ולנטין גלושקו (Valentin Glushko): האיש שבנה את האש הסובייטית
בחורף 1922 מצא נער באודסה את כתביו של קונסטנטין ציולקובסקי (Konstantin Tsiolkovsky) על מדף בספרייה. בסתיו 1923 הוא כתב לזקן, ותשובה חזרה בצירוף כמה מעבודותיו של ציולקובסקי. התכתובת נמשכה שנים. שישים ושש שנים לאחר אותו מכתב, חודשיים לאחר שמעבורת החלל הסובייטית בוראן (Buran) טסה בעצמה למסלול וחזרה, מת ולנטין פטרוביץ' גלושקו בעודו מכהן כמתכנן הראשי של תוכנית החלל הסובייטית. חלק ניכר ממה שברית המועצות אי פעם שרפה בדרכה מהקרקע הגיע ממשרדי התכנון שלו.
אודסה, ורן והכינור
הוא נולד ב-2 בספטמבר 1908 באודסה, לאב ממוצא קוזאקי אוקראיני ואם איכרה רוסייה. הוא למד בבית ספר טכני מקצועי מ-1919 עד 1924, ובמשך שנתיים מתוכן למד כינור בקונסרבטוריון. קריאת ספריו של ז'ול ורן (Jules Verne) באביב 1921 משכה אותו אל עבר החלל ומעולם לא הרפתה ממנו. הוא למד עבודות פח בבית ספר מקצועי והתמחה במפעל הידראוליקה, ועבר מעבודת התאמה לעבודת מחרטה - בסיס בעבודה פיזית עם מתכת שיהיה לו חשוב מאוד מאוחר יותר, כיוון שעיקר עבודת חייו היו תאי בעירה שהיו צריכים לשרוד תנאים שאף מכונה אחרת לא עומדת בהם.
בין 1924 ל-1925, בהיותו נער, הוא פרסם מאמרים על חקר הירח והנעה רקטית.
הגליוראקטופלאן (Gelioraketoplan)
הוא הגיע לאוניברסיטת לנינגרד ב-1925, בתחילה כשומע חופשי, ולאחר מכן מ-1926 כסטודנט מן המניין במחלקה לפיזיקה. פרויקט הגמר שלו נקרא גליוראקטופלאן - חללית עם הנעה חשמלית, כלומר הנעה יונית, ששורטטה על ידי סטודנט בשנות ה-20. הדיווחים על האופן שבו הסתיימו שנות האוניברסיטה שלו שונים: בביוגרפיה של המכון הפוליטכני של קייב נכתב כי סיים את לימודיו במאי 1929, בעוד רשומות אחרות טוענות שעזב באפריל 1929 ללא תואר. כך או כך, הוא פנה ישירות למעבדה לדינמיקת גזים (Gas Dynamics Laboratory) בלנינגרד והקים מדור לפיתוח מנועי דלק נוזלי והנעה חשמלית.
ORM
ב-GDL הוא בנה את מנוע הרקטה הנוזלי הסובייטי הראשון, ה-ORM-1, שהפיק עשרים קילוגרם של דחף - מכשיר שאפשר לשאת מתחת לזרוע אחת. סדרת ה-ORM שבאה לאחר מכן פעלה על חומצה חנקתית ונפט, ובאמצע שנות ה-30 הגיעה ל-ORM-65, שהניע את מטוס הרקטה RP-318 של סרגיי קורוליוב (Sergei Korolev) ואת טיל השיוט 212 שלו. כאשר ה-GDL התמזגה עם ה-GIRD ב-1931 כדי להקים את המכון המדעי למחקר ריאקטיבי, גלושקו נשא את עבודת ההנעה שלו לתוכו.
בוטירקה (Butyrka)
ב-23 במרץ 1938 לקח אותו הטיהור הגדול. הוא נעצר יחד עם שאר מנהיגי המכון המדעי למחקר ריאקטיבי ונכלא בכלא בוטירקה; עד אוגוסט 1939 כבר היה לו גזר דין של שמונה שנים. המדינה, לעומת זאת, רצתה את המנועים שלו יותר מכפי שרצתה לשבור אותו. הוא הושם לעבוד ב-שאראשקה (sharashka) - לשכת תכנון כלא - וב-1939 מונה למתכנן ראשי של OKB-16. ב-1941 הוא עמד בראש לשכת מנועי רקטות מונעות בדלק נוזלי מתוך המערכת שכלאה אותו. ביולי 1944 הוא ושלושים וארבעה עמיתים, בהם קורוליוב, שוחררו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עבודת אותן שנים לא הייתה תיאורטית. יחד עם קורוליוב הוא תכנן את מנוע הרקטה העזר RD-1, שנבדק ב-1944 על מטוס קרב La-7R שנועד ליירוט בגובה רב.
מנועים עבור ה-סמיורקה (Semyorka)
לאחר המלחמה הגיע חומר ה-V-2 הגרמני, שנחקר החל מ-1945, ואז עשור שבו גלושקו כמתכנן ראשי של OKB-456 - מאוחר יותר NPO אנגרמוש (NPO Energomash) - ייצר את המנועים שהגדירו את הטילאות הסובייטית. סדרת ה-RD-100 הובילה ל-RD-101 עם שלושים וחמישה טונות של דחף עבור ה-R-2, ה-RD-103 עם ארבעים וארבעה טונות עבור ה-R-5, וה-RD-110 המתוכנן עם מאה ועשרים טונות עבור ה-R-3. לאחר מכן הגיעו ה-RD-107 וה-RD-108, שנבנו עבור ה-R-7 סמיורקה. בשנת 1957 הוא גם סיפק מנוע דלק בעל נקודת רתיחה גבוהה כדי לענות על דרישת הצבא לטילים שניתן לשגר בהתראה קצרה במקום לתדלק באיטיות עם חומרים קריוגניים.
האקדמיה למדעים הפכה אותו לחבר בהתכתבות ב-1953 ולחבר מלא ב-1958, וב-1957 העניקה לו דוקטורט למדעים טכניים ללא צורך בהגנת תזה.
המריבה
הקונפליקט המרכזי בקריירה שלו היה כימי. גלושקו רצה חומרי הנעה היפרגוליים - דיניטרוגן טטרוקסיד ו-UDMH - עבור מאיצים גדולים כמו ה-UR-700 המוצע, מכיוון שהם ניצתים במגע ונשמרים בטמפרטורות רגילות. קורוליוב רצה חמצן נוזלי ונפט, ואחרי אסון נדלין (Nedelin) של 1960 הוא הציג טיעון בטיחותי חי. תגובתו של גלושקו הייתה שהאמריקאים מטיסים קפסולות מאוישות של ג'מיני (Gemini) על הטייטאן 2 (Titan II), שהשתמשו בחומרי הנעה דומים מאוד.
למחלוקת היו השלכות. סירובו לבנות מנועי חמצן נוזלי/נפט בעלי עוצמה גבוהה תרם ישירות לבעיות של טיל הירח N-1 - תוכנית שמאוחר יותר ביקר, לאחר שעזר להגביל אותה. כאשר ברז'נייב הפסיק את המאמץ הירחי הסובייטי לאחר שהאמריקאים הגיעו לירח, גלושקו מונה למנהל ומתכנן ראשי של NPO אנרגיה (NPO Energia) במאי 1974. הוא פיטר את וסילי מישין (Vasily Mishin), ביטל את ה-N-1 כליל ב-1976, ובנה מחדש את התוכנית סביב התכנון שלו.
אנרגיה (Energia) ובוראן (Buran)
המכונה האחרונה שלו הצדיקה אותו. אנרגיה השתמשה בשלב ליבה של מימן נוזלי - מימן, הדלק שהוא פסל פעם - עם מאיצים צמודים המונעים על ידי ה-RD-170, ששרף חמצן נוזלי ו-RP-1. ה-RD-170 היה החלק הקשה: ארבעה תאי בעירה שסופקו מאספקת דלק אחת, סידור בעל קושי עצום, ולפי הביטוי של המכון הפוליטכני של קייב, המנוע החזק ביותר בעולם. אנרגיה טסה במאי 1987 כשהיא נושאת את המטען פוליוס (Polyus); בוראן טסה בשנה שלאחר מכן. תחת גלושקו, NPO אנרגיה ייצרה גם את תחנת החלל מיר (Mir), תחנות סאליוט (Salyut) וחלליות סויוז (Soyuz) משופרות. נגזרות של ה-RD-170 המשיכו להניע את משפחת זניט (Zenit), הטסה מאז 1985, והן נותרו בשירות.
מדוע ולנטין נקרא גאון
הטענה נשענת על מיומנות צרה וניתנת לאימות: איש במאה העשרים לא תכנן מנועי רקטות נוזליים מוצלחים יותר. מ-ORM-1 של עשרים קילוגרם ועד ל-RD-170 בעל ארבעת התאים, גלושקו קיים קו יחיד של פיתוח הנדסי לאורך שישים שנה, שתי מערכות פוליטיות ומאסר, והמכונות עדיין טסות. האיכות הספציפית לא הייתה קפיצות מושגיות אלא איטרציה בלתי פוסקת ומבוססת פיזית - יכולת להחזיק את התרמודינמיקה, המטלורגיה והצנרת של הבעירה בראש אחד ולהמשיך לשפר אותן. פרויקט הגמר שלו כנער על הנעה חשמלית, עשורים לפני השימוש בו, מראה שהוא יכול היה גם לראות רחוק.
טיעון הנגד משמעותי והמקורות שלו מודים בכך. דעתו שמימן נוזלי הוא "חסר תועלת לחלוטין כדלק רקטי" מתוארת ככישלון ההנדסי המשמעותי ביותר בקריירה שלו - ושלב הליבה של אנרגיה שרף בסופו של דבר בדיוק את זה. עקשנותו בנושא חומרי ההנעה פגעה בתוכנית הירח הסובייטית, שאותה תקף לאחר מכן מעמדת כוח שבה השתמש כדי לחסל אותה. לא הביוגרפיה של המכון הפוליטכני של קייב ולא החשבון האנציקלופדי הסטנדרטי מכנים אותו גאון; הם מכנים אותו מתכנן ראשי, מה שבמערכת הסובייטית אומר אדם עם כוח כמו גם כישרון, וגלושקו השתמש בכוח - פיטורי מישין, ביטול טילים של יריבים - בדרכים שהופכות את סיפור ה"אינטלקט הטהור" ללא ישר. מה שלא נתון במחלוקת הוא החומרה.
מורשת
הוא עבד עד מותו ב-10 בינואר 1989 ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'י (Novodevichy Cemetery) במוסקבה, כשההספד שלו חתום על ידי ההנהגה הסובייטית כולל מיכאיל גורבצ'וב (Mikhail Gorbachev). הוא זכה בתואר גיבור העמל הסוציאליסטי פעמיים, הוענקו לו חמישה עיטורי לנין, פרס לנין ב-1957 ופרסי מדינה של ברית המועצות ב-1967 ו-1984. האסטרואיד 6357 גלושקו ומכתש על הירח נושאים את שמו, יחד עם שדרה בקייב ומדליית זהב המוענקת על ידי פדרציית הקוסמונאוטיקה הרוסית.