א. צ'. בהקטיודאנטה סוואמי פראבהופאדה: בנו של הסוחר שהפליג כדי להמיר את אמריקה
בספטמבר 1965 עלה נזיר הודי בן שישים ותשע על אוניית משא בדרכה לניו יורק, כשבידיו כמעט רק מלאי של מזון יבש, מכונת כתיבה וארבעים רופי במטבע הודי שלא יכול היה להמיר באופן חוקי. הוא סבל משני התקפי לב במהלך ההפלגה. עד למותו כעבור שתים-עשרה שנים, הוא הספיק לייסד יותר ממאה מקדשים כמעט בכל יבשת, לחנוך קרוב לחמשת אלפים תלמידים, לתרגם עשרות כתבי קודש בסנסקריט לאנגלית, ולהכניס שירת הרי קרישנה לרשימות ההשמעה של הביטלס. כמעט דבר בתוצאה הזו לא היה צפוי מנקודת ההתחלה שלו.
משפחת סוחרים בכלכותה
הוא נולד בשם אבהאי צ'אראן דה (Abhay Charan De) ב-1 בספטמבר 1896, בכלכותה (Kolkata), לדור מוהאן דה, סוחר בדים שהיה קשור למשפחת הסוחרים האמידה מוליק, ולראג'אני דה. משק הבית תרגל גאודיה וישנויזם, מסורת דתית בנגלית הממוקדת בקרישנה, והמשפחה נהגה להשתתף בטקסים יומיים במקדש ראדה-קרישנה סמוך – דבקות בקרישנה הייתה, מילדותו, פשוט המרקם של חייו ולא תגלית מאוחרת. הוא סיים את לימודיו במכללת הכנסייה הסקוטית בכלכותה בשנת 1920, שם למד אנגלית, פילוסופיה וכלכלה (בריטניקה מציינת את התואר שלו ככימיה), ובשנת 1918 נישא בנישואים מוסדרים לראדאראני דאטה, ממנה נולדו לו חמישה ילדים. מסלול חייו הבוגרים המוקדם נראה קונבנציונלי לחלוטין: הוא נכנס לעסקי התרופות, ובסופו של דבר הקים חברה קטנה משלו באללהאבאד.
הוראתו של גורו, עשורים מאוחר יותר
התפנית התרחשה בשנת 1922, כאשר בעל הבית הצעיר פגש את בהקטיסידהאנטה סאראסוואטי (Bhaktisiddhanta Sarasvati), מורה בולט בגאודיה וישנויזם, שאמר לו ישירות שהשכלתו באנגלית הופכת אותו למתאים להפצת תורתו של קרישנה בעולם המערבי. זו לא הייתה עצה שפעל לפיה במהירות. הוא קיבל חניכה רוחנית רשמית בשנת 1933 ואת התואר הכבוד "בהקטיודאנטה" בשנת 1939, אך המשיך לנהל את עסקיו ולגדל את משפחתו במשך עשורים לאחר מכן. רק בשנת 1954, לאחר שמשפחתו סירבה לתמוך בחיים דתיים מלאים, החל לסגת מהקשרים העולמיים, ורק ב-17 בספטמבר 1959 קיבל רשמית את הסניאסה (sannyasa) – סדר החיים של הפרישות – כשהוא מאמץ את השם א. צ'. בהקטיודאנטה סוואמי. הוא היה כבר בן שישים ושלוש.
ההפלגה
בשנת 1965, בהיותו בן שישים ותשע, הפליג מכלכותה על אוניית המשא ג'אלדוטה (Jaladuta), כשהוא מגיע תחילה לבוסטון לפני שהשתקע בניו יורק. הוא שכר חנות ברחוב סקנד אווניו 26 בלואר איסט סייד, ששימשה בעבר כחנות בשם "מתנות ללא תחרות", והחל ללמד פילוסופיה ודית ולהוביל שירת קירטן (kirtan) לכל מי שנכנס – בעיקר צעירים שכבר היו מוכנים על ידי תרבות הנגד לחשוד במטריאליזם האמריקאי. ביולי 1966 הוא איגד רשמית את התנועה הבינלאומית למען תודעת קרישנה, איסקקון (ISKCON), מה שהעניק לשרות דתי מאולתר בחנות בסיס חוקי ומוסדי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית תנועה גלובלית
מאותו חדר בודד, התרחב בהקטיודאנטה במהירות מדהימה. מקדש שנפתח ב-1967 ברובע הייט-אשבורי שבסן פרנסיסקו הפך למוצב חיוני, שהציב את תודעת קרישנה ישירות בדרכה של תנועת הנוער המגדירה של התקופה, וקשרים עם ג'ורג' האריסון והביטלס הביאו את המנטרה של הרי קרישנה אל רדיו הפופ ואל המודעות המערבית המרכזית. במהלך העשור שלאחר מכן הוא הקיף את הגלובוס בערך ארבע-עשרה פעמים, הקים יותר ממאה מקדשים ברחבי העולם, וחנוך באופן אישי קרוב לחמשת אלפים תלמידים – קצב פעילות יוצא דופן עבור אדם שהחל את הפרויקט מעבר לגיל שבו רוב האנשים יוצאים לפנסיה. הוא קבע ארבעה עקרונות מווסתים לחסידים – ללא מין אסור, ללא בשר, דגים או ביצים, ללא חומרים משכרים, ללא הימורים – ולימד תיאולוגיה פרסונליסטית קפדנית, תוך התעקשות על קרישנה כאישיות העליונה של אלוהים בניגוד לזרמים לא-אישיים יותר בפילוסופיה ההינדית.
גוף מלומדות בלתי סביר
לצד הארגון, הפיק בהקטיודאנטה גוף גדול באמת של תרגום ופרשנות: יותר משמונים ספרים עד סוף חייו, כולל יצירתו הידועה ביותר, בהגאווד גיטה כפי שהיא (Bhagavad-Gita As It Is), שהושלמה בינואר 1967, לצד תרגומים רב-כרכיים של השרימד-בהאוואטם (Srimad-Bhagavatam) והצ'איטאניה צ'אריטאמריטה (Chaitanya Charitamrita), וכרכים נוספים כמו קרישנה, האישיות העליונה של אלוהים וצוף הדבקות. הוא ייסד את המגזין בחזרה אל האלוהים (Back to Godhead) כבר בשנת 1944, עשורים לפני המיזם האמריקאי, עדות לכך שהדחף לכתיבה ולהטפה קדם בהרבה להזדמנות לפעול לפיו בקנה מידה רחב.
מחלוקת ותיקון
התנועה שבנה משכה תשומת לב עוינת בסוף שנות ה-70 ושנות ה-80, וכונתה "כת" על ידי חלקים מהעיתונות האמריקאית והאירופית על רקע פאניקת הכתות הרחבה יותר של התקופה; בתי משפט ומחקרים מאוחרים יותר דחו את האשמות על שטיפת מוח ואישרו את איסקקון כזרם אותנטי של ההינדואיזם, גם אם כזה שהושתל לאחרונה. מבקרים מודרניים גם הצביעו על אמירות ספציפיות המיוחסות לו כגזעניות, מעמדיות או מיזוגניות לפי סטנדרטים עכשוויים, מתח בין השקפת עולמו הווישנווית-בנגלית המסורתית לבין הקהלים המערביים הפלורליסטיים שהתנועה שלו משכה בסופו של דבר.
מוות וששלשלת מסורת מתמשכת
בהקטיודאנטה נפטר ב-14 בנובמבר 1977, בגיל שמונים ואחת, במקדש קרישנה באלאראם מאנדיר בוורינדאוואן, מקדש שהוא עצמו ייסד, ושם עומדת כעת אנדרטת הסמאדי (samadhi) שלו בחצר. בעקבות מותו הגיעו סכסוכי ירושה, אך השלשלת נשמרה: עד שנת 2023, כמעט מאה תלמידים ותלמידי-תלמידים רוחניים בקו שלו שירתו כגורו חונכים בתוך איסקקון, הישרדות מוסדית רב-דורית שמעט תנועות דתיות חדשות משיגות.
מדוע הוא מכונה גאון
חוקרים מכנים את בהקטיודאנטה כאחד ממפיצי ההינדואיזם המצליחים ביותר שפעלו אי פעם מחוץ להודו, והטיעון למשפט זה הוא קונקרטי ולא סנטימנטלי: אדם מעבר לגיל הפרישה, לבדו, כמעט ללא כסף, בנה מוסד דתי המשתרע על פני יותר ממאה מקדשים כמעט בכל יבשת בתוך עשור בערך, תוך יצירת תפוקת תרגום ופרשנות – יותר משמונים כרכים – שהייתה מהווה מפעל חיים מהותי עבור אקדמאי במשרה מלאה ללא שום נטל ארגוני. השילוב הזה של קנה מידה, מהירות ותפוקה טקסטואלית בגיל שבו רוב הקריירות מסתיימות הוא העדות החזקה ביותר ליכולת יוצאת דופן, חלק אינטלקטואלית וחלק כוח רצון ארגוני טהור. הסיבוך הכן הוא שה"גאונות" שלו אינה ניתנת להפרדה מתפקידו כסמכות דתית: תרגומיו הם פרשנות דבקותית שנכתבה כדי לשרת עמדה תיאולוגית ספציפית, לא מלומדות ניטרלית, וכמה מהכרזותיו החברתיות הזדקנו לתוך מחלוקת גלויה. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא חוסר הסבירות של המיזם עצמו – בנו של סוחר מכלכותה שהמיר שוליים תרבותיים אמריקאיים למוסד דתי גלובלי עמיד, כשהוא מתחיל את הפרויקט בגיל שבו רוב האנשים מאטים את הקצב.
מורשת
כמעט חמישים שנה לאחר מותו, מקדשי איסקקון, בהגאווד גיטה כפי שהיא, והמנטרה של הרי קרישנה נותרים המורשת הנראית ביותר של תנועה שהחלה עם נזיר מזדקן אחד, חנות שכורה, וארבעים רופי שלא יכול היה לבזבז.