איב לקוסט: גאוגרפיה ככלי מלחמה

"La géographie, ça sert, d'abord, à faire la guerre" – גאוגרפיה משמשת, בראש ובראשונה, לעשיית מלחמה. זה היה הכותר שאיב לקוסט (Yves Lacoste) בחר לספרו משנת 1976, והמשפט עדיין מתפקד כמניפסט המכונן של תנועה אינטלקטואלית צרפתית שלמה. שנתיים קודם לכן הוא השתמש בצילומי אוויר ובניתוח הידרולוגי כדי להראות שהפצצת מערכת הסכרים של הנהר האדום בצפון וייטנאם על ידי ארצות הברית לא הייתה מקרית אלא מכוונת – פיסת גאוגרפיה יישומית אחת ומרעישה שהפכה תחום אקדמי לכלי לקריאת כוח בעצמו.

מרבאט לסורבון

לקוסט נולד ב-7 בספטמבר 1929 בפאס (יש מקורות הטוענים רבאט), מרוקו, בן לאב גאולוג ואם ספרנית – משק בית שכבר היה מכוון למחקר פיזי של הקרקע ותיעודה. הוא התחנך בתיכון לאקאנאל (Lycée Lakanal) בסו (Sceaux) לפני שעבר ללמוד גאוגרפיה במכון לגאוגרפיה בפריז, ועבר את מבחן האגרגסיון (agrégation) בגאוגרפיה בשנת 1952. עבודתו האקדמית המוקדמת הייתה גאוגרפיה פיזית קונבנציונלית: מחקר לתואר מתקדם על גאומורפולוגיה של מישור רב (Rharb) במרוקו. הוא לא השלים את הדוקטורט שלו עד מאוחר הרבה יותר, ב-1979, עם תזה על "אחדות וגיוון של העולם השלישי" – פער זמן רב בין הכשרה מוקדמת להסמכה רשמית המשקף קריירה שנבנתה יותר על מעורבות פוליטית והוצאה לאור עצמאית מאשר על מסלול אקדמי ישר.

אלג'יריה והקרע עם המפלגה הקומוניסטית

עמדותיו הפוליטיות של לקוסט עוצבו בתנועות האנטי-קולוניאליות של שנות ה-50. הוא לימד בתיכון ביז'ו (Lycée Bugeaud) באלג'יר והיה חבר במפלגות הקומוניסטיות הצרפתית והאלג'יראית, ופעל בזרמים שהתנגדו לשלטון הקולוניאלי הצרפתי. הוא עזב את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בשנת 1955 בשל עמדתה בנוגע לאלג'יריה, קרע שקבע את הדפוס לשאר חייו האינטלקטואליים: מעורב, מוכן לשבור מוסכמות, וספקן כלפי כל קו דוקטרינרי יחיד, כולל אלו שהוא עצמו החזיק בהם פעם. הוא חזר לצרפת המטרופוליטנית באותה שנה והמשיך לבנות את הקריירה האקדמית שלו במידה רבה מחוץ לממסד הגאוגרפי הפריזאי המסורתי ביותר, ובסופו של דבר הפך לפרופסור באוניברסיטת פריז 8, ומאוחר יותר לראש המכון הצרפתי לגאופוליטיקה (Institut Français de Géopolitique) – מוסד שהיה לו חלק מכריע בהקמתו כמעט מאפס.

וייטנאם: גאוגרפיה כראיה

ההדגמה המוחשית ביותר של לקוסט למה שהתכוון ב"גאוגרפיה כצורת כוח" הגיעה בשנת 1972, כאשר פרסם ניתוח מרחבי של דפוסי הפצצות אמריקאיות בדלתא של הנהר האדום בווייטנאם. תוך שימוש בראיות קרטוגרפיות והידרולוגיות, הוא טען שההפצצה האמריקאית לא כוונה במקרה אלא במכוון למערכת הסכרים של הדלתא – תשתית שהרס שלה סיכן בשיטפון קטסטרופלי את האוכלוסייה האזרחית – ובכך תמך בטענות צפון וייטנאם שנדחו אחרת במערב. זו הייתה גאוגרפיה שנפרסה לא כתיאור בכיתה אלא כטיעון משפטי, שכוונה ישירות לעימות פוליטי וצבאי חי, והיא ביססה את המוניטין של לקוסט כמלומד שמוכן להשתמש בניתוח מרחבי כצורת התערבות ישירה ולא כהתבוננות ניטרלית.

ייסוד Hérodote והחייאת הגאופוליטיקה

בשנת 1976 ייסד לקוסט את כתב העת Hérodote, שאותו ימשיך לערוך יחד במשך עשורים, ולאחרונה לצד ביאטריס גיבלין (Béatrice Giblin). כתב העת הפך לפלטפורמה המוסדית המרכזית של מה שמכונה כיום באופן נרחב האסכולה הצרפתית לגאופוליטיקה, ולקוסט זוכה בדרך כלל בקרדיט על החייאת ה"גאופוליטיקה" כמונח לגיטימי של ניתוח אקדמי צרפתי – ובאמצעות השפעתו, גם בינלאומי – לאחר שהמילה איבדה את המוניטין שלה בשל הקשרה ל-Geopolitik הגרמנית ולאידאולוגיה הטריטוריאלית של עידן הנאציזם. הוא הגדיר גאופוליטיקה כחקר יריבויות כוח על טריטוריה, תוך התעקשות שידע גאוגרפי – מפות, שטח, חלוקת משאבים, דפוסי אוכלוסייה – לעולם אינו ניטרלי אלא תמיד מעורב באסטרטגיה ובשליטה פוליטית, מהקנה מידה של מדינת הלאום ועד לשכונה אחת במחלוקת. בשנת 1989 הקים תעודה לתואר שני (DEA) בגאופוליטיקה ואת המרכז למחקר וניתוח גאופוליטי (Centre de Recherche et d'Analyse Géopolitique) בפריז 8, מה שהעניק לתחום בית מוסדי בר-קיימא בהשכלה הגבוהה בצרפת.

גוף עבודה רחב היקף

מעבר ל-La géographie, ça sert, d'abord, à faire la guerre, הביבליוגרפיה של לקוסט השתרעה על פני העולם המתפתח ותולדות המחשבה הגאוגרפית: Les Pays sous-développés על תת-פיתוח בעולם השלישי, מחקר על ההיסטוריון הערבי מימי הביניים ופרוטו-סוציולוג אבן ח'לדון, ו-Dictionnaire de géopolitique (1993) שעזר לתקנן את אוצר המילים של התחום שעזר להמציא. עבודה מאוחרת יותר, כולל La question post-coloniale: une analyse géopolitique, הרחיבה את המסגרת שלו למורשת הטריטוריאלית והפוליטית הלא פתורה של הדה-קולוניזציה, בעוד ספר זיכרונותיו מ-2018 Aventures d'un géographe הביט לאחור על קריירה שעברה מגאומורפולוגיה פיזית לאקטיביזם אנטי-קולוניאלי לניתוח לוחמה מודרנית. הוא נישא לאתנולוגית קאמי לקוסט-דז'ארדן (Camille Lacoste-Dujardin), מומחית לתרבויות ברבריות, שותפות שהציבה שני חוקרים של צפון אפריקה ופוליטיקה בתוך אותו משק בית.

הכרה

בשנת 2000 קיבל לקוסט את פרס ווטרן-לוד (Prix Vautrin-Lud), שנחשב באופן נרחב לפרס הבינלאומי היוקרתי ביותר בגאוגרפיה – שלעיתים מתואר כ"פרס נובל לגאוגרפיה" – הכרה רשמית מהדיסציפלינה שאותה בילה עשורים בדחיפה לכיוון פוליטי במפורש, לעיתים קרובות מול התנגדות מצד גאוגרפים פיזיים ואזוריים מסורתיים יותר שראו בגישתו סטייה מהליבה המדעית של התחום.

מדוע איב נחשב לגאון

המקרה של לקוסט נשען על פעולה ספציפית של הבניה מחדש: הוא לקח דיסציפלינה שבצרפת של אמצע המאה העשרים הייתה ברובה תיאורית ומבודדת אקדמית, והראה – באמצעות ניתוח ההפצצות בווייטנאם מעל הכל – שהכלים שלה יכולים לחשוף את השימוש המכוון בשטח ובתשתית ככלי מלחמה. זה דרש לא רק מיומנות גאוגרפית אלא גם את האומץ האנליטי להפוך מחקר לאתגר ישיר לחשבון הרשמי של מעצמת-על על התנהלותה הצבאית שלה, ואז למסד את התובנה הזו באמצעות Hérodote והמכון הצרפתי לגאופוליטיקה במקום לתת לה להישאר מאמר פרובוקטיבי יחיד. עמיתים וכותבי הספדים מזכים אותו בעיצוב מחדש של האופן שבו טריטוריה, גבולות ויריבויות כוח נלמדים בצרפת ובאמצעות החייאת הגאופוליטיקה שהוביל, הרבה מעבר לה. מקרה הנגד הכן הוא שלקוסט היה גם פולמיקאי שהפוליטיקה שלו מעולם לא הייתה ניתנת להפרדה מלאה מהמחקר שלו – הגאופוליטיקה שלו צמחה ישירות מאקטיביזם אנטי-קולוניאלי ומטיעון מתמשך עם הגאוגרפיה הצרפתית המרכזית, וחלק מהמבקרים ראו בדיסציפלינה שבנה הסברה שלובשת לבוש אקדמי ולא שיטה אנליטית ניטרלית. הגאונות שלו, אם המונח חל, הייתה במיזוג השניים: להפוך את ההימור הפוליטי של הגאוגרפיה לבלתי אפשרי להתעלמות שוב.

מורשת

לקוסט נפטר ב-20 ביוני 2026, בגיל תשעים ושש, לאחר שחי לראות את ה"גאופוליטיקה" הופכת למונח שגרתי בשיח הציבורי והעיתונאי הצרפתי – מילה שהוא בילה חצי מאה בשיקומה מהכתם של עידן הנאציזם למסגרת אנליטית רצינית. Hérodote ממשיך לפרסם תחת המסורת שהוא ביסס, והמכון הצרפתי לגאופוליטיקה בפריז 8 נותר הליבה המוסדית של אסכולת המחשבה שצמחה מההתעקשות של גאוגרף אחד שמפות מעולם לא היו תמימות.