טומי פורטימו: החבר המקורי האחרון שנותר
עד לזמן שבו הוציאה סונאטה ארקטיקה את האלבום Clear Cold Beyond בשנת 2024, טומי פורטימו (Tommy Portimo) היה האדם היחיד שנותר בהרכב הלהקה מאז שהחלה את דרכה בעיירה קטנה מצפון לחוג הארקטי, תחת שם שונה לחלוטין וז'אנר מוזיקלי שונה בתכלית. כמעט שלושה עשורים, אחד-עשר אלבומי אולפן ושינוי סגנוני מלא לאחר מכן, הוא נותר המתופף ששומר על הזהות המייסדת של הלהקה.
קמי, וחבר שניגן בתופים
פורטימו נולד ב-5 בספטמבר 1981, וגדל עם עניין בנגינה בתופים שהחל בגיל שמונה, כתוצאה פשוטה מצפייה בחברו הטוב ביותר מנגן בכלי – סיפור רקע ללא הכשרה בקונסרבטוריון או שושלת מוזיקלית משפחתית, רק קרבה בילדות למערכת תופים. ההתחלה המקרית הזו הובילה אותו להיות ממייסדי להקה בעיר קמי (Kemi), בצפונה הרחוק של פינלנד, בשנת 1995, לצד הגיטריסטים יאני לימטאינן (Jani Liimatainen) ומרקו פאסיקוסקי (Marko Paasikoski). הקבוצה החלה את דרכה כלהקת הארד רוק שנקראה טריקי בינז (Tricky Beans), שם וז'אנר רחוקים מאוד ממה שהלהקה תהפוך להיות בסופו של דבר.
מטריקי בינז לפאוור מטאל
עד סוף שנות ה-90, הרכב ההארד רוק מהעיר קמי הפך לסונאטה ארקטיקה, שינוי בשם ובסאונד שהוביל את הלהקה לעולם הפאוור מטאל הסימפוני – ז'אנר הבנוי על מהירות, נגינת קלידים מלודית וקווי שירה גבוהים, השונה מאוד משורשי ההארד רוק שבהם החל פורטימו. השינוי הזה הופך את תקופת פעילותו לייחודית: במקום להצטרף ללהקה מבוססת בז'אנר שהוא התמחה בו, הוא עזר להמציא את זהות הלהקה ממשהו אחר לגמרי, כשהוא מתאים את הנגינה שלו כדי להשתלב בכיוון סגנוני חדש שנבנה סביבו. הוא ציין את יורג מיכאל (Jörg Michael) מלהקת סטרטובריוס (Stratovarius), מתופף פאוור מטאל נורדי עמית הידוע במהירות ובדיוק שלו, כהשפעה ספציפית, ובמקביל תיאר את עצמו כפתוח ל"כל מוזיקה טובה ללא קשר לז'אנר" – אקלקטיות מוצהרת שלעיתים עומדת בסתירה לקריירה שהועברה כמעט כולה בתוך תת-ז'אנר מטאל אחד ותובעני.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שלושה עשורים, אחד-עשר אלבומים, מתופף אחד
פורטימו נותר המתופף של סונאטה ארקטיקה לאורך כל אחד-עשר אלבומי האולפן של הלהקה – Ecliptica (2001), Silence (2003), Winterheart's Guild (2004), Reckoning Night (2005), Unia (2007), The Days of Grays (2009), Stones Grow Her Name (2012), Pariah's Child (2014), The Ninth Hour (2016), Talviyö (2019), ו-Clear Cold Beyond (2023) – רצף של חברות ללא הפסקה שהופך אותו, נכון להרכב הלהקה ב-2024, לחבר המייסד היחיד שעדיין פעיל בקבוצה; כל שאר הנגנים המקוריים עזבו מאז. הרצף הזה משתרע על פני יותר משני עשורים של יצירת אולפן כמעט רציפה, קצב הוצאת אלבומים יציב באופן חריג עבור להקת מטאל, והנגינה של פורטימו מהווה את הבסיס מתחת לכל התאמה סגנונית שעשתה הלהקה לאורך הדרך, מדחיפות הספיד-מטאל של התקליטים המוקדמים ועד לחומרים האטמוספריים ומוטי הקלידים של התקליטים המאוחרים. רמת רציפות כזו נדירה במטאל, ז'אנר הידוע בחילופי הרכבים המונעים על ידי סכסוכים יצירתיים, עייפות מסיבובי הופעות ושאיפות סגנוניות משתנות; הישרדותו של פורטימו לאורך כל אלו מעידה על יציבות אישית יוצאת דופן בתוך הלהקה או על תפקיד מרכזי מספיק מכדי שהלהקה תוכל להמשיך בקלות בלעדיו. הרחק מהבמה, חייו כוללים את הפיכתו לאב במרץ 2004, כאשר אשתו ילדה בת – אחד מצייוני הדרך האישיים הבודדים המתועדים לצד הקריירה המוזיקלית שלו.
המשמעת הפיזית מאחורי ההופעה
פורטימו תיאר טקס ספציפי לפני הופעה: כשעה של מתיחות לפני העלייה לבמה, ולאחריה כוס קטנה של יין אדום – שגרה המשקפת את המאמץ הפיזי האמיתי שדורשת תיפוף פאוור מטאל, סגנון הבנוי סביב קצבים מהירים ומתמשכים ודפוסי דאבל-באס מורכבים המפעילים לחץ ממשי על גופו של המתופף לאורך סיבוב הופעות ארוך. ציוד הנגינה שלו – תופי Pearl, מקלות Balbex ומצילות Meinl – הוא ציוד סטנדרטי ברמה מקצועית למתופף מטאל עובד ולא משהו חריג, והשיר המועדף עליו לביצוע חי, "Don't Say a Word", מעיד על מבצע שעדיין מוצא יצירות ספציפיות בקטלוג כמספקות יותר לנגינה מאחרות, גם לאחר עשורים של הופעות עם אותו חומר.
מדוע מכנים את טומי גאון
אין מקרה מתועד במקורות הזמינים של מבקרים, עמיתים או הלהקה עצמה המייחסים את המילה "גאון" לפורטימו, והערכה כנה לא אמורה להמציא זאת. מה שהתיעוד תומך בו הוא מקרה שנבנה על התמדה ויכולת הסתגלות ולא על חדשנות יוצאת דופן: הוא החבר המייסד היחיד שניווט את הטרנספורמציה של הלהקה מהרכב בסגנון להקת קאברים של הארד רוק ללהקת פאוור מטאל סימפוני, כשהוא משמר את ההתאמה הזו לאורך אחד-עשר אלבומים וכשלושה עשורים מבלי שמעמדו בלהקה יוטל בספק, גם כאשר כל חבר מקורי אחר עזב בסופו של דבר. תיפוף פאוור מטאל הוא מלאכה פיזית תובענית – קצבים מורחבים, דפוסים מורכבים והסיבולת לשמור על שניהם לאורך סיבוב הופעות מלא, וזו כנראה הסיבה שפורטימו מתייחס למתיחות ולהכנה פיזית ברצינות כה רבה – אך סיבולת פיזית ועקביות סגנונית הן תכונות של איש מקצוע מיומן מאוד, ולא ראיה למקוריות קונספטואלית. התיאור ההוגן יותר הוא של בעל מלאכה בסיסי ועמיד שהישגו הגדול ביותר הוא שהלהקה לא יכלה הייתה להמשיך בצורתה הנוכחית בלעדיו, ולא של מוזיקאי שעיצב מחדש את מה שתיפוף מטאל יכול להיות.
מורשת
מורשתו של פורטימו קשורה לחלוטין לזו של סונאטה ארקטיקה: כחבר המקורי האחרון בלהקה, הוא משמש כיום למעשה כזיכרון הארגוני של קבוצה שהחלה כלהקת הארד רוק עלומה בצפונה הרחוק של פינלנד והפכה ללהקת פאוור מטאל המופיעה בעולם. מה שלא יבוא בהמשך עבור סונאטה ארקטיקה, הוא ייבנה על בסיס התיפוף שפורטימו סיפק, ללא הפרעה, עוד לפני שללהקה היה אפילו את שמה הנוכחי. אחד-עשר אלבומים לאורך יותר משני עשורים, ששוחררו תחת השם טריקי בינז שהוא צמח ממנו וזהות סונאטה ארקטיקה שהוא עזר לבנות במקומו, עומדים כגוף עבודה המוגדר פחות על ידי רגע מרהיב בודד ויותר על ידי נוכחות בלתי פוסקת שהאריכה ימים יותר מכל חבר להקה שהחל לצידו בקמי.