יסמינה חדרה: הקצין שכתב תחת שמה של אשתו
במשך יותר מעשור, אחד הסופרים הנקראים ביותר בנושא פונדמנטליזם אסלאמי היה, ככל הידוע לציבור הקוראים, אישה. למעשה, "יסמינה חדרה" (Yasmina Khadra) היה קצין פעיל בצבא אלג'יריה, שפרסם את ספריו תחת שני השמות הפרטיים של אשתו מכיוון שהתקנות הצבאיות אסרו עליו לכתוב תחת שמו האמיתי. הוא לא חשף את זהותו האמיתית – מוחמד מולסהול (Mohammed Moulessehoul) – עד שנת 2001, לאחר שכבר פרש מהצבא ועזב את המדינה.
צוער בגיל תשע
מולסהול נולד ב-10 בינואר 1955 בקנאדסה (Kénadsa) שבסהרה האלג'יראית. אמו הגיעה משבט נוודי והייתה, לפי המסופר במשפחה, מספרת סיפורים; אביו נלחם במלחמת העצמאות של אלג'יריה והפך לקצין בצבא. מורשת זו עיצבה את חייו כמעט מיד: הוא נכנס לבית הספר לצוערים בארמון אל-משואר (El Mechouar Palace) בגיל תשע וסיים את האקדמיה הצבאית בשרשל (Cherchell) בגיל עשרים ושלוש בשנת 1978, והחל קריירה כקצין בצבא שהובילה אותו לבסוף לקווי החזית של מלחמת האזרחים האכזרית באלג'יריה.
כתיבה תחת שם מושאל
בשנת 1988, תקנות צבאיות חדשות של צנזורה אסרו למעשה על קצינים בשירות פעיל לפרסם תחת שמם האמיתי. תגובתו של מולסהול הייתה לגרום לאשתו לחתום על חוזי הפרסום, ולכתוב תחת שם עט המורכב משני שמותיה הפרטיים – יסמינה חדרה, שפירושו "פריחת יסמין ירוקה". הוא תיאר את הבחירה לא כהסוואה אלא כמחווה לתפקיד שמילאה באפשור כתיבתו תחת מגבלות החיים הצבאיים. הוא שירת כסגן ובהמשך כמפקד כוחות מיוחדים שהוצב לאורך הגבול האלג'יראי-מרוקאי ובמחוז אוראן (Oran) במהלך מבצעים נגד קבוצות מיליטנטיות אסלאמיות בתחילת שנות ה-90, תקופה שתיאר מאוחר יותר ככזו ששרד דרך שלוש התמוטטויות עצבים, שתי הימלטויות ממארבים, ושלוש נחיתות אונס של מסוקים – ניסיון ישיר מהמלחמה שבילה את העשור שלאחר מכן בכתיבה עליה מתוך שם של אישה.
מהרומנים של המפקח לוב להכרה בינלאומית
ספרי הבלשים המוקדמים שלו על המפקח לוב, שצמחו מניסיון לחימה זה, השתמשו בפרטים תיעודיים מדויקים כדי לתאר את השחיתות, האלימות והייאוש הכלכלי של אלג'יריה בזמן מלחמה. הספר מוריטורי (Morituri, 1997) הביא לו את תשומת הלב הבינלאומית האמיתית הראשונה שלו, ויצר טרילוגיה אלג'יראית יחד עם Double Blank ו-Autumn of the Phantoms (שניהם מ-1998). הוא פרש מהצבא בשנת 2000 ועבר לצרפת, דרך מקסיקו, וחשף בשנת 2001 שיסמינה חדרה הוא למעשה מוחמד מולסהול – גילוי שעיצב מחדש, בדיעבד, את כל מה שחשבו הקוראים שהם יודעים על מחברם של כמה מהרומנים החיים ביותר שנכתבו על "העשור האפל" של אלג'יריה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הרחבת המבט מעבר לאלג'יריה
ברגע שזהותו הפכה לציבורית, הפנה חדרה את תשומת לבו החוצה, וכתב טרילוגיה רופפת הבוחנת פונדמנטליזם וקונפליקט ברחבי העולם המוסלמי הרחב: סנוניות כאבול (The Swallows of Kabul, 2002), המתרחש תחת שלטון הטאליבן באפגניסטן; הפיגוע (The Attack, 2005), העוקב אחר מנתח ערבי-ישראלי המתעמת עם תפקיד אשתו בפיגוע התאבדות; ו-הסירנות של בגדאד (The Sirens of Baghdad, 2009), המתרחש במהלך הכיבוש האמריקאי בעיראק. הספר מה שהיום חייב ללילה (What the Day Owes the Night, 2008) פנה למשלב אחר, סאגה פרנקו-אלג'יראית רחבת יריעה על תקופת הקולוניאליזם באלג'יריה, בעוד ש-חליל (Khalil, 2018) בחן את המשיכה לטרור דרך גיבור בלגי-מרוקאי. לאורך ספרים אלו חדרה השתמש בעקביות במה שהוא מכנה דמויות שטוחות "המונעות על ידי נסיבות גדולות מהן" – דמויות החוות, במהלך הרומן, התעוררות מוסרית לגבי חוסר התוחלת שבאלימות סביבן.
כתיבה עבור קהל מערבי, מתוך השאלה
חדרה הבהיר כי ספריו מכוונים בחלקם לקוראים מערביים שחסרים כל מסגרת להבנת האלימות האסלאמית מעבר לזוועתה החיצונית. "בהיותי מוסלמי", אמר, "אני מציע פרספקטיבה חדשה על אפגניסטן, על פנאטיות דתית ועל מה שהייתי מכנה רליגיופתיה" (religiopathy) – מונח שטבע המצביע על העניין שלו בהתייחסות לפונדמנטליזם כפתולוגיה המושרשת בהשפלה ובחוסר צדק ולא רק בתיאולוגיה. הוא אמר בגלוי שהנושא שלו אינו פונדמנטליזם כמופשט אלא "חולשה אנושית", ושספריו נועדו לדרוש משהו מעבר לקריאה פסיבית מקהל העומד בפני בעיות גלובליות אמיתיות. חתן פרס נובל הדרום-אפריקאי ג'. מ. קוטזי (J. M. Coetzee) שיבח את העולם הקודר של אחד מספריו כ"גיהנום עלי אדמות, מקום של רעב, שעמום ופחד חונק" – עדות לכך שאינסטינקט התיעוד הבלתי מתפשר שלו כקצין קרבי לשעבר מתורגם ישירות לדף.
פוליטיקה אחרי הצבא
הקריירה שלאחר הצבא של חדרה הייתה פעילה פוליטית כפי שהרומנים שלו מעורבים פוליטית. הוא ניהל את המרכז התרבותי האלג'יראי בפריז מ-2007 עד 2014, עד שהודח מתפקידו לאחר שביקר בפומבי את שאיפתו של הנשיא עבד אל-עזיז בוטפליקה (Abdelaziz Bouteflika) לכהונה רביעית כ"אבסורד". בשנת 2013 הוא ניסה לרוץ לנשיאות אלג'יריה בעצמו, אך לא הגיע ל-90,000 החתימות הנדרשות, כשהוא אוסף כ-43,000. כיום הוא חי באקס-אן-פרובאנס (Aix-en-Provence), צרפת.
הכרה
חדרה קיבל את מדליית ורמיי (Médaille de vermeil) מהמכון של צרפת (Institut de France) בשנת 2001, ובשנת 2006 הפך לסופר האלג'יראי הראשון שזכה בפרס הספרנים (Prix des libraires). הוא זכה בפרס הגדול אנרי גל (Henri Gal Grand Prize), עיטור של כבוד, בשנת 2011, ובפרס הגדול של איגודי הספרות בשנת 2018. הרומנים שלו תורגמו ל-48 שפות ב-56 מדינות, הישג יוצא דופן לסופר שהנושאים שלו – פונדמנטליזם, מלחמה והפסיכולוגיה של הקיצוניות – מצליחים מסחרית לעיתים רחוקות כל כך.
מדוע יסמינה חדרה מכונה גאון
הטענה הספציפית נשענת על עובדה ביוגרפית שמשמשת גם כעובדה ספרותית: חדרה כתב מתוך המנגנון של לוחמה בטרור – מפקד כוחות מיוחדים ששרד מארבים והתרסקויות מסוקים בלחימה נגד מיליטנטים אסלאמיים – ואז הקדיש קריירה ספרותית למתן קול פנימי ואנושי לאותם קיצוניים ולקורבנותיהם שאותם נשלח להילחם, כל זאת תוך הסוואת כתיבתו מאחורי שמה של אשתו במשך למעלה מעשור כדי להתחמק מהצנזורים של הצבא בו שירת. השבחים של ג'. מ. קוטזי על הקדרות החיה והממשית של הסביבות שיצר משקפים אותנטיות תיעודית שכמעט אף סופר הכותב על אלימות ג'יהאדיסטית אינו יכול לטעון לה ממקור ראשון. טענת הנגד הכנה היא שסגנון הפרוזה של חדרה עצמו – הבנוי על מה שהוא מכנה במכוון "דמויות שטוחות" המונעות על ידי כוחות גדולים מהן – הוא כלי המותאם לקריאות מוסרית ותרגום בינלאומי ולא לסוג של מורכבות פורמלית או פסיכולוגית המעגנת את טענות הגאונות החזקות ביותר במקומות אחרים ברשימה זו; מבקרים שיבחו אותו בדרך כלל כעד תיעודי בעל חשיבות דחופה וכסופר פופולרי מיומן ולא כחדשן סגנוני. האם השילוב הזה של אותנטיות ללא תחרות ופרוזה נגישה וממוקדת מטרה מהווה גאונות, או אומץ עיתונאי יוצא דופן הנישא לכישרון עבודה מיומן, נותר שאלה הוגנת – אך לייחודיות נקודת המבט שלו, קצין לוחמה בטרור שהפך לסופר של העולם הפנימי של הטרוריסטים, אין עמית של ממש.
מורשת
הקריירה של חדרה עומדת כמקרה נדיר שבו הביוגרפיה והנושא של סופר הם בלתי נפרדים באמת – חייל שנלחם בהתקוממות האסלאמית באלג'יריה ביום, ותחת שם שלא היה שלו, כתב את העלות האנושית שלה בלילה, ואז נשא את אותה בהירות לא סנטימנטלית לכאבול, בגדאד והסכסוך הישראלי-פלסטיני ברגע שהיה חופשי סוף סוף לפרסם תחת שמו.