וו צטיאן: האישה היחידה ששלטה בסין כקיסרית
היא נכנסה לארמון הקיסרי בגיל ארבע-עשרה כפילגש זוטרה, ולפי הדיווחים אמרה לקיסר שהיא מסוגלת לאלף סוס פרא בעזרת "שוט ברזל, פטיש ברזל ופגיון חד" – שימוש בשוט תחילה, בפטיש אם זה נכשל, ובפגיון כדי לשסע את גרונו אם עדיין לא ייכנע. וו צטיאן (Wu Zetian) בילתה את ששת העשורים הבאים ביישום לוגיקה מסלימה דומה על כל מנגנון הכוח הקיסרי הסיני, כשהיא מסיימת את דרכה כאישה היחידה ביותר מאלפיים שנות היסטוריה סינית מתועדת ששלטה לא כקיסרית רעיה או כעוצרת, אלא כקיסרית בזכות עצמה.
השכלתה הבלתי סבירה של פילגש
וו נולדה ב-17 בפברואר 624, במקום שהיסטוריונים עדיין חלוקים לגביו – ונשוא (Wenshui), ליג'ואו (Lizhou) או צ'אנג-אן (Chang'an) הם כולם מועמדים. אביה, וו שייו (Wu Shiyue), עבד בסחר בעץ לפני שעלה בסולם הדרגות בשירות שושלת טאנג; אמה הגיעה משבט יאנג, קרובת משפחה רחוקה של שושלת סווי (Sui) הקיסרית שנפלה. באופן חריג לילדה בתקופתה, וו קיבלה השכלה רצינית במוזיקה, קליגרפיה, ספרות ופוליטיקה, הכשרה שהבדילה אותה מנשות הארמון שאותן תתמרן בהמשך. בגיל ארבע-עשרה היא נכנסה לארמונו של הקיסר טאיזונג (Taizong) כ-cairen, פילגש בדרגה חמישית נמוכה, ולפי הדיווחים הרשימה אותו יותר בתעוזה מאשר ביופי.
ממנזר לקיסרית
כשמת טאיזונג ב-649, המנהג חייב את פילגשיו חסרות הילדים להיות כלואות במנזר בודהיסטי, וו נשלחה למקדש גאנייה (Ganye Temple) כנזירה. שם היא פגשה לפי הדיווחים את בנו ויורשו של טאיזונג, הקיסר גאוזונג (Gaozong), והוחזרה לארמון – מהלך שתוזמר, בהחלטה שתתברר כקטסטרופלית עבור יוזמתה, על ידי הקיסרית השלטת ואנג (Empress Wang), שקיוותה שוו תוכל לעזור לה להחליש פילגש יריבה. וו כרתה ברית עם הקיסרית ואנג נגד אותה יריבה, ואז פנתה נגד הקיסרית ואנג עצמה; עד 655, לאחר האשמות שכללו את מות בתה התינוקת של וו – מות שנסיבותיו נותרו שנויות במחלוקת בקרב היסטוריונים, שחלקם מפקפקים אם וו עצמה הייתה אחראית – הקיסרית ואנג הודחה, ומאוחר יותר הוצאה להורג יחד עם יריבתה, ווו צטיאן הפכה לקיסרית.
הכוח שמאחורי הכס, ואז לצדו
לאחר שהקיסר גאוזונג סבל משבץ מתיש בסביבות שנת 660, החלה וו לקבל החלטות ממשלתיות בשמו; השניים כונו בחצר המלוכה כ"שני הקדושים", הכרה רשמית בשלטון כפול שהיה, בפועל, חד-צדדי יותר ויותר. במהלך שנות ה-660 וה-670 היא טיהרה פקידים שהתנגדו לה, כולל הוצאתם להורג של השרים רבי-העוצמה ג'אנגסון ווג'י (Zhangsun Wuji) וצ'ו סוויליאנג (Chu Suiliang), תוך גיבוש בסיס כוח עצמאי מהן מבעלה ומהן מהמשפחות האריסטוקרטיות המסורתיות של גואנז'ונג (Guanzhong).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עוצרת, ואז קיסרית
כשמת גאוזונג ב-683, הפכה וו לקיסרית אם ולעוצרת. היא הדיחה את בנה, הקיסר ג'ונגזונג (Zhongzong), לאחר שישה שבועות בלבד על כס המלוכה, והחליפה אותו באחיו הצעיר רואיזונג (Ruizong), אותו החזיקה כאסיר וירטואלי שנושל מסמכות ממשית. בשנת 684 היא פעלה ישירות נגד שבט הקיסרות הרחב, והורתה על טבח של שתים-עשרה שלוחות משפחתיות של משפחת המלוכה משושלת טאנג. לבסוף, ב-19 באוקטובר 690, היא הכריזה על שושלת ג'ואו (Zhou) ולקחה את התואר חואנגדי (Huangdi) – קיסר, לא קיסרית – והפכה לקיסרית האישה היחידה שאין עליה עוררין בהיסטוריה הסינית. היא ציינה את הרגע בהמצאת תו סיני חדש לשמה, 曌, המשלב את התווים ל"אור" ו"שמים".
שלטון באימפריה
תהיה האכזריות של עלייתה אשר תהיה, חמש-עשרה שנותיה של וו כקיסרית היו משמעותיות מבחינה מנהלית. היא הרחיבה את מערכת הבחינות הקיסרית כדי לשלב פשוטי עם ואצולה זוטרה שבעבר נחסמו על ידי חסות אריסטוקרטית, וגייסה כישרונות על בסיס מריטוקרטיה באופן שעיצב מחדש את בירוקרטיית טאנג לדורות לאחר מכן. היא ניהלה מערכות נגד כוחות טיבטיים וטורקיים וכבשה מחדש חיל מצבים באזורים המערביים ב-692, שמרה על מערכת חלוקת הקרקעות השוויונית כדי לשמור על הקצאות חקלאיות הוגנות במידה רחבה, והעלתה את הבודהיזם מעל הטאואיזם כאידיאולוגיה של המדינה, בנתה מקדשי דאיון (Dayun) ברחבי האימפריה והזמינה פסל מונומנטלי במערות לונגמן (Longmen Grottoes). היא גם העניקה חסות למלגות ולשירה באופן ישיר, כאשר 46 שירים ו-61 מאמרים שרדו תחת שמה באוספים רשמיים. היא רפורמה טקסי אבל כך שתקופות האבל על אמהות יתאימו לאלו של אבות, ועדכנה את פולחן האבות כדי לכבד אבות קדמונים נשים לצד גברים – אתגרים ישירים להיררכיה המגדרית הקונפוציאנית המושרשת במנגנון הטקס המדינתי עצמו.
מכונת הטרור
דבר מכל אלה לא הגיע ללא מחיר. וו מוסדה מערכת של מודיעים סודיים שהשתמשו בתיבות דואר מנחושת שהוצבו להלשנות ציבוריות, והסתמכה על פקידים כמו לאי ג'ונצ'ן (Lai Junchen), הידוע לשמצה בעינויים ובהאשמות מפוברקות, כדי להשמיד יריבים אמיתיים וחשודים. הטיהורים שלה הרגו או הגלו אינספור פקידים והתרחבו למשפחתה שלה, ואילצו בנים וקרובי משפחה רבים להתאבד. ההיסטוריון של ימי הביניים ליו שו (Liu Xu), שכתב תחת שיקום שושלת טאנג המאוחרת, הודה שהיא "קיבלה את דברי הצדק וכיבדה את הישרים" גם בעודה מגנה את חוסר הרחמים שבאמצעותו "השתלטה כקיסרית".
מדוע וו צטיאן מכונה גאונה
הטיעון לגאונות כאן הוא פוליטי, לא אמנותי או מדעי: יכולת שאין שנייה לה לקרוא את פלגי החצר, לצפות בגידה ולהפוך כל מוסד שנגעה בו – נישואין, אימהות, דת, טקס, בירוקרטיה – לכלי של כוח אישי, במערכת שתוכננה במפורש להפוך זאת לבלתי אפשרי עבור אישה. המניפולציה שלה על היריבות בין ואנג לשאו (Wang-Xiao) כדי להיכנס לחדרי הקיסרית, המצאתה מחדש של הדוקטרינה הבודהיסטית והאבות כדי להכשיר שלטון נשי, והשיפוץ שלה של מערכת הבחינות כדי לבנות בירוקרטיה נאמנה לה במקום לשבטים מבוססים, כולם משקפים אינטליגנציה אסטרטגית שפעלה בו-זמנית בחזיתות מרובות – פוליטית, דתית ומנהלית – במשך רוב חצי מאה מבלי לאבד שליטה.
טיעון הנגד הכנה הוא ש"גאונות" מסתכנת ברומנטיזציה של שלטון שנבנה במידה רבה על טרור: משטרה חשאית, הלשנות מפוברקות והרג של קרובי משפחתה לא היו מקריים להצלחתה אלא מבניים לה. היסטוריונים מודרניים, כפי שטען ג'ונתן קלמנטס (Jonathan Clements), מציינים שכותבי דברי ימים קונפוציאניים עוינים ככל הנראה הגזימו בחלק מההאשמות נגדה – "הרבה הרעלות לכאורה... עשויות להיות בעלות הסברים הגיוניים שסולפו על ידי מתנגדים מאוחרים יותר" – בדיוק בגלל שאישה השולטת כקיסר הייתה כשלעצמה עבירה שהממסד המלומד הגברי לא יכול היה לסלוח עליה. זה הופך את מורשתה לשנויה במחלוקת כפולה: לא ניתן לקבל את השבחים ולא את ההשמצות כפשוטם, והתיאור האמיתי ביותר יושב באי-נוחות ביניהם.
מורשת
שנותיה האחרונות של וו, שנתמכו על ידי השפעת האחים ג'אנג (Zhang), בני לווייתה המועדפים, הסתיימו בהפיכת שן-לונג (Shenlong Coup) בפברואר 705, כאשר פקידי חצר הרגו את האחים ג'אנג ואילצו את התפטרותה לטובת בנה, מה שהשיב את שושלת טאנג. היא מתה ב-16 בדצמבר 705, בארמון שאנגיאנג (Shangyang Palace), ונקברה עם בעלה גאוזונג במאוזוליאום צ'יאנלינג (Qianling Mausoleum) בשנה שלאחר מכן – תוך שהיא מורדת לאחר מותה בתואר חזרה לקיסרית רעיה ולא לקיסר. ובכל זאת, התקדים שהציבה מעולם לא נסגר במלואו: במשך המאה שלאחר מכן, נשות טאנג הפעילו השפעה פוליטית יוצאת דופן בכל מקום אחר בהיסטוריה של העולם הקדם-מודרני, ווו צטיאן עצמה נותרה, בזיכרון הסיני, ההוכחה היחידה לכך שהמשרה הגבוהה ביותר באימפריה מעולם לא הייתה, למעשה, בלתי ניתנת להשגה מבחינה מבנית עבור אישה – רק חסרת תקדים.