המלך עבדאללה השני מירדן מכהן כמלך הממלכה ההאשמית של ירדן מאז 1999. הוא מוכר בזכות מחויבותו לדיפלומטיה בין-דתית, כפי שהודגם ב"מסר עמאן" שלו משנת 2004, ובזכות מאמציו לייצב את האומה במהלך האביב הערבי ומשבר הפליטים הסוריים. שלטונו מתמקד ברפורמה כלכלית ובשמירה על ירדן כמונרכיה חוקתית.
עבדאללה השני: המלך החייל שהימר על מתינות
בשנת 2000, זמן קצר לאחר הכתרתו וכשהוא מחופש ללא היכר, החל המלך עבדאללה השני להופיע ללא הודעה מוקדמת במשרדי ממשלה ירדניים כדי לראות כיצד ביורוקרטים רגילים מתייחסים באמת לאזרחים. "הביורוקרטים מבועתים", אמר מאוחר יותר על הפרקטיקה הזו. "זה נהדר". האינסטינקט הזה — לסמוך על אימות ממקור ראשון ולא על דוחות רשמיים — עבר לאורך שלטון שהוקדש לאיזון בין כלכלה שברירית, שכונה אזורית עוינת, ואחד הפרויקטים האידיאולוגיים המשמעותיים ביותר שכל מונרך ערבי ניסה אי פעם: קמפיין עולמי מאורגן להגדיר, בכתב, מהו האסלאם המרכזי באמת.
מהכוחות המיוחדים לכס המלוכה
עבדאללה בן חוסיין נולד ב-30 בינואר 1962 בעמאן, בנם הבכור של המלך חוסיין והנסיכה מונה אל-חוסיין ילידת בריטניה, והוא צאצא בדור ה-41 של הנביא מוחמד דרך השושלת ההאשמית. השכלתו השתרעה על פני יבשות: לימודים בעמאן ובבית הספר סנט אדמונד באנגליה, לאחר מכן באקדמיות איגלברוק ודירפילד בארצות הברית, ואחריהם לימודי ענייני המזרח התיכון בקולג' פמברוק באוקספורד, הכשרת קצינים באקדמיה הצבאית המלכותית סנדהרסט בבריטניה, ותואר מבית הספר לשירות חוץ של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בשנת 1987. הוא בנה קריירה צבאית אמיתית ולא טקסית, כשהוא מחזיק בתפקידים הן ברגימנט ההוסרים המלכותי ה-13/18 של הצבא הבריטי והן בצבא המלכותי הירדני, כשהוא עולה בהתמדה בדרגות עד לקולונל ב-1993, תת-אלוף ב-1994 ואלוף ב-1998, וב-1996 פיקד וארגן מחדש באופן אישי את הכוחות המיוחדים של ירדן לפיקוד המבצעים המיוחדים המשותפים.
דרכו לכס המלוכה הייתה יוצאת דופן כשלעצמה: במשך עשורים, אחיו של המלך חוסיין, חסן, היה נסיך הכתר והיורש המשוער, אך ב-24 בינואר 1999, שבועות לפני מותו, חוסיין מינה בפתאומיות את עבדאללה ליורש העצר. עבדאללה ירש את אביו ב-7 בפברואר 1999 בגיל 37, כשהוא יורש ממלכה במצוקה כלכלית עקב השלכות מלחמת המפרץ של 1990.
בנייה מחדש של כלכלה תחת לחץ
עבדאללה נע במהירות לעבר ליברליזציה כלכלית, ניהל משא ומתן על הסכם הסחר החופשי הראשון שארצות הברית חתמה עם אומה ערבית כלשהי והקים אזורים כלכליים מיוחדים שנועדו למשוך השקעות זרות. תחת הנהגתו, הייצוא הירדני לארה"ב צמח מכ-63 מיליון דולר בשנת 2000 ליותר מ-1.4 מיליארד דולר עד 2015, ויחס החוב-תוצר של המדינה ירד ממעל 210 אחוזים ב-1990 ל-83 אחוזים עד 2005 — הפחתה שקרן המטבע הבינלאומית עצמה תיארה כ"יוצאת דופן". עם זאת, המפנה הפיסקאלי הזה התרחש על רקע אחד מנטלי הפליטים החמורים ביותר באזור: מאז 2011, ירדן קלטה יותר מ-1.4 מיליון פליטים סורים, כחמישית מכלל אוכלוסייתה, בעלות שנתית העולה על 2.5 מיליארד דולר, או כ-6 אחוזים מהתמ"ג ורבע מהכנסות הממשלה. עבדאללה דיבר בגלוי על המתח, והזהיר בנקודה מסוימת שירדן הגיעה ל"נקודת רתיחה" וכי, "בפעם הראשונה, אנחנו לא יכולים לעשות את זה יותר".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כתיבת הכללים של האסלאם המתון
הפרויקט הייחודי והשאפתני ביותר של עבדאללה היה קמפיין מפורש להגדיר ולארגן מתינות דתית בתוך האסלאם. בנובמבר 2004 הוא פרסם את "מסר עמאן", הצהרה רשמית הקוראת לחוקרים מוסלמים ברחבי העולם לדחות טרור וקיצוניות ולאשר קריאה פלורליסטית וסובלנית של ההלכה האסלאמית; עד 2005 הוא אומץ רשמית על ידי כ-200 חוקרים אסלאמיים המייצגים את כל בתי הספר העיקריים למשפט, מסמך קונצנזוס רחב בצורה יוצאת דופן עבור אמונה ללא סמכות דתית מרכזית. הוא עקב אחר כך בתמיכה ב"מילה משותפת בינינו לביניכם" ב-2006, יוזמה המקדמת דיאלוג בין מנהיגים מוסלמים לנוצרים, וב-2010 הוא הציע לעצרת הכללית של האו"ם את "שבוע ההרמוניה הבין-דתית העולמי", שאומץ כציון דרך גלובלי שנתי. מאמצים אלו זיכו אותו באותות כבוד כולל פרס טמפלטון ופרס זאיד לאחווה אנושית, ומשקפים מונרך המתייחס למתינות תיאולוגית לא כרטוריקה, אלא כפרויקט דיפלומטי מאורגן עם טקסטים מנוסחים וחתומים.
שומר, מתווך ולוחם בעל כורחו
מכיוון שהשושלת ההאשמית מחזיקה באפוטרופסות על אתרים קדושים מוסלמים ונוצרים בירושלים מאז 1924, עבדאללה מיצב את עצמו כשחקן מרכזי, אם כי לעיתים קרובות מתעלמים ממנו, בדיפלומטיה הישראלית-פלסטינית, תוך שמירה על הסכם השלום של ירדן מ-1994 עם ישראל, תוך שהוא דוגל בעקביות במדינה פלסטינית לאורך גבולות 1967 ומזהיר בפומבי מנהיגים אמריקאים, כולל דונלד טראמפ, מפני הרחבת התנחלויות ישראליות. הוא התנגד לפלישה לעיראק בהובלת ארה"ב ב-2003 וביקר שוב ושוב ובאופן נקודתי את התנהלות ישראל בעזה, כולל המצור ב-2023 והמתקפה ברפיח ב-2024. ממשלתו התעמתה ישירות עם אל-קאעידה ומאוחר יותר עם דאעש; לאחר שדאעש שרף חי את הטייס הירדני מועאד אל-כסאסבה ב-2015, עבדאללה פתח בתקיפות אוויריות כנקמה תחת הדגל "מבצע השהיד מועאד", תגובה שזיכתה אותו בכינוי המקוון "המלך הלוחם" והדגישה את הממד האישי והצבאי שהוא מביא למדיניות נגד טרור, שמעט ראשי מדינות אזרחיים יכולים להשתוות אליו.
ניווט באביב הערבי
כשהמחאות הגיעו לירדן במהלך האביב הערבי של 2011, עבדאללה נמנע מגורלם של כמה עמיתים אזוריים על ידי תנועה מהירה להחלפת ממשלתו והכנסת רפורמות חוקתיות, כולל הקמת בית משפט חוקתי וועדת בחירות עצמאית, והחזרת הייצוג היחסי לקראת בחירות 2016. "פרידום האוס" שדרגה לאחר מכן את מעמדה של ירדן ל"חופשית חלקית" כהכרה בשינויים האלקטורליים, אם כי מבקרים טענו שהרפורמות נותרו קוסמטיות ברובן, שכן עבדאללה שומר על סמכות ביצועית רחבה — הכוח למנות את ראש הממשלה, ראשי הביטחון והשופטים — דבר יוצא דופן עבור מונרכיה שמציגה את עצמה כחוקתית.
פרופיל ציבורי
עבדאללה נישא לראניה אל-יאסין, אשת שיווק ירדנית-פלסטינית, ביוני 1993; לזוג ארבעה ילדים, כולל יורש העצר חוסיין. הוא טייס צבאי, צנחן ורוכב אופנוע מיומן, והופיע בהופעת קמע קצרה ב"מסע בין כוכבים: וויאג'ר" ב-1996, המשקפת עניין אישי אמיתי במדע בדיוני ובטכנולוגיה לצד אמנות השלטון שלו. הוא מחבר שותף של הספר מ-2010 "ההזדמנות הטובה האחרונה שלנו" על שלום במזרח התיכון. הדלפת "מסמכי פנדורה" ב-2021 חשפה יותר מ-100 מיליון דולר בנדל"ן שהוא מחזיק במאליבו, לונדון, וושינגטון די.סי ואסקוט, גילוי שעורר ביקורת בהתחשב בקשיים הכלכליים שעמם מתמודדים ירדנים רגילים רבים.
מדוע עבדאללה מכונה גאון
הטיעון החזק ביותר לטובת הגאונות של עבדאללה הוא צר וספציפי: יכולת יוצאת דופן להנדסה מוסדית ואידיאולוגית בשירות המתינות, המודגמת ביכולתו לתרגם מטרה מופשטת — התמודדות עם קיצוניות דתית — למסמך קונקרטי, חתום ומאושר בינלאומית כמו "מסר עמאן", דבר שמעט ראשי מדינות ניסו לעשות ברמת קפדנות דומה. ה"ניו יורק טיימס" כינה אותו אחד המנהיגים המכובדים ביותר בעולם הערבי, והסנאטור האמריקאי בוב קורקר השווה אותו פעם להנרי קיסינג'ר בשל תפיסתו את הדיפלומטיה האזורית — שבח המושרש בשיקול דעת אסטרטגי ולא בפריצת דרך אינטלקטואלית יחידה.
טיעון הנגד הכנה הוא שהישגיו של עבדאללה נשענים בכבדות על היתרונות המוסדיים של מונרכיה תורשתית ולא רק על גאונות אישית: הוא ירש גם את כס המלוכה וגם את האפוטרופסות בת המאה של המשפחה ההאשמית על האתרים הקדושים בירושלים, משאבים שהעניקו ליוזמות הדיפלומטיות שלו אמינות שאף מנהיג נבחר לא יכול היה לשכפל בקלות. הרפורמות הפנימיות שלו לאחר האביב הערבי ספגו ביקורת מצד משקיפי זכויות אדם כבלתי מספיקות, והעושר שנחשף ב"מסמכי פנדורה" יושב בצורה לא נוחה מול המשך הסתמכותה של ממלכתו על סיוע חוץ. מה שעבדאללה הפגין בעקביות הוא ניהול אסטרטגי ממושמע תחת לחץ חיצוני מתמשך — זרמי פליטים, טרור ומלחמה אזורית בכל גבול — ולא הניצוץ היצירתי או האינטלקטואלי היחיד שהמילה גאון מרמזת עליו בדרך כלל.
ממלכה המוגדרת על ידי סיבולת
יותר מרבע מאה לתוך שלטונו, ההישג המרכזי של עבדאללה עשוי להיות פשוט הישרדותה של ירדן כמדינה יציבה ומתפקדת באזור שראה מונרכיות ורפובליקות שכנות קורסות למלחמות אזרחים. בין אם יוזמות המתינות הדתית שלו יעצבו מחדש את העולם האסלאמי הרחב יותר, או שהרפורמות הכלכליות שלו ישרדו את לחצי הפליטים והביטחון שעדיין מכבידים על ממלכתו, המורשת שלו כנראה תישפט פחות על ידי הישג דרמטי יחיד אלא על ידי ההתמדה הטהורה של המדינה שהוא הצליח להחזיק מאוחדת.