וולנטינה טרשקובה: פועלת הטקסטיל שהקיפה את כדור הארץ
היא מעולם לא טסה בכלי טיס. היא צנחה מהם — 150 פעמים, כחובבת במועדון ספורט בירוסלבל (Yaroslavl) — ובתוכנית החלל הסובייטית של 1962 זו הייתה ההסמכה שקבעה, מכיוון שקוסמונאוטים של ווסטורק (Vostok) לא נחתו בתוך הקפסולות שלהם. הם נפלטו בגובה וירדו תחת מצנח. ב-16 ביוני 1963 הפכה פועלת טקסטיל לשעבר בת עשרים ושש לאישה הראשונה שעזבה את כדור הארץ, ושהתה למעלה משך זמן רב יותר מכל אסטרונאוט אמריקאי שטס עד לאותו תאריך, גם יחד.
מסלניקובו
וולנטינה ולדימירובנה טרשקובה (Valentina Vladimirovna Tereshkova) נולדה ב-6 במרץ 1937 במסלניקובו (Maslennikovo), כפר במחוז ירוסלבל (Yaroslavl), במשפחת איכרים. אביה נהג בטרקטור ונהרג במלחמת העולם השנייה. אמה עבדה במפעל טקסטיל, ובגיל שמונה עשרה עשתה זאת גם וולנטינה. השכלתה הרשמית הייתה מינימלית; חיי העבודה שלה החלו על רצפת מפעל, וקשה להפריז בתיאור כמה לחלוטין עיצב הדבר את מה שברית המועצות עשתה איתה בהמשך.
מועדון ספורט האוויר של ירוסלבל
בגיל עשרים ושתיים היא ביצעה את צניחת החופשית הראשונה שלה במועדון ספורט האוויר של ירוסלבל (Yaroslavl Air Sports Club). צניחה חופשית חובבנית הייתה בילוי סובייטי נפוץ למדי, אך היא התייחסה לכך ברצינות יוצאת דופן וצברה יותר מ-150 צניחות.
יומן הרישום ההוא היווה את הדלת. בפברואר 1962 יצאה תוכנית החלל לחפש נשים, והיא רצתה אותן במהירות, מסיבה שלא קשורה למדע: ברית המועצות התכוונה לתבוע לעצמה הישג ראשון נוסף בחלל לפני שהאמריקאים יוכלו לעשות זאת. מתוך כ-400 מועמדות, נבחרו חמש — שלוש צנחניות מלבד טרשקובה, וטייסת אחת. היא קיבלה דרגת לוטננט בחיל האוויר הסובייטי בנובמבר 1962, אך הדרגה הייתה כבוד בלבד, מה שאמר שכאשר טסה היא הייתה מבחינה טכנית אזרחית.
האימונים היו קשים מנשוא ופיזיולוגיים ברובם ולא טכניים: ריצות חוסר משקל, תאי בידוד, צנטריפוגה, הדרכה במטוסי סילון, ועוד 120 צניחות חופשיות. הסיכום שלה עצמו לגבי הסיבה שבגללה צריך לאפשר לה ללכת ניחן ביובש של מי שהחשיבה את העניין כפתור וקטיפה: "אם נשים יכולות להיות פועלות רכבת ברוסיה, למה שלא יוכלו לטוס לחלל?"
שבעים ואחת שעות
חללית ווסטורק 6 (Vostok 6) המריאה מבייקונור (Baikonur) ב-16 ביוני 1963. היה זה החלק השני של טיסה כפולה: ואלרי ביקובסקי (Valery Bykovsky) שוגר בווסטורק 5 יומיים קודם לכן, ושתי החלליות, במסלולים שונים, חלפו במרחק של כ-4.5 קילומטרים זו מזו — קרוב מספיק לקשר רדיו קצר, וקרוב מספיק לצילומי התעמולה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היא שהתה למעלה במשך 71 שעות ו-12 דקות והשלימה 48 הקפות של כדור הארץ. טיסה בודדת זו עלתה על זמן טיסת החלל המצטבר של כל אסטרונאוט אמריקאי ששוגר עד לאותה נקודה. היא ניהלה יומני משימה מפורטים, אספה נתונים ביולוגיים על תגובת גופה שלה לטיסת חלל, וצילמה את אופק כדור הארץ — תמונות ששימשו בהמשך לזיהוי שכבות אירוסול באטמוספירה, תרומה מדעית אמיתית שלא הייתה מטרת התרגיל.
ב-19 ביוני היא ירדה למטה בדרך שבה ירדו כל צוותי ווסטורק, כשהיא נפלטת מהקפסולה בגובה של כ-20,000 רגל ויורדת במצנח. ביקובסקי נחת שעות אחדות לאחר מכן. היא נותרת האישה היחידה שטסה במשימת חלל יחידאית, והאישה הצעירה ביותר שאי פעם טסה.
חיים בפוליטיקה
היא מעולם לא טסה עוד. בנובמבר 1963 היא נישאה לקוסמונאוט אנדריאן ניקולאייב (Andriyan Nikolayev) — חתונה שהמדינה הסובייטית התייחסה אליה כאל אירוע ציבורי — ובתם ילנה (Yelena) נולדה ביוני 1964. הנישואים הסתיימו בגירושים ב-1982.
מה שעקב היה ארבעה עשורים של חיים רשמיים. היא נכנסה לסובייט העליון של ברית המועצות ב-1966 ונשארה עד 1991, כיהנה בנзиדיום שלו מ-1974, הצטרפה למועצת השלום העולמית ב-1966, ניהלה את ועד הנשים הסובייטי ב-1968, וייצגה את ברית המועצות בוועידות האומות המאוחדות. היא לא הייתה דקורטיבית בלבד: היא השלימה דוקטורט בהנדסת אווירונאוטיקה ב-1977 ופרשה מחיל האוויר הרוסי ב-1997 בדרגת מייג'ור גנרל. פוליטיקה פוסט-סובייטית בלעה אותה גם כן – סגנית יו"ר הפרלמנט האזורי של ירוסלבל ב-2008, בחירה לדומה הממלכתית ב-2011, סגנית יו"ר הוועדה לעניינים בינלאומיים שלה. היא אמרה, עמוק בשנות השמונים לחייה, שהיא עדיין תרצה להיות האישה הראשונה שתגיע למאדים, ותקבל כרטיס לכיוון אחד.
מדוע וולנטינה מכונה גאון
כאן הכנות חשובה מכל, מכיוון שהסיפור הרגיל אינו שורד את התיעוד. טרשקובה לא נבחרה בשל זוהר אינטלקטואלי, תובנה הנדסית או מיומנות טיסה. היא הייתה פועלת טקסטיל עם השכלה פורמלית מוגבלת וללא הכשרת טיסה, שנבחרה מתוך 400 מועמדות משום שיכלה לצנוח — וברור שמשום שפועלת טקסטיל שאביה מת במלחמה הייתה בדיוק הביוגרפיה שהמדינה הסובייטית רצתה להציג לעולם. המשימה הייתה יעד פוליטי בעטיפה טכנית.
מה שהיה ברשותה ראוי לציין במדויק, משום שאינו מבוטל. היה לה כושר סבולת פיזיולוגי יוצא דופן: הצנטריפוגה, תא הבידוד וריצות חוסר המשקל סיננו בקשיחות, והיא עברה. היה לה האומץ לשבת לבד בקפסולה במשך שלושה ימים ללא שום אפשרות לחילוץ, בתוכנית בת שנתיים בלבד. היא המשיכה לעבוד לאורך הטיסה — יומנים, תצפיות ביולוגיות, צילומי אופק שהניבו בהמשך מדע אטמוספרי אמיתי. והיא הפכה מטלה שניתנה לה מסיבות ציניות לקריירה בת חמישים שנה שכללה דוקטורט אמיתי בהנדסת אווירונאוטיקה, שהושג בידי מי שיכלה בקלות לרכב על גלי המדליה.
לפיכך: לא גאון מדעית, והיא מעולם לא טענה שהיא כזו. מה שהיה לה היה אומץ מסוג ליטרלי באופן יוצא דופן, ויכולת לא ראוותנית שהאריכה ימים יותר מהמשטר שיצר את פרסומיה. אם המילה חלה עבודה, היא חלה על האומץ ולא על האינטלקט — הבחנה שכדאי לשמור עליה נקייה, שכן ניפוח שלה מעליב את ההישג האמיתי.
מורשת
היא זכתה לתואר גיבור ברית המועצות וקיבלה פעמיים את עיטור לנין. הדבר המדהים בתיעוד שלה הוא מה שלא בא בעקבותיו. היא מעולם לא טסה עוד, ואף אישה לא חזרה על ההישג במשך חלק ניכר משני עשורים; יותר מששים שנה לאחר מכן, היא עדיין האישה היחידה שטסה במשימה יחידאית, ועדיין האישה הצעירה ביותר שיצאה לחלל בכלל. המדינה ששלחה אותה למעלה מסיבות תעמולה לא בנתה על ההדגמה שזה עתה שילמה בעבורה.
אותו פער הוא העניין. במשך עשרים שנה כל העדויות המעשיות לכך שאישה יכולה לשרוד הקפה כללו פועלת טקסטיל לשעבר ממסלניקובו, 48 הקפות, ו-71 שעות של יומנים. זה היה די והותר.