ואנגליס (Vangelis): הצליל של העתיד שנלמד ללא מורה

הוא מעולם לא למד לקרוא תווים, מעולם לא לקח שיעור הלחנה רשמי, וסירב במשך רוב הקריירה שלו לחזרות או להקלטות שכבות – הוא פשוט ניגן, לבדו, בזמן אמת, ומה שיצא הפך לצליל שדור שלם מקשר עם העתיד. כאשר רידלי סקוט (Ridley Scott) נזקק למוזיקה עבור לוס אנג'לס רטובה מגשם ומוארת בניאון בשנת 2019, והיו הודסון (Hugh Hudson) נזקק למוזיקה עבור אצני אולימפיאדה על חוף בשנת 1924, שני הבמאים פנו לאותו סינתיסייזר יווני שעבד כמעט לחלוטין לפי אינסטינקט.

הפיכה, גלות ואולפן בפריז

אוונגלוס אודיסאס פאפאטנאסיו (Evángelos Odysséas Papathanassíou) נולד ב-29 במרץ 1943 באגריה שביוון, וגדל באתונה, שם החל לנגן בפסנתר בגיל ארבע, ללא כל הכשרה רשמית, כשהוא מלחין לפי שמיעה מההתחלה. הוא הלחין את הפסקול לסרט היווני הראשון שלו בגיל שמונה עשרה, "אחי, שוטר התנועה" (1963), והמשיך להלחין סרטים עד 1967, אך דרכו אל מחוץ לאנונימיות הפופ עברה דרך הפוליטיקה: ב-1968, בעיצומה של הפיכה צבאית ביוון, הוא עזב את המדינה והשתקע בפריז, שם האווירה של אמנים יוונים גולים העניקה לשאיפותיו מקום להתרחב.

אפרודיט'ס צ'יילד וספר ההתגלות

בפריז, ואנגליס היה שותף להקמת להקת הרוק המתקדם אפרודיט'ס צ'יילד (Aphrodite's Child) עם מוזיקאים יוונים אחרים, בהם הזמר דמיס רוסוס (Demis Roussos). הלהקה הוציאה שלושה אלבומים, שהשיא שלהם היה "666" מ-1972, אלבום כפול רחב יריעה בהשראת ספר ההתגלות, שבלט מעל כל דבר אחר ברוק המתקדם של אותה תקופה בזכות היקפו ונכונותו לשלב בין אווירה ליטורגית מאיימת לבין עודף פסיכדלי. השאפתנות של האלבום חזתה את האינסטינקטים הקולנועיים שואנגליס יביא מאוחר יותר לסרטים.

בניית שפה אלקטרונית לבד

עד אמצע שנות ה-70 ואנגליס עבר ללונדון, חתם בחברת RCA Records, ובנה אולפן הקלטות משלו, שאותו כינה "אולפני נימו" (Nemo Studios) וקרא לו "המעבדה שלי" – שם ששיקף את אופן עבודתו, כשהוא מתייחס לאולפן פחות כמקום להקלטת רעיונות מוגמרים ויותר ככלי לגילויים. זה אפשר לו לעבוד לחלוטין בתנאים שלו, כשהוא משלב סינתיסייזרים, דגימות תזמורתיות, טקסטורות קאמריות והשפעות מוזיקת עולם לאלבומים שלא השתייכו לשום ז'אנר ספציפי. הוא הלחין יצירות דוקומנטריות עבור הקולנוען פרדריק רוסיף (Frédéric Rossif), כולל "Opéra Sauvage" מ-1979, תוך שהוא משכלל יכולת לכתוב מוזיקה שמתפקדת כאווירה וכנרטיב בו-זמנית, ולא כאוסף של שירים נפרדים. במהלך תקופה זו הוא גם החל שיתוף פעולה ארוך עם סולן להקת Yes ג'ון אנדרסון (Jon Anderson), והקליט עמו שלושה אלבומים כצמד ג'ון וואנגליס, כולל "Short Stories" מ-1980.

מרכבות האש וצליל הניצחון

בשנת 1981, ואנגליס כתב את הפסקול ל"מרכבות האש" ("Chariots of Fire"), סרטו של יו הודסון על רצים בריטים באולימפיאדת פריז 1924, והפיק את מה שהפך לאחת מיצירות המוזיקה הקולנועית המוכרות ביותר שנכתבו אי פעם – נושא סינתיסייזר שנטמע כל כך עמוק בתרבות הפופולרית עד שהוא מתפקד כיום כקיצור תרבותי לניצחון בהילוך איטי באירועי ספורט ברחבי העולם. הפסקול זיכה את ואנגליס בפרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר, ואלבום הפסקול עמד בראש מצעד Billboard 200 במשך ארבעה שבועות רצופים, הישג מסחרי יוצא דופן עבור פסקול אינסטרומנטלי. הוא ניגן בעצמו בכל הכלים בהקלטה.

בלייד ראנר והארכיטקטורה של העתיד

שנה לאחר מכן, ואנגליס הלחין את הפסקול ל"בלייד ראנר" ("Blade Runner") של רידלי סקוט, כשהוא בונה נוף צלילי של סינתיסייזר שהתמזג בצורה כל כך הדוקה עם הדיסטופיה רטובה מהגשם והמוארת בניאון של הסרט, ששניהם כיום בלתי ניתנים להפרדה בזיכרון התרבותי – המוזיקה לא רק ליוותה את החזון של לוס אנג'לס ב-2019, אלא סייעה להגדיר אותו. ואנגליס התאחד שוב עם סקוט כעבור עשור עבור "1492: מעבר לאופק" ("1492: Conquest of Paradise", 1992), שזיכה אותו במועמדות נוספת לאוסקר, והוא המשיך להלחין סרטים גדולים, בהם "נעדר" ("Missing", 1982), "אנטארקטיקה" ("Antarctica", 1983), "המרד על הבאונטי" ("The Bounty", 1984), "ירח מר" ("Bitter Moon", 1992) ו"אלכסנדר" ("Alexander", 2004).

מעבר למסך

עבודתו של ואנגליס התרחבה הרבה מעבר לקולנוע. הוא הלחין את הנושא הרשמי לאולימפיאדת סידני 2000 ומוזיקה הקשורה למונדיאל 2012, והוא שיתף פעולה עם נאס"א (NASA) בפרויקטים מוזיקליים בנושאי חלל לאורך הקריירה שלו, וקיבל את מדליית השירות הציבורי של הסוכנות ב-2003 – הכרה שפורמלה עוד יותר כאשר כוכב לכת מינורי, 6354 ואנגליס, נקרא על שמו. הוא תיאר את הקשר שלו למדיום במונחים הקרובים יותר לפיזיקה מאשר לאמנות: "עבורי המוזיקה היא מדע יותר מאשר אמנות. זהו הקוד העיקרי של היקום", והוא היה בוטה לגבי דחיית סיווג קל, כשהוא פוסל את תווית ה-New Age שהוצמדה לחלק מעבודות האמביינט שלו כ"הזדמנות לאנשים חסרי כישרון ליצור מוזיקה משעממת מאוד".

מדוע ואנגליס מכונה גאון

המקרה של ואנגליס כגאון נשען על שילוב יוצא דופן: מוזיקאי ללא הכשרה רשמית שבכל זאת בנה, בעצם על ידי שמיעה ואינסטינקט, אוצר מילים הלחנתי בעל השפעה מספקת כדי להגדיר כיצד נשמע קולנוע מיינסטרים כשהוא רוצה לסמן פליאה, ניצחון או אימה. הוא עבד ללא תווים, לעיתים קרובות ללא חזרות, מנגן ומקליט בטייקים רציפים במקום להרכיב יצירות משברים – שיטת עבודה הקרובה יותר לאלתור מאשר להלחנה קולנועית קונבנציונלית, וכזו שדרשה תחושה ארכיטקטונית פנימית של מבנה היצירה מההתחלה ועד הסוף, כשהכל מוחזק בראשו בלבד. שר החוץ של יוון כינה אותו "מלחין יווני דגול שהצטיין ברמה עולמית" עם מותו, שפה שנוטה לכיוון של מומחיות יותר מאשר גאונות אינטלקטואלית במובן המופשט. טענת הנגד הכנה חשובה כאן: המתנה של ואנגליס הייתה באופן מוחץ מוזיקלית ואינסטינקטיבית, לא אינטלקטואלית או מדעית במובן המקובל, ושיטתו – אינסטינקטיבית, שקשה ברובה לשחזור על ידי הוראה רשמית – קשה להפרדה מכישרון גולמי וטעם מאשר מהישג קוגניטיבי שניתן להוכחה. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא המקוריות: הוא בנה אוצר מילים צלילי חדש באמת עבור סינתיסייזרים בקולנוע, כזה שזכה לחיקוי כה רב שהחידושים שלו עשויים להיות קשים להבחנה כעת, לאחר שהפכו לצליל ברירת המחדל של ז'אנר שלם של מוזיקה שהוא למעשה המציא.

מורשת

ואנגליס הלך לעולמו ב-17 במאי 2022, בגיל 79, בבית חולים בפריז, לפי הדיווחים במהלך טיפול ב-Covid-19, כשהוא מותיר מאחוריו פסקולים לסרטים שנותרו אבני דרך עשורים לאחר יציאתם – "מרכבות האש" עדיין מושמע בטקסים אולימפיים ובאירועי ספורט ברחבי העולם, ו"בלייד ראנר" עדיין מצוטט על ידי במאים ומלחינים כנקודת התייחסות לאופן שבו מוזיקה אלקטרונית יכולה לבנות עולם במקום רק ללוות אותו. מוזיקאי אוטודידקט שמעולם לא למד לקרוא תווים הותיר אחריו גוף עבודה שמלחינים בעלי הכשרה מקצועית לומדים כיום.