשמתו, היה הופעה במונדיאל: גאנה לא הצליחה להעפיל לטורניר לאורך כל תקופת המשחק שלו, דבר שמנע אולי מהשחקן האפריקאי הטוב ביותר בדורו להופיע על הבמה הגדולה ביותר של הספורט. זה נותר הפער הבולט היחיד ברזומה מלא אחרת.
אחרי מארסיי
בעקבות פרשת הטיית משחקים שהסעירה את מארסיי בתחילת שנות ה-90, עבר עבדי לליון (Lyon), ולאחר מכן המשיך את הקריירה האירופית שלו באיטליה בטורינו (Torino) ובגרמניה ב-1860 מינכן (1860 Munich), לפני שסיים את ימיו כשחקן באל-עין (Al Ain) באיחוד האמירויות הערביות ופרש ב-1998. לאורך תקופה זו המשיך להוסיף לארון התארים שלו שהיה גדול יותר מזה של רוב בני דורו, אפריקאים או אירופאים, והמשיך לייצג את גאנה ברמה שמעט מאוד שחקני שדה מהיבשת הגיעו אליה לפניו.
תארים לאומיים ומשפחת כדורגל
בשנת 1998 העניקה גאנה לעבדי את עיטור הוולטה (Order of the Volta), הכבוד האזרחי הגבוה ביותר במדינה, מה שהפך אותו לספורטאי הגנאי הראשון שזכה להכרה כזו – אישור רשמי למעמד שהיה בלתי רשמי זמן רב. השפעתו עברה ישירות לדור הבא: שלושה מבניו, איברהים, אנדרה וג'ורדן איו, הפכו לשחקני נבחרת גאנה בזכות עצמם. איברהים ואנדרה שיחקו במונדיאל 2010, ואנדרה וג'ורדן הופיעו בטורניר 2014 – אותה הבמה שאביהם מעולם לא הגיע אליה, אך הושגה על ידי המשפחה שהקים.
מדוע עבדי מכונה גאון
השבחים שנקשרו בעבדי פלה הם יותר עדות למיומנות מאשר להערכה אינטלקטואלית: המתנה שלו הייתה טכנית ויצירתית ולא טקטית או אקדמית, ובנויה על ראיית משחק, שליטה הדוקה בכדור והיכולת לפרוץ הגנה במסירה אחת או בפריצה אישית ולא במחשבה מערכתית המזוהה, למשל, עם מאמן. זוהי אותה קטגוריה של "גאונות" המיוחסת לשחקני התקפה מוכשרים באופן כללי – תחושת מרחב ותזמון טבעית שלא ניתן ללמד, שניכרה בשערים המאולתרים והמכריעים שהובילו את גאנה לגמר גביע אפריקה 1992 ובראיית המשחק שהפכה את ה"שלישייה הקסומה" של מארסיי ליחידה מתפקדת ולא לשלושה פרטים.
הטיעון לתווית זו חזק לפי כל אמת מידה כדורגלית קיימת: שלושה תארים רצופים של כדורגלן השנה ביבשת, הופעת איש המשחק בגמר ליגת האלופות, ושיא כיבושים לאומי שנבנה מעל עשור של שירות בינלאומי. ההסתייגות הכנה היא שהכישרון שלו מעולם לא נבחן במונדיאל, הבמה שבה השחקנים הטובים ביותר נשפטים בדרך כלל בעולם, כי גאנה פשוט לא העפילה לטורניר במהלך הקריירה שלו – היעדרות שאין לה שום קשר ליכולתו וקשורה כולה לנסיבות, אך כזו שמשאירה את המוניטין העולמי שלו צעד אחד מאחורי בני דורו ששיחקו על אותה במה.
מורשת
עבדי פלה נחשב באופן נרחב לאחד השחקנים הטובים ביותר שהצמיחה אפריקה, מעמד שנבנה על הצלחה במועדונים בליגה הקשה ביותר באירופה באותה תקופה ושליטה יבשתית שאף שחקן אחר לא השתווה לה מאז עם שלושה תארים אישיים רצופים. השושלת הכדורגלית שלו נמשכה דרך בניו, והדוגמה האישית שלו – שגנאי שגדל מחוץ לאקדמיות הכדורגל של אקרה יכול להפוך לשחקן המעוטר ביותר בהיסטוריה המודרנית של מארסיי – נותרה נקודת התייחסות עבור כדורגלנים אפריקאים שהלכו בעקבותיו לליגות הבכירות באירופה.