כדי להתקבל לאקדמיה לאמנויות יפות במינכן בשנת 1911, זופיה סטז'יינסקה (Zofia Stryjeńska) נרשמה תחת שמו של אחיה טדאוש (Tadeusz) ואימצה מראה גברי. הונאה זו אפשרה לה ללמוד ציור בתקופה שבה המוסד אסר על קבלת נשים, וסימנה את תחילתה של קריירה פורייה שהגדירה את סגנון הארט דקו הפולני.
שנותיה המעצבות וההונאה
סטז'יינסקה נולדה בקרקוב (Kraków) בשנת 1891, הבכורה מבין שישה ילדים. היא למדה בבית הספר הפרטי לאמנות של לאונרד סטרונובסקי (Leonard Stroynowski) לפני שנרשמה לבית הספר לאמנויות יפות לנשים של מריה ניידזילסקה (Maria Niedzielska), וסיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1911. לאחר שנת לימודיה הסודית במינכן, היא שבה לקרקוב. פריצת הדרך המקצועית שלה התרחשה ב-1912 כאשר אגודת ידידי האמנויות היפות בקרקוב הציגה 18 מאיורי צבעי המים שלה ל"אגדות פולניות" (Polish Fables), מה שהוביל לשבחים ביקורתיים מצד תורם המגזין יז'י ורחאלובסקי (Jerzy Warchałowski) בשנת 1913.
יצירה והכרה בין שתי מלחמות העולם
נישואיה לאדריכל קרול סטז'יינסקי (Karol Stryjeński) בשנת 1916 חשפו אותה לחוג אמנים וסופרים, בהם סטניסלב איגנצי ויטקביץ' (Stanisław Ignacy Witkiewicz). במהלך מגוריה בזקופנה (Zakopane) בשנות ה-20 של המאה ה-20, היא יצרה כמות משמעותית של עבודות. המוניטין שלה התבסס בתערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות (Exposition Internationale des Arts Décoratifs et Industriels Modernes) בפריז בשנת 1925, שם זכו ששת ציוריה המתארים את חיי הכפר ומחזורי העונות בחמישה פרסי סחר עולמיים. במהלך שנות ה-30, היא תרמה עיצובים פנימיים לאוניות הפולניות באטורי (Batory) ופילסודסקי (Pilsudski) ולבית הקפה של ודל (Wedel).
טכניקה אמנותית ונושאים
סטז'יינסקה פעלה במסגרת קבוצת האמנות ריטם (Rytm) ושאבה השראה מתנועת פולין הצעירה (Young Poland). התפוקה שלה הייתה מגוונת וכללה ציורי טמפרה, ליטוגרפיות, כרזות, צעצועים, שטיחי קיר ועיצוב תפאורה. בעוד שלעיתים קרובות תיארה מיתולוגיה ופולקלור סלאבי טרום-נוצרי, כפי שעשתה בסדרת "אלילים סלאביים" (Slavic Idols), היא נותרה קתולית כל ימי חייה. תיק העבודות שלה כלל איורים ל"מונאכומאכיה" (Monachomachia) ועבודות כמו "פסטורלקה" (Pastorałka), "ארבעה ריקודים פולניים" (Four Polish Dances) ונושאים דתיים שונים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →גלות וחיים מאוחרים
לאחר מלחמת העולם השנייה והקמת המשטר הקומוניסטי בפולין, היגרה סטז'יינסקה לז'נבה כדי להצטרף לילדיה. היא חיה בצניעות, וקיבלה תמיכה מועטה ממשפחתה ופרס מקרן אלפרד יז'יקובסקי (Alfred Jurzykowski Foundation) בשנת 1974. למרות הידרדרות בבריאותה בשל עגבת, שפגעה בראייתה, היא נותרה קשורה תרבותית למולדתה. היא נפטרה בשנת 1976 ונקברה בבית הקברות שן-בור (Cemetery of Chêne-Bourg).
תרומות ספרותיות
מעבר לאמנות חזותית, סטז'יינסקה עסקה בכתיבה כדי לתמוך בחינוך ילדיה. היא חיברה מדריך לנימוסים עכשוויים תחת שם העט פרופסור הילאר (Professor Hilar). ספר זיכרונותיה, "לחם כמעט בכל יום" (Bread Almost Every Day), סיפק תובנות על חייה ופורסם לאחר מותה בשנת 1995. סגנון הכתיבה שלה צוין בזכות אוצר המילים העשיר והפרוזה הקולחת שלו.
עובדות מהירות
- נולדה: 1891, קרקוב - נפטרה: 1976, ז'נבה - השכלה: האקדמיה לאמנויות יפות, מינכן - פרסים: קצין מסדר פולוניה רסטיטוטה (Order of Polonia Restituta) - מקום קבורה: בית הקברות שן-בור - מדיום עיקרי: טמפרה
שאלות נפוצות של קוראים
### האם סטז'יינסקה קיבלה את פרס עלי הדפנה המוזהבים של האקדמיה הפולנית לספרות?
לא, על אף שהייתה מועמדת לפרס בשנות ה-30 של המאה ה-20, היא דחתה את ההצעה.
### מדוע יצירתה זכתה להתעלמות בפולין שלאחר המלחמה?
היא סירבה להצטרף לאיגוד הסופרים הפולני שבשליטת המדינה, מה שהוביל את הרשויות לבטל את תרומתה ולעכב תמלוגים עבור שכפול אמנותה.