זאכרי טיילור: ה
בקרב בואנה ויסטה בפברואר 1847, גנרל אמריקאי בן שישים ושתיים עם כ-6,000 חיילים ניצב מול צבאו של סנטה אנה (Santa Anna) שכלל 20,000 איש והביס אותו. הניצחון הפך אותו, לפי הערכת מרכז מילר (Miller Center), לגיבור לאומי בסדר הגודל של וושינגטון וג'קסון. שנתיים לאחר מכן הוא היה לנשיא ארצות הברית. הוא מעולם לא החזיק במשרה נבחרת, מעולם לא הצביע בחייו, ומעולם לא גילה לאיש מהן דעותיו הפוליטיות.
בנו של בעל מטעים עם כתיב לקוי
טיילור נולד ב-24 בנובמבר 1784 למשפחת בעלי מטעים מווירג'יניה וגדל בלואיוויל, קנטקי. אביו הצליח בעסקיו: לקראת סוף ימיו הוא החזיק ב-10,000 אקרים, מגרשים עירוניים בלואיוויל ועשרים ושישה אנשים משועבדים. לטיילור היו שבעה אחים, הוא נשא לאישה את מרגרט מקאל סמית' (Margaret Mackall Smith) בשנת 1810 ונולדו להם שישה ילדים, שניים מהם מתו בילדותם.
המשפחה העריכה השכלה; הנער לא התחבר אליה. מרכז מילר מתבטא בבוטות יוצאת דופן בנושא זה: כתב ידו, הכתיב והדקדוק שלו נותרו "גולמיים ולא מעודנים" לאורך כל חייו. תהיה אשר תהיה המתנה שהייתה לו, ספרותית היא לא הייתה.
ארבעים שנה בגבול
הוא קיבל את המינוי הראשון שלו ב-1808 ונשלח לפורט פיקרינג (Fort Pickering), באתר שבו נמצאת כיום ממפיס. מאותה שנה ועד ליום שבו נכנס לבית הלבן הוא שירת בחילות מצב בגבול ברחבי עמק המיסיסיפי — קריירה של ארבעה עשורים בשטח.
בשנת 1812 הוא החזיק את פורט הריסון (Fort Harrison) מפני התקפה במה שתואר כניצחון היבשתי הראשון של הכוחות האמריקאים במלחמה. הוא ניהל מסעות מלחמה נגד עמים ילידים ברחבי ויסקונסין, מינסוטה, מיסיסיפי, אוקלהומה, קנזס, לואיזיאנה, ארקנסו, פלורידה וטקסס, נלחם בבני הסאק (Sac) של בלאק הוק (Black Hawk) באילינוי בשנת 1832 ובסמינולים (Seminoles) בפלורידה בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19. אנשיו קראו לו "Old Rough and Ready" (גס ומחוספס ומוכן) מכיוון שחלק את הקשיים שלהם במקום לפקד בנוחות. הוא גם התעשר: עד 1850 הוערך הונו בכ-120,000 דולר — שווה ערך לכ-6 מיליון דולר כיום — שנבנו על קרקעות בקנטקי, לואיזיאנה ומיסיסיפי.
מפאלו אלטו לבואנה ויסטה
מלחמת ארצות הברית-מקסיקו בשנים 1846 עד 1848 הפכה אותו למפורסם. הוא הביס כוחות מקסיקניים גדולים יותר בפאלו אלטו ובריסאקה דה לה פאלמה (Resaca de la Palma), ולאחר מכן הסתער על מונטריי וגרם לאבדות כבדות, אם כי שביתת הנשק הנדיבה שהעניק שם עוררה ביקורת. אז הגיעה בואנה ויסטה, והמוניטין שלו התקבע. גנרל שמנצח שוב ושוב למרות נחיתות מספרית היה בדיוק הדמות שמפלגה שחיפשה מועמד רצתה.
האיש שמעולם לא הצביע
הוויגים (Whigs) רצו אותו והיו צריכים לשכנע אותו. טיילור מעולם לא הצביע ומעולם לא חשף בפומבי השקפה פוליטית. הוא הסכים להתמודד, וב-7 בנובמבר 1848 — ההזדמנות הראשונה, מציין מרכז מילר, שבה כל האומה הצביעה באותו יום — הוא הביס בקושי את הדמוקרט לואיס קאס (Lewis Cass) ואת מועמד מפלגת האדמה החופשית (Free-Soil) מרטין ואן ביורן (Martin Van Buren).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא נכנס לתפקידו עם תיאוריה של הנשיאות שתאמה את הקריירה שלו: הנשיא צריך לעמוד מעל הפוליטיקה המפלגתית. זה היה רעיון של חייל להנהגה אזרחית, וזה עלה לו ביוקר. הערכתו של מרכז מילר היא שטיילור "כנראה פגע במטרתו בכך שסירב לעסוק ישירות עם הקונגרס."
מעמד של מדינה ואיום בתלייה
המדיניות הגדולה היחידה שלו הייתה נקייה ובלתי צפויה. טיילור החזיק אנשים משועבדים; אף על פי כן, הוא התנגד להרחבת העבדות לטריטוריות המערביות, על בסיס מעשי שאין לכך היגיון כלכלי שם. הפתרון שהציע היה לתת לקליפורניה וניו מקסיקו לכתוב חוקות משלהן ולהגיש בקשה מיידית למעמד של מדינה, ובכך לעקוף לחלוטין את הוויכוח הקונגרסיאלי הרעיל על העבדות בטריטוריות.
דמוקרטים דרומיים החלו לדבר על ועידת פרישה. בתשובתו של טיילור לא היה שום דבר משפטי: הוא אמר שהוא יתלה כל מי שינסה לשבש את האיחוד בכוח או בקנוניה. זהו המשפט המצוטט ביותר של נשיאותו, והוא נאמר על ידי בעל עבדים מלואיזיאנה.
הוא התנגד לפשרה של 1850, חבילת צעדים מתחרה שגובשה אז בקונגרס כדי ליישב את אותן שאלות שתכנית המדינה שלו נועדה לעקוף.
דובדבנים ומי קרח
ב-4 ביולי 1850 ישב טיילור לאורך נאומים של יום העצמאות, צעד לאורך נהר הפוטומק, חזר חם ועייף, ו"שתה מי קרח וצרך כמויות גדולות של דובדבנים ופירות אחרים." כאבי בטן עזים החלו ונמשכו חמישה ימים. רופאיו אבחן כולרה מורבוס (cholera morbus). בסביבות השעה עשר בבוקר ה-9 ביולי הוא אמר לאשתו, "תמיד עשיתי את חובתי, אני מוכן למות. החרטה היחידה שלי היא על החברים שאני משאיר מאחוריי," והלך לעולמו. הלווייתו ב-13 ביולי משכה כ-100,000 אנשים בוושינגטון, עם עגלת מתים רתומה לשמונה סוסים לבנים וסוסו שלו, אולד וייטי (Old Whitey), בתהלוכה.
שמועות על הרעלה שרדו אחריו במשך 141 שנים. בשנת 1991 גופתו הוצאה מקברה וניתוח הפעלה נייטרונית לא מצא ארסן; המסקנה הייתה גסטרואנטריטיס חריפה.
מדוע זאכרי מכונה גאון
הטענה אינה יכולה להישען על אינטלקט, והעמדת פנים אחרת תהיה חסרת ערך. הרישום הביוגרפי של טיילור מציין שהכתיב והדקדוק שלו היו גולמיים עד סוף ימיו, והוא הגיע לנשיאות ללא יום אחד של משרה פוליטית או, ככל הנראה, הצבעה אחת שניתנה. הוא לא היה קורא, כותב או תיאורטיקן של ממשל.
היכולת האמיתית הייתה פיקוד טקטי, והיא הייתה אדירה. ארבעים שנה של לחימה בגבול יצרו גנרל שניצח שוב ושוב בקרבות נגד כוחות עדיפים חומרית — פאלו אלטו, ריסאקה דה לה פאלמה, מונטריי, ומעל לכל בואנה ויסטה, שם כ-6,000 גברים שברו צבא של 20,000. מיומנות זו מורכבת מדברים ספציפיים וקשים: קריאת שטח, החזקת קו תחת לחץ, שיפוט מתי כוח נחות יכול לתקוף, ומעל לכל פיקוד על נאמנות החיילים. "Old Rough and Ready" לא הייתה המצאה של יחסי ציבור; זה הגיע מחיילים שצפו בו חווה את אותם התנאים שהם חוו.
היה גם פן של אינטליגנציה פוליטית שהיסטוריונים נוטים להמעיט בערכו. תכנית המדינה שלו לקליפורניה וניו מקסיקו הייתה מהלך חוקתי גאוני באמת, שנועד לעקוף את הוויכוח שקרע את הקונגרס. והנכונות שלו לאיים על תומכי הפרישה בתלייה הראתה בהירות לגבי ההימורים שיורשיו המנוסים הרבה יותר — פילמור, פירס, ביוקנן — היו חסרים באופן בולט.
טענת הנגד היא ששום דבר מזה לא עבד. הוא החזיק בתפקיד שישה עשר חודשים, סירב להתעסק עם הקונגרס על בסיס התיאוריה שנשיאים צריכים לצוף מעל המפלגה, ובכך פגע בתוכנית שלו עצמו. מותו העביר את הממשלה לידי פילמור, שתמך מיד בפשרה של 1850 ובביטוי של מרכז מילר, ביטל חלק ניכר מהשפעת נשיאותו של טיילור. הוא היה חייל גדול ונשיא לא גמור.
מורשת
טיילור הוא הנשיא האחרון שנבחר ממפלגה שעתידה הייתה להיעלם בקרוב, ובעל עבדים שבכל זאת נקט קו נוקשה נגד הפרישה. מה שהוא הותיר אחריו הוא קונטרה-פקטואלי: גנרל דרומי שהיה נלחם כדי להחזיק את האיחוד יחד בשנת 1850, שהוסר על ידי קערת דובדבנים וחמישה ימי מחלה בלתי ניתנת לטיפול, והוחלף על ידי אדם שהאמין בהפך. הוצאת הגופה מהקבר ב-1991 סגרה את תיאוריות הקונספירציה. היא לא סגרה את השאלה מה הוא היה יכול לעשות בארבע שנים.