טור אולין (Tor Aulin): הכנר שבנה לשוודיה תרבות של תזמורות
בשוודיה של סוף המאה התשע-עשרה היו נגני וירטואוז ומלחינים, אך טרם הייתה בה התשתית — הרכبي מוזיקה קامרית מקצועיים, תזמורות נודדות, והרגל של שמיעת יצירות מאת מלחינים מקומיים בביצוע חי — ההופכת כישרון יחיד לתרבות מוזיקלית לאומית. טור אולין (Tor Aulin) בנה חלק ניכר מתשתית זו בעצמו, עם כינור תחת סנטרו ושרביט ניצוח בידו השנייה, תוך שהוא מוצא זמן לכתוב את אחד מקונצ'רטות הכינור השוודיות היחידות שהשתלבו ברפרטואר הבינלאומי הקבוע.
בית שנבנה סביב מוזיקה
אולין נולד ב-10 בספטמבר 1866 בסטוקהולם (Stockholm). אביו היה חוקר יוונית וכנר חובב; אמו הייתה זמרת מוסמכת שהפכה לפסנתרנית מוכשרת. אותו בית העניק לו התחלה מוקדמת באופן יוצא דופן: הוא התקבל לקונסervatório המלכותי למוזיקה בסטוקהולם בגיל אחת-עשרה, למד נגינה בכינור אצל קארל יוהאן לינדברג (Carl Johan Lindberg), וכבר בגיל חמש-עשרה ניגן בתזמורת של התיאטרון הדרמטי המלכותי. אחותו, לאורה ואלבורג אולין (Laura Valborg Aulin), פיתחה קריירה משל עצמה כפסנתרנית ומלחינה, וכתבה רביעיות מיתרים ויצירות קאמריות אחרות, מה שהפך את בית משפחת אולין למקרה נדיר של שתי קריירות מוזיקליות משמעותיות שצמחו מאותה סביבת גידול.
ליטוש וירטואוז בברלין
בשנת 1883 הרשים אולין את הכנר הבלגי-צרפתי אמיל סורֶה (Émile Sauret), ובעקבות מפגש זה נסע ללמוד בברלין (Berlin) בשנים 1884 עד 1886. שם המשיך את הכשרתו אצל סורֶה ולמד במקביל הלחנה אצל פיליפ שרוונקה (Philipp Scharwenka). תקופה זו בחו"ל העניקה לו הן את הליטוש הטכני שהפך אותו, לפי רוב העדויות, לכנר השוודי המוביל של דורו, והן את הבסיס ההלחנתי שאיפשר לו לכתוב ברצינות ולא רק לבצע.
בניית תרבות המוזיקה הקאמרית של שוודיה יש מאין
המעשה החשוב מבחינה מבנית של אולין התרחש בשנת 1887, כאשר ייסד את רביעיית אולין (Aulin Quartet), שתוארה כרביעיית המיתרים המקצועית הראשונה במשרה מלאה בשוודיה. היא פעלה במשך עשרים וחמש שנים, עד 1912, ותפקדה קרוב יותר למוסד לאומי מאשר להרכב אישי — היא הביאה מוזיקה קאמרית לקהלים ברחבי שוודיה שלא נחשפו אליה קודם לכן, והעניקה למלחינים שוודים במה קבועה ליצירות קאמריות חדשות. לצד זאת, הוא שימש ככנר ראשון (קונצרטמייסטר) של תזמורת חצר המלכות (המתוארת גם כתזמורת האופרה המלכותית השוודית) משנת 1889 ועד בערך 1892, או לפי דיווח אחר, עד שנת 1902, בטרם עבר לניצוח, שבו הנהיג בין היתר את אגודת הקונצרטים של סטוקהולם ואת אגודת התזמורת של גטבורג (Gothenburg). הוא נבחר לחבר באקדמיה המלכותית השוודית למוזיקה בשנת 1895, הכרה רשמית בקריירה שכבר עיצבה מחדש את האופן שבו הקהל השוודי נחשף למוזיקה חיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תחיית ברוואל, טיפוח סטנהאמר
אולין ניצל את מעמדו במרכז חיי המוזיקה השוודיים כדי לקדם מלחינים שהאמין כי ראויים להכר-רחבה יותר. הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם המלחין ווילהלם סטנהאמר (Wilhelm Stenhammar) כדי להחיות את העניין במוזיקה המוזנחת ברובה של פרנץ ברוואל (Franz Berwald), הסימפוניסט המשמעותי ביותר של שוודיה במאה התשע-עשרה, שמוניטין שלו דעך במשך עשורים לאחר מותו. אולין גם ביצע בבכורה כמה מיצירות הכנר של סטנהאמר עצמו כסולן, ובכך העניק למלחין חי את אותו סוג של תמיכה שהעניק למלחין מת — דפוס עקבי של שימוש במעמדו כמבצע כדי לבנות קהלים ליצירה השוודית בכלל, ולא רק לשלו.
מלחין בשולי קריירת ביצוע
משום שהביצוע והניצוח שאבו את מרבית חיי העבודה שלו, תפוקת ההלחנה של אולין הייתה צנועה יחסית — כחמיים-עשרה יצירות — אך היא כללה שלוש קונצ'רטות לכינור, סונאטה לכינור, סוויטות תזמורתיות, ומספר רב של יצירות קצרות יותר לכינור ופסנתר, ובהן מחול אמצע הקיץ (Midsummer Dance) ומחולות שוודים (Swedish Dances). הקונצ'רטות לכינור מס' 3 בדו מינור התגלתה כעמידה ביותר מביניהן, ותוארה על ידי מקור אחד כאחת מיצירות סולو שוודיות בודדות שהשתלבו ברפרטואר הבינלאומי הסטנדרטי — כבוד נדיר למלחין שלא התייחס להלחנה כעיסוקו העיקרי. הוא כתב גם מוזיקה נלווית למחזה של אוגוסט סטרינדברג (August Strindberg) מייסטר אולוף (Mäster Olof), ויצירתו ארבעה אקוורלים (Fyra akvareller) לכינור ופסנתר נותנת עדיין בין יצירותיו הקצרות המבוצעות ביותר.
בחינה כוללת של תפקידי הניצוח שלו באגודת הקונצרטים של סטוקהולם ובאגודת התזמורת של גטבורג מעידה כי במשך תקופת שנים מסוימת, שני מוסדות קונצרטים מרכזיים בערים הגדולות של שוודיה עוצבו שניהם על ידי החלטות שקיבל אולין באופן אישי לגבי התכנון — אילו יצירות שוודיות חדשות זכו להישמע ואילו ישנות חודשו — מה שהעניק לו השפעה עצומה בהגדרת מה שנחשב לרפרטואר הלאומי בתקופה מעצבת לחיי הקונצרטים בשוודיה.
מוות ואחריו המיידית
אולין הלך לעולמו ב-1 במרץ 1914 בעיירת החוף זאלצשובאדן (Saltsjöbaden), בגיל ארבעים ושבע, בשיא השפעתו על מוסדות המוזיקה השוודיים.
מדוע טור נקרא גאון
המקרה של אולין התומך במונח זה נסמך פחות על יצירת מופת הלחנתית יחידה ויותר על רוחב היריעה של מה שמבצע אחד השיג בו-זמנית: הקמת הרכב הקאמרי המקצועי הראשון של המדינה, הנהגת תזמורות הקונצרטים שלה, החייאת המוניטין של מלחין לאומי נשכח, ויצירת קונצ'רטו לכינור העמיד מספיק כדי להישאר ברפרטואר הבינלאומי למעלה ממאה שנים לאחר מכן. שילוב זה של וירטואוזיות בביצוע, יצירה מוסדית ומיומנות הלחנה בחיים מקצועיים אחת הוא דבר יוצא דופן בכל קנה מידה. ההסתייגות ההוגנת היא שאולין לא היה, לפי סדרי העדיפויות שלו או לפי שיפוט הדורות הבאים, בעיקר מלחין מן השורה הראשונה — חמישים ושתיים יצירותיו הן מכובדות ולא מעצבות-עידן, והמוניטין בר-הקיימא שלו נסמך יותר על מה שבנה בעבור מוזיקאים ומלחינים אחרים מאשר על מה שכתב בעצמו. הגאונות שלו, אם התווית מתאימה, קרובה יותר לזו של אדריכל תרבות ומבצע וירטואוז מאשר של מלחין חזוני — אמיתית, בעלת השפעה, אך בעלת אופי שונה ממה שהמילה מרמזת עליו בדרך כלל.
מורשת
תשתית המוזיקה הקאמרית המקצועית שאולין סייע לבסס והמוניטין המחודש של פרנץ ברוואל שניהם שרדו אחריו בפער ניכר, וקונצ'רטו לכינור מס' 3 שלו נותר אחת היצירות הבודדות של מוזיקה תזמורתית שוודית מתקופתו שכנרים בינלאומיים עדיין בוחרים לנגן במקום להסתפק בלימודה בלבד.