וילהלם פורטוונגלר (Wilhelm Furtwängler) נותר דמות מרכזית במוזיקה של המאה ה-20, כשהוא מאזן בין קריירה תובענית כמנצח לבין שאיפה מתמדת לזכות בהכרה כמלחין. הוא נולד בשנברג (Schöneberg) ב-1886 ועלה לגדולה בהובלת הרכבים אירופיים מרכזיים, כאשר בולט מכל הוא כהונתו כמנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין לאורך שתי תקופות נפרדות באמצע המאה.
התפתחות מוקדמת והופעת בכורה בניצוח
הוא גדל בעיקר במינכן, שם לימד אביו באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן (Ludwig-Maximilians-Universität), ופורטוונגלר קיבל חינוך מוקדם שהתמקד בהלחנה מוזיקלית. הוא נכנס בתחילה לתחום הניצוח כדי לאפשר ביצוע של יצירותיו שלו, אם כי קבלת הפנים הפושרת לה זכו יצירותיו המוקדמות הובילה אותו לשנות את המיקוד המקצועי שלו. הופעת הבכורה שלו בניצוח התקיימה עם תזמורת קאים (Kaim Orchestra), וכללה את הסימפוניה התשיעית של אנטון ברוקנר (Anton Bruckner). לאחר מכן, הוא החזיק במשרות בערים גרמניות שונות, בהן שטרסבורג, ליבק, מנהיים ופרנקפורט.
הנהגה תזמורתית
פורטוונגלר ירש את ריכרד שטראוס (Richard Strauss) כמנצח של השטאטסקאפלה של ברלין (Staatskapelle Berlin) ב-1920. שנתיים לאחר מכן, הוא נטל לידיו את הנהגת תזמורת הגוואנדהאוס של לייפציג (Leipzig Gewandhaus Orchestra) בעקבות מותו הפתאומי של ארתור ניקיש (Arthur Nikisch), ובמקביל השתלט על הפילהרמונית של ברלין. הקריירה הבינלאומית שלו התרחבה עם הופעות בלונדון, והחל מ-1925, עם מספר הזמנות לניצוח אורח בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. כהונתו עם הפילהרמונית של ברלין נקטעה על ידי התהפוכות הפוליטיות של שנות ה-30 וה-40, אף שחזר לתפקיד מ-1952 ועד מותו ב-1954.
אתגרים פוליטיים ועמדה אמנותית
במהלך עליית המשטר הנאצי, שמר פורטוונגלר על עמדה של חיכוך ציבורי עם הרשויות החדשות. ב-1933 הוא ניהל עימות חריף עם אדולף היטלר בנוגע למדיניות האנטישמית הממשלתית בתחום המוזיקה, כשהוא מגיש רשימה של אמנים יהודים משמעותיים שיצירתם נתפסה בעיניו כחיונית לתרבות הגרמנית. הוא גינה רשמית מדיניות זו במכתב ליוזף גבלס, בטענה שאיכות אמנותית צריכה להיות הסטנדרט העיקרי. למרות התנגדותו, הוא נשאר בגרמניה, מה שהוביל לוויכוח היסטורי מתמשך בנוגע להשפעת נוכחותו המתמשכת במהלך אותה תקופה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הלחנה ושנים אחרונות
אף שהניצוח סיפק לו את עיקר הכרתו הציבורית, פורטוונגלר המשיך לכתוב מוזיקה. במהלך מנוסתו לשוויץ ב-1945, הוא השלים את הסימפוניה מס' 2 בדו מינור, שעליה ניצחה הפילהרמונית של ברלין בבכורה תחת ניצוחו ב-1948. את שנותיו האחרונות בילה בהופעות ובהקלטות ברחבי אירופה. הוא מת ב-1954 באברשטיינבורג (Ebersteinburg), ליד באדן-באדן, ונקבר בבית הקברות ברגפרידהוף (Bergfriedhof) בהיידלברג.
עובדות מהירות
- נולד: 1886, שנברג - מת: 1954, באדן-באדן - תזמורות עיקריות: הפילהרמונית של ברלין, הגוואנדהאוס של לייפציג - יצירה מרכזית: סימפוניה מס' 2 בדו מינור - פרסים: פור לה מריט (Pour le Mérite), הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה - חברויות: האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות - אתר קבורה: ברגפרידהוף, היידלברג
שאלות שקוראים שואלים
### האם פורטוונגלר תמך במשטר הנאצי?
הוא היה ביקורתי כלפי המפלגה הנאצית, התנגד בגלוי למדיניות האנטישמית שלהם, והתעמת עם ההנהגה, אף שנשאר בגרמניה לאורך כל התקופה.
### מה הייתה יצירתו המשמעותית ביותר כמלחין?
הסימפוניה מס' 2 שלו בדו מינור, שהושלמה בזמן שהותו בשוויץ ב-1945, נחשבת לתרומתו המשמעותית ביותר לרפרטואר.