עבדאללה גול: ממלא המקום שלא היה רק ממלא מקום
בנובמבר 2002 הפך עבדאללה גול לראש ממשלת טורקיה בעיקר משום שהמנהיג האמיתי של מפלגתו לא יכול היה לעשות זאת מבחינה חוקית. רג'פ טאיפ ארדואן, שנאסר עליו להחזיק בתפקיד בשל הרשעה קודמת, נזקק למישהו שיחזיק במושב וינווט את החקיקה שתסיר את האיסור – וגול, האיש שהקים יחד איתו את מפלגתם, עשה בדיוק את זה, ואז פינה את מקומו בשקט ברגע שהחוק השתנה. היה קל לראות בגול הערת שוליים לעלייתו של ארדואן. במקום זאת, הוא המשיך והפך לנשיא הראשון של טורקיה עם רקע פוליטי אסלאמיסטי גלוי, שרד משבר חוקתי שהעמיד אותו מול הממסד הצבאי והחילוני של המדינה, ועשורים לאחר מכן, נפרד מארדואן לחלוטין כדי להגן על פוליטיקאי מהאופוזיציה שראה כמי שנרדף בצורה לא צודקת.
מקייסרי לבנק האסלאמי לפיתוח
גול נולד ב-29 באוקטובר 1950, בקייסרי, במרכז אנטוליה, בנו של מכונאי חיל האוויר בדימוס – רקע צנוע האופייני למעמד הביניים האנטולי השמרני-דתי, שיהווה מאוחר יותר את ליבת התנועה הפוליטית שלו. הוא למד כלכלה באוניברסיטת איסטנבול, שם התקרב לאיגוד הסטודנטים הלאומי הטורקי האסלאמיסטי-לאומני ופיתח את ההשקפות הדתיות-פוליטיות הקשיחות של נעוריו, כשהוא מצהיר בנקודה מסוימת ש"התקופה הרפובליקנית הסתיימה" ושהמערכת החילונית של טורקיה נכשלה. הוא המשיך במחקר דוקטורט באוניברסיטת אקסטר באנגליה מ-1976 עד 1978, בוחן את היחסים הכלכליים של טורקיה עם מדינות בעלות רוב מוסלמי, והשלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת איסטנבול ב-1983. לאחר מכן לימד באוניברסיטת סקריה, שם עזר להקים את המחלקה להנדסה, לפני שבילה כמעט עשור, מ-1983 עד 1991, ככלכלן ובהמשך כפרופסור חבר לכלכלה בינלאומית בבנק האסלאמי לפיתוח בג'דה, ערב הסעודית – תעודה טכנוקרטית שהבדילה אותו מפוליטיקאים אסלאמיסטים אקטיביסטים גרידא של דורו.
מלוחם מפלגת הרווחה למייסד שותף של ה-AKP
גול נכנס לפרלמנט הטורקי ב-1991 כנציג קייסרי מטעם מפלגת הרווחה האסלאמיסטית, ועלה לדרגת סגן יו"ר המפלגה לענייני חוץ עד 1993. כאשר בית המשפט החוקתי אסר על מפלגת הרווחה ב-1998 בשל פעילות אנטי-חילונית, גול עבר לפלג המודרניסטי של מפלגת הסגולה היורשת; כאשר מפלגה זו התפצלה בין קו-קשיחים לרפורמטורים בשנת 2000, הוא וארדואן הובילו יחד את האגף המתון. לאחר סגירת מפלגת הסגולה ב-2001, גול וארדואן הקימו יחד את מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) באוגוסט 2001, תוך מיצובה במכוון כ"מפלגה שמרנית מתונה במסורת האירופית" ולא כתנועה אסלאמיסטית מפורשת – מיתוג מחדש שהתברר כמכריע בניצחון המוחץ של המפלגה בבחירות 2002.
ראש ממשלה, ואז שר חוץ
מכיוון שארדואן נותר מנוע מכהונה, גול הפך לראש ממשלה ב-16 בנובמבר 2002, והקים את הממשלה ה-58 של טורקיה. המשימה העיקרית הראשונה של ממשלו הייתה העברת השינויים המשפטיים שהסירו את האיסור על ארדואן; ברגע שזה הושג במרץ 2003, גול התפטר והפך לסגן ראש הממשלה ושר החוץ, תפקיד בו החזיק עד 2007. בתפקיד זה הוא הוביל את משא ומתן ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי ופעל לשיפור היחסים עם סוריה ומדינות מרכז אסיה, בונה את המוניטין הדיפלומטי שיוביל אותו לעבר הנשיאות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →משבר הנשיאות של 2007
מועמדותו של גול לנשיאות ב-2007 – תפקיד בעל משקל סמלי משמעותי כשומר הסדר החוקתי החילוני של טורקיה – עוררה התנגדות עזה מצד חילונים שחששו משורשיו האסלאמיסטיים ו, באופן בולט, מהכיסוי ראש של אשתו. בית המשפט החוקתי חסם בתחילה את מועמדותו מסיבות פרוצדורליות; גול פרש זמנית ב-6 במאי 2007, לפני שחזר למרוץ לאחר שתיקונים חוקתיים הנהיגו בחירות נשיאותיות ישירות. הוא נבחר ב-28 באוגוסט 2007 על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה בסיבוב הצבעה שלישי שדרש רק רוב פשוט. ראש הצבא של המדינה החרים את השבעתו, מפלגת העם הרפובליקנית מהאופוזיציה סירבה להשתתף, ופרשנים תיארו את השבעתו – תוך שבירת המסורת של הדרת נשים עם כיסוי ראש מטקסים ממלכתיים – כציון עידן חדש באמת בחיים הפוליטיים הטורקיים.
נשיא מדוד יותר
נשיאותו של גול בשנים 2007–2014 שילבה משמעות מוסדית אמיתית עם רגעים של התאמה שמבקריו מצאו מטרידים. הוא חתם על הצעת חוק ביוני 2013 המגבילה מכירת אלכוהול שעזרה להצית את מחאות פארק גזי, יחד עם חקיקה מ-2013 שהדקה את הרגולציה על האינטרנט וחוקים מ-2014 שהרחיבו את השליטה הפוליטית על מערכת המשפט ועל ארגון הביון הלאומי – צעדים שביחד הרחיבו את טווח ההגעה של הרשות המבצעת בדרכים שממשלות מאוחרות יותר ירחיבו עוד יותר. במקביל, הוא נקט במה שצופים תיארו כגישה מדודה ומתווכת יותר במהלך מחאות גזי ושערוריות השחיתות שזעזעו את ה-AKP בשנותיו האחרונות, עמדה ציבורית רגועה באופן בולט מזו שארדואן יאמץ מאוחר יותר במשברים דומים.
הפרידה מארדואן
השותפות של גול עם ארדואן, שנרקמה בהקמת ה-AKP ובהקלה של גול עצמו על השיקום הפוליטי של ארדואן, התקררה באופן ניכר לאחר שגול עזב את הנשיאות ב-2014. הוא פרש במידה רבה מהפוליטיקה הפעילה, מתמקד בעבודה חברתית ותרבותית, לפני ששבר את שתיקתו הציבורית ב-2025 כדי להגן על פוליטיקאי האופוזיציה אקרם אימאמוגלו מפני מה שגול תיאר כאי-צדק – סטייה נדירה וחדה מהנאמנות שהפגין לתנועה שעזר לבנות.
מדוע עבדאללה מכונה גאון
המקרה הספציפי והמבוסס לגאונותו של גול הוא טכנוקרטי ומוסדי ולא חזוני: כלכלן עם הכשרת דוקטורט אמיתית ושנים בתוך בנק פיתוח רב-צדדי, שעזר להנדס את המיתוג מחדש של מסורת פוליטית אסלאמיסטית למפלגה שמרנית אלקטורלית ומוכוונת איחוד אירופי, ואז ספג אישית את הסיכון המשפטי של החזקת ראשות הממשלה של טורקיה בדיוק מספיק זמן כדי להכשיר את המנהיג האמיתי של מפלגתו – תמרון שדרש תזמון משפטי ופוליטי מדויק ולא כוח. הניווט שלאחר מכן במשבר החוקתי של 2007, זכייה בנשיאות למרות חרם צבאי פעיל ומערכת משפט מפולגת, הדגים יכולת לעקוף בחקיקה, ולא להילחם, ממסד חילוני מושרש.
טיעון הנגד הכנה הוא שנשיאותו של גול גם חתמה על חוקים המאפשרים מעקב, שליטה שיפוטית והגבלות אינטרנט שהזינו מאוחר יותר את השחיקה הדמוקרטית הרחבה יותר של טורקיה, גם אם סגנון השלטון האישי שלו היה מתון יותר מזה של ארדואן. הפרידה שלו ב-2025 מהתנועה שלו, בהגנה על דמות אופוזיציה כלואה, נקראת פחות כמחויבות לכל החיים לפלורליזם ויותר כחשבון נפש מאוחר עם מערכת שבילה עשורים בעזרה לבנייתה.
מורשת
הקריירה של גול עוקבת אחר הקשת של המעבר של האסלאם הפוליטי הטורקי מהשוליים לממשלה ובחזרה לעבר שבר פנימי – האיש שהכשיר את דרכו של ארדואן לשלטון, ואז, דור לאחר מכן, התרחק בפומבי מהמקום שאליו הגיע הכוח הזה.