וין דיזל: הסלקטור שליהק את עצמו
בגיל שבע, מארק סינקלייר וינסנט (Mark Sinclair Vincent) וקבוצת חברים פרצו לתיאטרון "תיאטרון לעיר החדשה" (Theater for the New City) בגריניץ' וילג' מתוך כוונה להשחית אותו. המנהלת האמנותית, קריסטל פילד (Crystal Field), תפסה אותם ובמקום להזעיק את המשטרה, הגישה להם תסריטים והציעה להם 20 דולר בשבוע כדי לשנן שורות. זמן קצר לאחר מכן הוא כבר עמד על הבמה בהצגת ילדים בשם דיינוסור דור (Dinosaur Door). שני עשורים לאחר מכן, אותו נער השקיע 3,000 דולר ושלושה ימים בצילום סרט קצר על שחקן שאף אחד לא הצליח לסווג גזעית, הביא אותו לפסטיבל קאן, ובעקבותיו לוהק על ידי סטיבן ספילברג (Steven Spielberg). כמעט כל היבט בקריירה שבאה לאחר מכן תוכנן באותה דרך: על ידי מושא הכתבה, מאפס.
וסטבת' (Westbeth)
הוא גדל במתחם הדיור לאמנים וסטבת' (Westbeth Artists Housing) בגריניץ' וילג' עם אחיו התאום הלא-זהה, פול, ושתי אחיותיו. אמו, דלורה, הייתה אסטרולוגית ממוצא סקוטי; אביו החורג, אירווינג וינסנט, היה מורה למשחק ומנהל תיאטרון אפרו-אמריקאי. הוא מעולם לא פגש את אביו הביולוגי ומעולם לא למד על הרקע שלו, מה שיצר את העמימות המגדירה של זהותו הציבורית. הוא מתאר את עצמו כבעל "מוצא אתני עמום" ואומר: "כל מה שאני יודע מאמי הוא שיש לי קשרים לתרבויות רבות ושונות". הוא עבד בהפקות אוף-אוף-ברודוויי לאורך שנות העשרה והעשרים לחייו מבלי להגיע לפריצה הגדולה.
וין דיזל
מגיל שבע-עשרה הוא עבד במשך תשע שנים כסלקטור במועדונים בניו יורק, בהם ה"טאנל" (Tunnel), ואימץ את השם שהחליף את שמו המקורי. "השם וין דיזל הגיע מעבודת הסלקטור," הוא הסביר. "לכולנו היו כינויים. זה היה דבר נפלא להתנתק קצת." הוא גם מכר נורות בטלפון. הוא למד אנגלית בהאנטר קולג' (Hunter College) עם התמחות בכתיבה יוצרת ועזב לאחר שלוש שנים. קול הבריטון העמוק שלו – הנכס שישתלם לו בסופו של דבר יותר מפניו – הופיע כשהתחלף קולו סביב גיל חמש-עשרה.
מולטי-פיישל (Multi-Facial)
הוא קרא את ספרו של ריק שמידט (Rick Schmidt) הפקת סרטים באורך מלא במחירי מכונית משומשת (Feature Filmmaking at Used-Car Prices), ואז עשה בדיוק את זה. מולטי-פיישל (Multi-Facial, 1995) הוא סרט קצר חצי-אוטוביוגרפי שהוא כתב, הפיק, ביים וכיכב בו תמורת 3,000 דולר, על שחקן שנדחה מאודישן אחר אודישן כי מלהקים לא מצליחים לשבץ אותו. הסרט הוקרן בבכורה בסינמטק "אנתולוגי פילם ארכיבס" (Anthology Film Archives) והוצג בפסטיבל קאן. ספילברג ראה אותו וליהק אותו לסרט להציל את טוראי ראיין (Saving Private Ryan, 1998) תמורת 100,000 דולר; אנסמבל השחקנים היה מועמד לפרס גילדת שחקני המסך. סרטו הבא באורך מלא, Strays (1997), הגיע לתחרות בפסטיבל סאנדנס. למעשה, הוא כתב ומימן לעצמו את הדרך מעבר לשומרים שלא יכלו לסווג אותו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →רידיק וטורטו
הוא דיבב את הדמות הראשית בסרט ענק הברזל (The Iron Giant, 1999), ואז מצא את דמותו שלו בסרט פיץ' בלאק (Pitch Black, 2000) בתור האנטי-גיבור הנוהם רידיק. הסרט מהיר ועצבני (The Fast and the Furious, 2001) שילם לו 2.5 מיליון דולר כדי לגלם את דומיניק טורטו; הסרט xXx (2002) שילם עשרה או אחד-עשר מיליון. לאחר מכן הוא עשה את הדבר שמבדיל אותו מרוב כוכבי האקשן של דורו: הוא סירב להמשיך לסרטי ההמשך. הוא ויתר על מהיר ועצבני 2 ו-xXx 2, הפיק את הסרט היקר והלא-מצליח דברי רידיק (The Chronicles of Riddick, 2004), את הקומדיה המשפחתית המפתיעה בהצלחתה גבר מי שמטפלת (The Pacifier, 2005), ואת דרמת הפשע שזכתה לשבחי הביקורת למצוא את אשם (Find Me Guilty, 2006), שהכניסה 2 מיליון דולר מול תקציב של 13 מיליון. הוא חזר לסרטי מהיר ועצבני עם הופעת אורח ב-מהיר ועצבני: טוקיו דריפט (2006) ונטל את הפיקוד המלא החל מ-מהיר ועצבני 4 (2009) ואילך – מהיר ועצבני 5, מהיר ועצבני 6, מהיר ועצבני 7, מהיר ועצבני 8, מהיר ועצבני 9 ו-מהיר ועצבני 10 – כשהוא מפיק כעת דרך חברת ההפקה שלו, One Race Films.
גרוט
בשנת 2014 הוא קיבל תפקיד המורכב משלוש מילים. כגרוט בסרט שומרי הגלקסיה (Guardians of the Galaxy) ובשישה סרטי מארוול נוספים, לצד הסדרה הקצרה אני גרוט (I Am Groot), הוא הקליט את השורה "אני גרוט" במספר שפות להפצות בינלאומיות, רעיון שהפך עץ אילם לאחת הדמויות הרווחיות ביותר של הזיכיון. הסרט הנוקמים: סוף המשחק (Avengers: Endgame), שבו הוא מופיע, הכניס 2.79 מיליארד דולר. לצד המשחק, הוא ייסד את Racetrack Records ואת Tigon Studios, מפתחת משחקי וידאו שעבורה סיפק קול ותנועה בכל מהדורה, והוא שחקן "מבוכים ודרקונים" מספיק רציני כדי לכתוב את ההקדמה לספר 30 שנות הרפתקאות: חגיגה למבוכים ודרקונים (30 Years of Adventure: A Celebration of Dungeons & Dragons).
משפחה
המילה היא בדיחה פנימית על סרטי מהיר ועצבני וגם העיקרון המארגן של חיי העבודה שלו. הוא נמצא בזוגיות עם הדוגמנית המקסיקנית פלומה חימנס (Paloma Jimenez) מאז 2007 ולהם שלושה ילדים; הצעירה שבהם, שנולדה במרץ 2015, קרויה על שמו של פול ווקר (Paul Walker), שנפטר בנובמבר 2013 במהלך הפקת מהיר ועצבני 7. דיזל הוא הסנדק של מידו, בתו של ווקר. הוא שומר בקנאות על חייו הפרטיים – "אני מגיע מהקוד של האריסון פורד, מרלון ברנדו, רוברט דה נירו ואל פצ'ינו של שתיקה" – וטיפח קשרים לרפובליקה הדומיניקנית, שם אבטח הפקה לסרטים לוס בנדולרוס (Los Bandoleros) ו-מהיר ועצבני 4. תביעה אזרחית שהוגשה על ידי עוזרת לשעבר בדצמבר 2023 בטענה לתקיפה מינית נדחתה בחלקה מסיבות פרוצדורליות, והטענות הנותרות בוטלו.
מדוע וין נחשב לגאון
הטענה אינה עוסקת במשחק, והסרט הטוב ביותר של דיזל עצמו מעיד על כך. מולטי-פיישל הוא טיעון בן עשרים דקות לכך שלא הייתה לתעשייה קטגוריה עבורו – כהה מדי לתפקידים של לבנים, לא משהו אחר בבירור – והתגובה שלו הייתה לייצר את הקטגוריה בעצמו, תוך שימוש בסרט קצר של 3,000 דולר ככרטיס ביקור המכוון לצופה אחד בלבד. זוהי אינטליגנציה אסטרטגית מסוג נדיר, והוא חזר עליה בקנה מידה גדול. הוא הפך את העמימות שהפכה אותו לבלתי ניתן להעסקה לנכס המסחרי המרכזי שלו; ג'ון הורן (John Horn) כתב ב-ניוזוויק (Newsweek) ש"הכוח האמיתי שלו הוא מראה רב-תרבותי מסתורי שמקשר אותו לגברים צעירים ולמספר מפתיע של נשים מכל המוצאים האתניים." הוא נטש שני זכיונות ברגע שהיו בעלי הערך הרב ביותר עבור האולפנים שלהם והפחותים ביותר עבורו, וחזר עם קרדיט הפקה ושליטה יצירתית, כשהוא הופך סרט מירוצי רחוב צנוע לסאגה של מיליארדי דולרים. לאחר מכן הוא מצא דרך למנף קול שקורא שלוש הברות בתריסר שפות.
הטיעון הנגדי הכן הוא ששום דבר מזה אינו אמנות. הטווח שלו צר באמת; הסיכום של בריטניקה (Britannica) על המשיכה שלו הוא "קסם מחוספס". ההופעה המוערכת ביותר שלו מבחינה ביקורתית, ב-למצוא את אשם, כמעט לא נצפתה על ידי איש, וניסיונותיו להוביל מחוץ לזיכיון – דברי רידיק, בבילון (Babylon A.D.) – נכשלו מסחרית וביקורתית. ההסלמה של סרטי מהיר ועצבני לכדי פרודיה עצמית היא הישג קולקטיבי, לא חזון אישי. מה שיש לו זו אינטליגנציה של סלקטור מועדונים טוב מאוד: קריאה מיידית ומדויקת של מי רוצה מה, והעצבים לתמחר את עצמו בהתאם.
מורשת
הוא כוכב הקולנוע הנדיר שקיים כי הוא בנה את המכונה שיצרה אותו, והנדיר אף יותר שמעולם לא נתן לאיש להגדיר מה הוא. שניים מזכיונות הסרטים הגדולים של המאה מנוהלים חלקית על פי החלטותיו, ודור של שחקנים שלא מתאימים להגדרות ליהוק קיבל תבנית: צרו את הדבר בעצמכם, בכסף של מכונית משומשת, ושלחו אותו לאדם האחד שיכול לפעול לפיו.