וסילי חמלניצקי: הרתך שהימר על הכלכלה הבאה של אוקראינה
"אני רוצה לבנות באוקראינה מקבילה לעמק הסיליקון האמריקאי, ואני כבר עושה זאת." המשפט הזה מופיע באתר האינטרנט של UFuture, חברת האחזקות שהקים וסילי חמלניצקי (Vasyl Khmelnytsky), וזהו סוג ההצהרה שלרוב מעורר הרמת גבה. במקרה שלו, יש פארק חדשנות בשווי 200 מיליון דולר בקייב שאפשר להצביע עליו. הוא החל את חייו המקצועיים כרתך גז, עשה את הונו בתחומי הפלדה והנדל"ן באוקראינה בעשורים הקשים ביותר בתולדות המדינה שלאחר התפרקות ברית המועצות, ולאחר מכן השקיע חלק ניכר ממנו בניסיון לשנות את מה שאוקראינה מוכרת לעולם.
מבאיינאול ללנינגרד
חמלניצקי נולד ב-10 בספטמבר 1966 בבאיינאול, כפר באזור פבלודר שבקזחסטן. אביו נהג בטרקטור; אמו הייתה צבעית. לא היה לו הון או קשרים מאחוריו. בשנת 1984 הוא סיים בית ספר טכני מקצועי בווטוטינה (Vatutine), שבאזור צ'רקאסי באוקראינה, הוסמך כרתך-מסגר, ולאחר שירות בצבא הסובייטי מ-1987 עד 1991, עבד כרתך גז-חשמל ולאחר מכן כמנהל עבודה באתרי בנייה בלנינגרד.
קריסת ברית המועצות חפפה כמעט במדויק לסיום שירותו הצבאי, והוא עבר ישירות למסחר המאולתר של תחילת שנות ה-90, כשהוא ממלא תפקידי הנהגה במיזם המשותף Orimi Wood, בחברת JSC Danapris וב-JSC Real-Group בין השנים 1991 ו-1998. הוא השלים תואר במשפטים באוניברסיטה הלאומית טאראס שבצ'נקו של קייב ב-2002 – הסמכה שרכש זמן רב לאחר שהחל לפעול בקנה מידה גדול, מה שמלמד מה קדם למה.
פלדה, ואז נדל"ן
העסקה שהגדירה את הקריירה הראשונה שלו הייתה מכירת מניות הרוב במפעל הפלדה זפוריז'סטאל (Zaporizhstal) בשנת 2006 תמורת 400 מיליון דולר. היא הציבה אותו באופן מוצק בין בעלי התעשייה הגדולים של אוקראינה, וסימנה גם את תחילת המעבר המכוון מחוץ לתחום המטלורגיה הכבדה.
לאן שהכסף הלך לאחר מכן היה נדל"ן ותשתיות. חברת הפיתוח שלו, UDP, בנתה יותר משלושה מיליון מטרים רבועים של פרויקטים, כולל מרכז הקניות Ocean Plaza ורובע נובופצ'רסקי ליפקי (Novopecherski Lypky) בקייב. הוא לקח על עצמו את תפעול נמל התעופה הבינלאומי איגור סיקורסקי שבז'וליאני (Zhuliany), ושלט ב-RTM-Ukraine, מפעילת הפרסום החיצוני הלאומית. דירוגי העושר עקבו אחר עשור תנודתי: מגזין "פוקוס" העריך את הונו ב-888.6 מיליון דולר בשנת 2013, במקום ה-21 באוקראינה; לאחר קריסת המטבע ואובדן חבל דונבאס, פורבס העריך אותו ב-148 מיליון דולר בשנת 2015. נכסי UFuture עצמה הוערכו ב-750 מיליון דולר ביולי 2018.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארבע עשרה שנים בפרלמנט
הקריירה הפוליטית של חמלניצקי התנהלה לצד עסקיו והיא החלק הפחות מחמיא בתיעוד שלו. הוא ישב בורחובנה ראדה (Verkhovna Rada) בין השנים 1998 ל-2002 עבור מפלגת הירוקים, איבד את מושבו כעצמאי ב-2002, חזר ב-2006 עם גוש יוליה טימושנקו, ולאחר מכן עבר למפלגת האזורים, ושירת ברשימותיה מ-2007 ועד 2014. בינואר 2014, בשיא הפגנות המאידאן, הוא הצביע בעד חוקי הדיכוי נגד המפגינים. הוא לא התמודד בבחירות 2014 ופרש מפעילות פוליטית ב-2015, מבלי שהחזיק בשיוך מפלגתי לאחר מכן.
במקום זאת הוא עבר לייצוג תעשייתי, ושירת כסגן נשיא הליגה האוקראינית של תעשיינים ויזמים ב-2014 וסגן נשיא ראשון בין השנים 2015 ל-2019.
UNIT.City
המערכה השנייה היא זו שלפיה הוא רוצה שיישפט. UNIT.City, שלתוכה השקיע 200 מיליון דולר, היא פארק חדשנות בקייב שנבנה כדי לאכלס חברות טכנולוגיה, יצירה ותעשייה מתקדמת במערכת אקולוגית פיזית אחת – משרדים, מעבדות, קמפוס חינוכי והצפיפות הבלתי פורמלית שגורמת לאשכולות כאלו לעבוד. LvivTech.City הלכה בעקבות אותו מודל במערב אוקראינה. לצדם שוכן פארק התעשייה בילה צרקווה (Bila Tserkva), המיועד לייצור ולא לתוכנה, ומתקן מחקר של חברת Biopharma בעלות של 42 מיליון דולר שנפתח בקיץ 2018.
החינוך שזור בכל זה. UNIT Factory – המפעל הלאומי ל-IT באוקראינה – מכשיר מתכנתים עבור המגזר שהפארקים שלו נועדו לאכלס. דרך הארגון הלא-ממשלתי Osvitoria, בראשות אשתו זויה ליטבין (Zoya Lytvyn), הוא תמך בבית הספר נובופצ'רסקי (Novopechersky) ובפלטפורמה המקוונת iLearn. הקרן שלו, K.Fund, מוציאה לאור ספרים, מנהלת בית ספר ליזמים קטנים ובינוניים ומארחת את ה-Lean Institute Ukraine; אתר K.Fund Media מדווח על יזמות. הוא עומד בראש מועצת המנהלים של האוניברסיטה הטכנית הלאומית "המכון הפוליטכני של חרקוב" ומממן את הפורום הכלכלי הבינלאומי השנתי בקייב. UFuture מנהלת כיום משרדים בקייב, בריסל ולימסול, ועמדתו המוצהרת של חמלניצקי היא שעתידה התחרותי של אוקראינה תלוי בתעשיות מתקדמות, ושתעשיות מתקדמות תלויות בראש ובראשונה בשינוי החינוך.
מדוע וסילי מכונה גאון
הטיעון הכנה הוא יזמי ומבני ולא אינטלקטואלי, והוא נשען על תובנה ספציפית אחת ולא על גאונות כללית. חמלניצקי זיהה – מוקדם יותר ועם יותר מכספו האישי מאשר רוב עמיתיו – שהון המבוסס על משאבים ונדל"ן שנצבר באוקראינה של שנות ה-90 הוא נכס שמתבלה, ושהתקרה הכלכלית של המדינה נקבעת לפי הכשרת האנשים שלה ולא לפי מה שנמצא באדמתה. מכירת האחזקות בזפוריז'סטאל ב-2006 והשקעת 200 מיליון דולר בקמפוס טכנולוגי אינה מחווה רגשנית; זהו הימור על הכיוון של כלכלה לאומית שלמה, שנעשה בניגוד להתנהגות הרווחת של ההון האוקראיני, שנותר ברובו במתכות, כימיקלים וקרקעות. ההמצאה, אם אפשר לקרוא לה כך, היא פיסת תכנון מוסדי: אשכול משולב שבו צינור ההכשרה, הנדל"ן הפיזי, כספי ההון סיכון ופארק התעשייה נמצאים בבעלות אותו אדם ומכוונים לאותה בעיה.
יש להציג את טיעון הנגד באופן ישיר. הונו מקורו בעידן ההפרטה, בנכס פלדה שנרכש ונמכר מחדש בנסיבות שהיו נורמליות לקפיטליזם האוליגרכי האוקראיני אך לא מופתיות. הוא בילה ארבע עשרה שנים בפרלמנט בעודו מחזיק באותם אינטרסים, רוב הזמן עם מפלגת האזורים, והצביע בעד חוקי הדיכוי נגד המפגינים בינואר 2014. הוא אינו מדען או איש טכנולוגיה; UNIT.City הוא פרויקט של בעל בית לא פחות משהוא של חזון, והחדשנות מיוצרת על ידי הדיירים שלו. השוואות לעמק הסיליקון הן שיווקיות. מה שנותר הוא צר יותר וניתן להגנה: אדם ממשפחה של נהג טרקטור עם תעודת רתך, שקרא נכון את הכיוון של כלכלה והשקיע חלק גדול מהונו האישי במקום שאליו הצביע הניתוח שלו.
מורשת
חמלניצקי עדיין עובד, והפסיקה על המערכה השנייה שלו תלויה בדברים שאינם בשליטתו – המלחמה של אוקראינה, השיקום שלה, והאם החברות שצומחות בתוך הפארקים שלו יהפכו ליצואניות. מה שכבר מבוסס הוא העובדה הפיזית של המוסדות: שני פארקי חדשנות, פארק תעשייה, בית ספר לתכנות, רשת של ארגוני חינוך לא-ממשלתיים ומתקן מחקר, כולם נבנו במדינה שבה הון פרטי נדיר שהושקע במשהו שלוקח עשרים שנה להחזיר את ההשקעה בו. הוא נשוי לזויה ליטבין, שמנהלת את Osvitoria, ויש לו שני בנים, אולכסנדר (Oleksandr) ואיוואן (Ivan). מדד ההצלחה שלו, לפי דבריו שלו, אינו הערך של UFuture אלא האם אוקראינה תסיים בכך שהיא מוכרת משהו שהעולם לא יכול לקנות בקלות במקום אחר.