המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז: המודרניזטור הזהיר
במשך עשר שנים לפני שחבש את הכתר, ניהל עבדאללה בן עבד אל-עזיז (Abdullah bin Abdulaziz) את ערב הסעודית בפועל – הוא שלט כשליט דה-פקטו במהלך דעיכתו הממושכת של אחיו למחצה, המלך פהד, אשר שבץ מוחי שסבל ב-1995 הותיר את החלטות היומיום של הממלכה בידי יורש עצר שהיה כבר בשנות השבעים לחייו. עד שהוכרז רשמית כמלך ב-2005, הוא בילה קריירה שלמה בלמידה מדויקת של כמות השינויים שבית סעוד יכול לספוג מבלי להישבר, ובאיזו איטיות עליהם להגיע.
בן של אישה מבית יריב
עבדאללה נולד בריאד ב-1924, בנו העשירי של עבד אל-עזיז אאל סעוד, מייסד הממלכה, ושל פהדה בנת עאסי א-שוראים, אישה משושלת א-רשיד היריבה שאביו הביס. אמו מתה כשהיה בן שש, והוא גדל והתחנך בבית הספר של הארמון בלימודי אסלאם, ערבית ומתמטיקה – חינוך מסורתי יותר ופחות מושפע מהמערב מזה שקיבלו כמה מאחיו למחצה. הוא הפך לראש עיריית מכה ב-1961, וחשוב מכך, למפקד המשמר הלאומי הסעודי ב-1963, כוח שגויס על בסיס שבטי ונפרד מהצבא הסדיר, אותו בילה עשורים במודרניזציה באמצעות מתקני אימון חדשים ותשתית רפואית. המשמר הפך לבסיס המוסדי האישי שלו ולמרכז הכוח שממנו עלה בסופו של דבר לכס המלוכה.
שני עשורים כיורש עצר
המלך ח'אלד מינה אותו לסגן ראש הממשלה השני ב-1975, וכאשר פהד עלה לכס המלוכה ב-1982, הפך עבדאללה ליורש עצר, תפקיד בו החזיק עשרים וארבע שנים – יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה הסעודית. הוא שמר על הפיקוד על המשמר הלאומי לאורך כל התקופה, ריכוז יוצא דופן של כוח מנהלי וכוח כפייה בידי יורש אחד. לאחר שהשבץ של פהד ב-1995 הותיר אותו משותק, עבדאללה ניהל למעשה את המדינה כעוצר במשך עשור, והפך רשמית למלך רק ב-1 באוגוסט 2005, עם מותו של פהד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אגדת רפורמות שנבנתה עבור ממלכה שמרנית
תקופת שלטונו של עבדאללה זכורה כרפורמיסטית ביותר בהיסטוריה הסעודית, אם כי הרפורמות היו הדרגתיות לפי כל קנה מידה מחוץ לממלכה עצמה. הוא שילש את מספר האוניברסיטאות הסעודיות, משמונה ליותר מעשרים וחמש, וייסד את אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה המשותפת – הקמפוס המעורב הראשון בהיסטוריה של המדינה – למרות התנגדות אנשי הדת. תוכנית המלגות של המלך עבדאללה שלחה כ-100,000 סטודנטים סעודים ללימודים בחו"ל, מה שניתן לטעון כמדיניותו המשמעותית ביותר עבור דור של המעמד המקצועי בממלכה. הוא הגביל את הוצאת פסקי ההלכה לאנשי דת המאושרים על ידי המדינה ב-2010, הקים בית משפט עליון לסטנדרטיזציה של הפרקטיקה המשפטית, העניק לנשים את הזכות לבחור ולהיבחר בבחירות מוניציפליות ב-2011, מינה שלושים נשים למועצה המייעצת שהייתה בעבר גברית בלבד ב-2013, ותמך בחקיקה הראשונה בממלכה נגד אלימות במשפחה. החינוך ספג כרבע מהתקציב הלאומי לשנת 2010 תחת הדרכתו, והוא אמר לעוזריו, בנוגע להוצאות הבריאות, כי "כשמדובר בבריאותם של אנשים, שום דבר אינו יקר מדי".
דיפלומטיה והאביב הערבי
ברמה הבינלאומית, עבדאללה חיבר את יוזמת השלום הערבית ב-2002, הצעה המציעה למדינות ערב הכרה מלאה בישראל בתמורה לנסיגה לגבולות 1967, אותה אימצה הליגה הערבית כעמדתה הרשמית – מסגרת השלום המשמעותית ביותר שמקורה ערבי באותה תקופה, אף שלא הובילה לשום מקום דיפלומטי. הוא שמר על קשרים הדוקים ועתירי נשק עם וושינגטון תוך הבעת מורת רוח תקופתית מהמדיניות האמריקאית במזרח התיכון, ואף סירב פעם אחת לביקור בבית הלבן ב-2001 בשל התמיכה האמריקאית בישראל במהלך האינתיפאדה השנייה. הוא קידם דיאלוג בין-דתי ברצינות מספקת כדי להיפגש עם האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ב-2007 ולכנס את ועידות מכה ומדריד של מנהיגים דתיים ב-2008, מאמצים שזוכים לקרדיט על כך שסייעו ליצור את שבוע ההרמוניה הבין-דתית העולמי של האו"ם. כאשר האביב הערבי של 2011 הגיע לפאתי ערב הסעודית, תשובתו הייתה חבילת הוצאות של 37 מיליארד דולר של דמי אבטלה, דיור ומימון חינוך, בשילוב עם מעצר מפגינים שיעים במחוז המזרחי – רפורמה ודיכוי שהופעלו בו-זמנית, דפוס שנמשך לאורך כל תקופת שלטונו.
עושר, משפחה ומחלוקת
מגזין פורבס העריך את הונו האישי ב-18–21 מיליארד דולר, מהגבוהים ביותר בקרב מונרכים חיים, והוא החזיק אורווה של יותר מאלף סוסים. הרקורד שלו לא היה חף מהפרות זכויות חמורות: דיווחים תיעדו כי ארבע מבנותיו היו נתונות במעצר בית בפועל במשך שנים, טענות שעמדו במתח לא נוח עם אג'נדת הרפורמה הציבורית שלו. בשנת 2003, מגזין Parade דירג אותו כדיקטטור השני הגרוע בעולם, תוך ציון הקוד המשפטי הווהאבי הנוקשה של הממלכה והגבלותיה על חופש הדת.
מדוע עבדאללה מכונה גאון
הטיעון לגאונותו של עבדאללה, ככל שקיים כזה, אינו מקוריות אינטלקטואלית אלא אינסטינקט פוליטי מדויק בצורה יוצאת דופן לקצב – היכולת להניע מונרכיה אבסולוטית שכמעט לא השתנתה במשך עשורים בדיוק מספיק, ולא מעבר לכך, כדי להימנע מתגובת נגד דתית שהייתה עלולה להדיח אותו. בניית אוניברסיטה מעורבת, שליחת 100,000 סטודנטים ללמוד במערב, והכנסת נשים למועצה המייעצת היו כולם מעשים משבשים באמת בתוך הפוליטיקה הדתית הסעודית, והוא ביצע אותם מבלי לעורר את סוג המשבר שהפיל שליטים אזוריים אחרים במהלך האביב הערבי במשמרת שלו. זוהי מדינאות אמיתית: לקרוא בדיוק כמה ניתן לתת לממסד דתי שמרני ולאוכלוסייה צעירה וחסרת מנוחה לפני שמי מהם יאבד אמון במונרכיה. אבל זו גאונות של ניהול ותזמון, לא של רעיונות – עבדאללה לא חיבר שום פילוסופיה פוליטית מקורית, ואותה זהירות שמנעה מהרפורמה לעורר תגובת נגד משמעה היה גם שהיא התקדמה לאט מדי עבור סעודים רבים ורפורמטורים בחו"ל, כשהיא מגיעה לצד מעצרים מתמשכים, מעצר הבית של בנותיו, ומערכת משפט שמבקרים דירגו כאחת המדכאות בעולם. כינויו כגאון מעניק קרדיט לסבלנות ושימור עצמי יותר מאשר לחזון.
מורשת
עבדאללה מת מדלקת ריאות ב-23 בינואר 2015, בגיל תשעים, ואחיו למחצה סלמאן ירש אותו; מותו עורר שלושה ימי אבל לאומיים ודגלים הורדו לחצי התורן אפילו בארמון בקינגהאם. הוא הותיר את מוסדות ערב הסעודית פתוחים מעט יותר מכפי שמצא אותם – משכילים יותר, מחוברים יותר בינלאומית, מכילים יותר נשים – מבלי להרפות לעולם את האחיזה הבסיסית של המונרכיה האבסולוטית, איזון שיורשיו דחפו מאז רחוק ומהר יותר מכפי שהעז אי פעם.