סיאנג יו: הלוחם שאיבד הכול בגלל טעות אחת
בקרב ג'ולו (Julu) בשנת 207 לפנה"ס, הורה סיאנג יו (Xiang Yu) לאנשיו להטביע את סירות הצבא ולשבור את קדירות הבישול שלהם לאחר שחצו נהר כדי לעמוד מול צבא צ'ין (Qin) שהיה גדול פי עשרה מהם – לא הייתה דרך חזרה, לא הייתה דרך הביתה מלבד דרך הניצחון. הוא ניצח, בתשעה קרבות רצופים, באחד הניצחונות הטקטיים הבלתי-מאוזנים ביותר בהיסטוריה הצבאית הסינית. חמש שנים לאחר מכן הוא מצא את מותו בידו שלו על גדת נהר, לאחר שאיבד אימפריה שפעם שלט בה לחלוטין, לטריבּוּ שנתן לו לחיות כאשר הייתה לו ההזדמנות להורגו.
נולד בבית מלוכה צבאי שנפל
סיאנג יו, שנולד כסיאנג ג'י (Xiang Ji) בסביבות שנת 232 לפנה"ס, הגיע ממשפחה צבאית אצילית ששירתה את מדינת צ'ו (Chu), אשר עקבה אחר שושלתה לבית המלוכה מי (Mi) או לשבט אצילי של מדינת לו (Lu); סבו, הגנרל סיאנג יאן (Xiang Yan), נהרג בלחימה נגד צבאות הכיבוש של צ'ין בשנת 223 לפנה"ס. הוא התייתם בצעירותו וגודל על ידי דודו סיאנג ליאנג (Xiang Liang). מבחינה פיזית הוא היה יוצא דופן אפילו לפי הסטנדרטים המוגזמים של האגדות – כמעט 180 סנטימטרים לגובה לפי המידה המודרנית, עם "אישון כפול" שדווח באחת מעיניו, סימן שהמסורת שייכה למלכות, וכוח שהפך לשם דבר בפני עצמו.
מרד נגד אימפריה
בשנת 209 לפנה"ס, כאשר המרד התפשט נגד שושלת צ'ין המתפוררת, סיאנג יו ודודו הרגו מנהל מקומי של צ'ין והקימו כוח מורדים שגדל לשמונת אלפים איש תוך שנה. סיאנג ליאנג הציב שליט בובה, מי שין (Mi Xin), כמלך חואי ה-2 (Huai II), כדי להעניק לגיטימציה להתקוממות, ולאחר מותו של סיאנג ליאנג בקרב בדינגטאו (Dingtao), סיאנג יו ירש את הפיקוד ואת התואר דוכס לו.
בג'ולו בשנת 207 לפנה"ס, מול כוח צ'ין שמנה כ-300,000 איש, סיאנג יו התחייב לניצחון מוחלט או להשמדה מוחלטת על ידי הטבעת סירותיו והשמדת האספקה שלו לאחר החצייה – שלילה מחושבת של נסיגה שאילצה את חייליו להילחם ללא כל מוצא. הוא ניצח, וגנרל צ'ין שנכנע, ג'אנג האן (Zhang Han), הביא 200,000 חיילים נוספים למחנהו. לאחר מכן קבר סיאנג יו את כל ה-200,000 בעודם בחיים בשין-אן (Xin'an), טבח שהבטיח את עמדתו הצבאית לטווח הקצר במחיר של מוניטין של חוסר רחמים שילווה אותו לשארית חייו.
הגמון של אימפריה שלא יכול היה להחזיק
עם קריסתה המוחלטת של צ'ין, סיאנג יו חילק מחדש את סין לשמונה-עשרה ממלכות בשנת 207 לפנה"ס, הכריז על עצמו כהגמון-מלך של צ'ו המערבית והציב את בירתו בפנגצ'נג (Pengcheng) במקום בלב גואנז'ונג (Guanzhong) האסטרטגי יותר – החלטה שהמנהיג מהמאה העשרים מאו דזה-דונג (Mao Zedong) יצביע עליה מאוחר יותר כאחת משלוש השגיאות האסטרטגיות הגורליות של סיאנג יו. החלוקה הטריטוריאלית של סיאנג יו תגמלה נאמנים והציבה בצד יריבים באופן מכוון, והחשוב שבהם היה ליו באנג (Liu Bang), שאותו הגלה לאזור המרוחק האנז'ונג (Hanzhong) למרות הבטחה קודמת שמי שיגיע ראשון ללב צ'ין ישלוט בו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המשתה שהכריע אימפריה
הרגע המכריע בנפילתו של סיאנג יו הגיע לא בשדה קרב אלא במשתה דיפלומטי. יועצו פאן זנג (Fan Zeng) הפציר בו להתנקש בחיי ליו באנג במהלך משתה בשער ברבור האווז (Swan Goose Gate); דודו של סיאנג יו, סיאנג בו (Xiang Bo), התערב, וליו באנג נמלט בחיים. היסטוריונים מאוחרים יותר ומאו דזה-דונג זיהו שניהם את ההיסוס הזה כטעותו הראשונה והמשמעותית ביותר של סיאנג יו – ההחלטה היחידה, יותר מכל הפסד בשדה הקרב, שאפשרה את ניצחונו הסופי של ליו באנג.
מנצח בקרבות, מפסיד במלחמה
המאבק בין צ'ו להאן (Chu-Han Contention) שבא בעקבות זאת ראה את סיאנג יו מנצח בעימותים טקטיים ומפסיד בעימות האסטרטגי. בקרב פנגצ'נג בשנת 205 לפנה"ס, כוח של 30,000 בלבד מחייליו הביס צבא גדול בהרבה תחת ליו באנג, מה שהוכיח שליטה טקטית שחוקרים מאוחרים יותר השוו למסעותיו של חניבעל (Hannibal) נגד רומא – שני האנשים, מציין מחקר אקדמי אחד, קיבלו הכשרה צבאית קפדנית והצטיינו בפיקוד על כוחות גדולים ומרשימים גם מול מספרים עדיפים. אך בעוד שסיאנג יו ניצח בקרבות, הגנרל של ליו באנג, האן שין (Han Xin), כבש בהתמדה שטח במקומות אחרים ובעל בריתו פנג יואה (Peng Yue) ניהל מסע גרילה עקבי מאחורי קווי צ'ו, מה ששחק את עמדתו של סיאנג יו ללא קשר למספר הקרבות שבהם ניצח ישירות.
בשנת 203 לפנה"ס, לאחר מצור של שנה על שינגיאנג (Xingyang), סיאנג יו לכד את אביו של ליו באנג ואים להוציאו להורג; ליו באנג, בהסתמך על האחווה המושבעת ביניהם, העז אותו להמשיך ולחלוק את הבשר שייווצר – עמידה מצמררת שהסתיימה במקום זאת באמנת תעלת הונג (Hong Canal) המנוהלת, שחילקה את סין ביניהם. ליו באנג הפר את האמנה כמעט מיד וחידש את המלחמה, בגידה שסיאנג יו, לפי כל הדיווחים, לא צפה.
מוקף בשירי מולדתו
הקרב האחרון הגיע בגאישיה (Gaixia) בשנת 202 לפנה"ס, שם הכוחות המשולבים של ליו באנג, כולל האן שין ופנג יואה, הקיפו את צבאו של סיאנג יו, שהיה מורעב מאספקה. חייליו של האן שין שרו שירי עם של מדינת צ'ו לאורך כל הלילה, מה ששכנע את חייליו המותשים של סיאנג יו שצ'ו עצמה כבר נפלה וגרם לעריקה המונית – המקור לביטוי הסיני המתמשך "מוקף בשירי צ'ו", שמשמעותו נסיבות בלתי נמנעות וחסרות תקווה. סיאנג יו חיבר קינה, "שיר גאישיה", בזמן שאשתו, פילגש יו (Consort Yu), נטלה את חייה במקום להיתפס. הוא פרץ מהכיתור עם 800 פרשים; עד שהגיע לנהר הואי (Huai), נותרו רק 28. בדונגצ'נג (Dongcheng) הוא עמד עמידה אחרונה, והרג יותר ממאה חיילים רודפים למרות פציעותיו, לפני שזיהה מכר ותיק בין ציידיו ואמר לו, בעיקרון, לתבוע את הפרס שליו באנג הציב על ראשו כמתנת פרידה. לאחר מכן הוא שיסף את גרונו שלו. לפי הדיווחים, חיילי האן נלחמו על גופתו וביתר אותה עבור הפרס, שליו באנג חילק בסופו של דבר בין חמישה תובעים.
מדוע סיאנג יו מכונה גאון
הטענה לגאונות כאן היא צרה וספציפית צבאית: הפיקוד הטקטי של סיאנג יו – מהלך שריפת הסירות בג'ולו, הניצחון הכמעט בלתי אפשרי בפנגצ'נג עם שבריר מהמספרים של אויבו – מציב אותו בין המפקדים המוכשרים ביותר של ההיסטוריה בשדה הקרב, השוואה שחוקרים עשו ישירות לחניבעל, וירטואוז טקטי אחר שבכל זאת הפסיד במלחמתו. הגנרל של האן, האן שין, שנלחם גם בעדו וגם נגדו, הציע אולי את ההערכה העכשווית החריפה ביותר: עז ומכריע מול יריבים חזקים, אך רחום באופן לא עקבי כלפי חלשים יותר בדרכים שעלו לו בתמיכה קריטית – גאון של כוח המיושם באופן לא עקבי.
טיעון הנגד הכנה הוא שהסיפור של סיאנג יו הוא, לפי שיפוטו של ההיסטוריון הדגול הראשון של סין סימה צ'יאן (Sima Qian), מקרה בוחן לסוג ספציפי וגורלי של כישלון: יהירות, וסירוב לראות בתבוסתו תוצר של שיקולים אסטרטגיים מוטעים שלו ולא כרצון השמיים. הביטוי הסיני "אומץ ללא אסטרטגיה" נקשר אליו בדיוק משום שהכישרונות שלו היו מרוכזים כמעט לחלוטין בטקטיקה ובפראות אישית, לא בחישוב הפוליטי הסבלני וארוך הטווח – חוס על יריב במשתה, בחירת בירה ניתנת להגנה, קריאת העמידות האמיתית של אמנת שלום – שהיו ליריבו ליו באנג במקום זאת ושהכריעו בסופו של דבר את המלחמה.
מורשת
תבוסתו של סיאנג יו פינתה את הדרך לליו באנג לייסד את שושלת האן, אחת האימפריות המשמעותיות וארוכות הימים בהיסטוריה הסינית. עם זאת, סיאנג יו עצמו לעולם לא נשכח ולא צומצם להערת שוליים בלבד לניצחונו של יריבו: סירובו לברוח מעבר ליאנגצה (Yangtze) לאזור מולדתו במקום לעמוד בפני לכידה, ולילו האחרון עם פילגש יו, הפכו אותו בזיכרון הסיני המאוחר יותר לגיבור טרגי ולא סתם למפסיד של ההיסטוריה – לוחם שהגאונות הצבאית שלו הייתה אמיתית, ושנפילתו לא הגיעה משום כוח עדיף של אויב אלא מהחלטות שיקול דעת שקיבל ולא הצליח לשנות בזמן.