טימותי צ'וי: הכנר שקיבל את המינוי לפרופסור
בשנת 2018 זכה כנר מוויקטוריה, קולומביה הבריטית, בפרס הראשון בתחרות הכינור הבינלאומית על שם יוזף יואכים בהנובר – הקנדי הראשון שעשה זאת – ובאותה שנה הפך לכנר הראשון ולאמריקאי הצפוני הראשון שקיבל את פרס איב פטרנו (Prix Yves Paternot) מפסטיבל ורבייה. שלוש שנים לאחר מכן, בגיל עשרים ושבע, הוא עשה את מה שסולנים עולים כמעט לעולם לא עושים: הוא קיבל משרה אקדמית במשרה מלאה.
מוויקטוריה, דרך אינדונזיה
צ'וי נולד ב-17 בדצמבר 1993 בוויקטוריה, קולומביה הבריטית, למשפחה ממוצא סיני שהיגרה מאינדונזיה. זו לא הייתה ילדות יציבה. המשפחה עברה מאוחר יותר לארצות הברית, שם עבד אביו בפלורידה; צ'וי סיים את לימודיו בתיכון בפילדלפיה בהצטיינות יתרה.
הוא לא היה הכנר היחיד בבית. אחיו הגדול הוא ניקי צ'וי (Nikki Chooi), שהפך לכנר ראשי במטרופוליטן אופרה בניו יורק. שני אחים מעיר קטנה בחוף הפסיפי של קנדה, שניהם מגיעים לצמרת מקצוע עם אולי כמה מאות משרות בינלאומיות רציניות, הם חריגה סטטיסטית ששום כמות של דיבורים על כישרונות מולדים לא מסבירה במלואה.
סוזוקי בגיל שלוש
ההכשרה החלה בגיל שלוש, בשיטת סוזוקי בקונסרבטוריון למוזיקה של ויקטוריה אצל אסתר צאנג. מה שבא לאחר מכן הוא אחת ההשכלות המוסמכות ביותר בנגינה בכינור בת זמננו. הוא השלים תואר ראשון במוזיקה במכון קרטיס בפילדלפיה אצל אידה קוואפיאן ופמלה פרנק; תואר שני במוזיקה ותעודת אמן בבית הספר ג'וליארד אצל קתרין צ'ו; ותעודת לימודים מקצועיים באקדמיית קרונברג בגרמניה אצל כריסטיאן טצלאף. הוא גם למד באופן פרטי אצל פנחס צוקרמן ופטינקה קופק.
קרטיס, ג'וליארד, קרונברג, בתוספת צוקרמן: זהו למעשה עמוד השדרה כולו של הפדגוגיה האמריקאית והגרמנית לכינור, שנספג על ידי נגן אחד במשך כחמש-עשרה שנים.
"הכנר הנס"
הפריצה הציבורית הגיעה מוקדם ובהיקף רחב. בשנת 2007 הוא ניגן בחגיגת ה-"Splash" של התזמורת הסימפונית של ויקטוריה מול קהל של יותר מחמישים אלף איש. בשנת 2010 הוא נכנס לקרטיס, זכה בפרס הגדול בתחרות מנו-לייף (ManuLife) במונטריאול, וערך את הופעת הבכורה שלו כסולן עם התזמורת הסימפונית של מונטריאול – שלאחריה כינה אותו המבקר קלוד ג'ינגראס "הכנר הנס".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז הגיעה הטיפוס הארוך. הוא נכלל בבנק כלי הנגינה של מועצת קנדה לאמנויות שוב ושוב, החל משנת 2010 ואילך. הוא זכה במלגת ואדים רפין ב-2013, היה חתן פרס בתחרות הכינור הבינלאומית על שם יהודי מנוחין ב-2014, לקח את מדליית הארד בתחרות הכינור הבינלאומית על שם מייקל היל בניו זילנד ב-2015, וזכה בפרס מילקה לכינור של קרטיס ב-2017.
הנובר ובריסל
2018 הייתה השנה שבה הכל התחבר בבת אחת: פרס ראשון בתחרות הכינור שדט (Schadt), פרס איב פטרנו בורבייה, ופרס ראשון בהנובר בתחרות יואכים. בשנת 2019 הוא לקח את הפרס השני בתחרות המלכה אליזבת בבריסל, התוצאה שפתחה את ההופעות האירופיות הגדולות.
גם בשנת 2018, ובאופן פחות גלוי, הוא היה שותף להקמת ה-VISION Collective, הרכב שנבנה סביב עבודה קהילתית עם קהילות מהגרים ופליטים. ג'וליארד העניק לו מאוחר יותר את פרס רוברט שרמן לחינוך מוזיקלי ועבודה קהילתית. בשנת 2022 העניק לו בית הספר את מענק קידום הקריירה על שם נורמן בנזקן ואת פרס גרשון כהן לכינור.
הפרופסור
בשנת 2021 הצטרף צ'וי לאוניברסיטת אוטווה כפרופסור משנה לכינור. הוא היה בן עשרים ושבע – צעיר בצורה יוצאת דופן למינוי במסלול קביעות, ומוקדם בצורה יוצאת דופן עבור סולן עם מדליית המלכה אליזבת וקריירת סיורים אירופית לקבל את הכובד האדמיניסטרטיבי הנלווה לכך.
נראה שההימור הצליח. בשנת 2025 הוא קודם לדרגת פרופסור חבר ומונה לראש מחלקת כלי המיתר, והאוניברסיטה העניקה לו את פרס המחקר לשוויון, גיוון והכלה. בינתיים קריירת ההופעות לא נעצרה: בשנת 2026 הוא מונה לשותף אמנותי של ה-Wiener Concert-Verein, תפקיד עליו דיווח המגזין The Strad במרץ באותה שנה.
הכלים
הוא השתמש בכינורות שהיו נחשבים למוצגים מוזיאוניים ברוב המדינות. מאז 2021 קרן המוזיקה ניפון השאילה לו את ה-"Dolphin" סטרדיוואריוס משנת 1714 – כלי שנוגן בעבר על ידי יאשה הייפץ וריי צ'ן. מאז 2023 הוא מחזיק גם ב-"Titan" גוארנרי דל ג'זו משנת 1741, בהשאלה מ-Canimex מדרומונדוויל, קוויבק. משרתו באוניברסיטת אוטווה מספקת לו לנדולפי משנת 1761. הופעותיו המתועדות כוללות את ארבע העונות של ויוואלדי ואת הרפרטואר של צ'ייקובסקי ודבוז'אק.
מדוע טימותי מכונה גאון
המילה הוצמדה אליו מוקדם, ובצורה ספציפית: קלוד ג'ינגראס כינה את בן השש-עשרה שהופיע לראשונה עם התזמורת הסימפונית של מונטריאול ב-2010 "הכנר הנס". זהו ביטוי של מבקר על נגינה פיזית, לא טענה על אינטלקט, והתיאור הכנה משאיר זאת כך.
המיומנות היא קונקרטית. זכייה בתחרות יואכים בהנובר וזכייה במקום השני בתחרות המלכה אליזבת דורשות הרכבת רפרטואר של כמה שעות בעל פה – קונצ'רטי, סונאטות, יצירות של באך לכינור ללא ליווי, יצירה מוזמנת שנלמדה בתנאי הסגר – והגשת כל זה, במחויבות טכנית ואקספרסיבית מלאה, במשך שבועיים או שלושה מול חבר שופטים שמקשיב במיוחד למה שמשתבש. זהו מבחן של שליטה באינטונציה, ניהול קשת, זיכרון תחת לחץ ומערכת עצבים, וצ'וי עבר אותו ברמה הגבוהה ביותר הקיימת, פעמיים, בשנים עוקבות.
יש טיעון שני, שמושמע לעיתים רחוקות יותר, שמתקרב להבחנה אינטלקטואלית: ההחלטה לקחת משרה אקדמית בגיל עשרים ושבע, לבנות מחלקה פדגוגית, להיות שותף להקמת הרכב עבודה קהילתית לקהילות פליטים ועדיין להתמנות לשותף אמנותי בווינה בגיל שלושים ושתיים. זוהי אינטליגנציה מבנית לגבי מה שחיי מוזיקאי יכולים להיות, במקצוע שמציע בדרך כלל תבנית אחת.
טיעון הנגד הוא ש"הכנר הנס" הוא ביקורת, לא פסק דין, והוא נכתב על נער. לצ'וי אין דיסקוגרפיה מתועדת משמעותית; המוניטין שלו נשען על תחרויות ומינויים ולא על פרשנויות מוקלטות שניתן להתווכח עליהן. התוצאה היוקרתית ביותר שלו, המלכה אליזבת, היא מקום שני. וכנר שמבלה זמן משמעותי כראש מחלקת כלי מיתר באוניברסיטה קנדית עשה עסקה – ביטחון והשפעה בתמורה לחד-מחשבתיות האובססיבית שמייצרת את הנגינה הטובה ביותר. אלו עשויים להיות חיים חכמים יותר. אלו לא החיים שהופכים לאגדות.
מה הוא בונה
המודל של צ'וי ראוי לצפייה דווקא משום שהוא לא אופנתי. במקום קריירה המבוססת כולה על סיורים והקלטות, הוא הרכיב ארבעה דברים שתומכים זה בזה: פרופסורה, שותפות אמנותית אירופית, קולקטיב עבודה קהילתית והשאלה של שניים מהכינורות הטובים ביותר הקיימים. האם זה יפיק גוף פרשנויות שיתחרה בהבחנה התזמורתית של אחיו או בשיא התחרויות שלו עצמו, זו שאלה פתוחה. מה שזה כבר הפיק הוא הדגמה, עבור דור של סטודנטים בקונסרבטוריון שצופים בו, שההימור של הכל-או-כלום של הסולן אינו הדרך היחידה לחיות חיים במוזיקה.