טים ברנרס-לי: האיש שנתן את זה בחינם
במרץ 1989 מהנדס תוכנה בחוזה ב-CERN הגיש למנהל שלו מסמך על קישור מסמכים. מייק סנדל כתב שתי מילים על הכריכה – "מעורפל, אבל מרגש" – ונתן לו להמשיך עם זה. מה שבא לאחר מכן היה ה-World Wide Web, וההחלטה שחשובה ביותר לא הייתה טכנית כלל: ברנרס-לי ו-CERN שחררו אותו ללא פטנטים וללא תמלוגים, וזו הסיבה שאתה קורא את זה ברשת ולא ברשת מורשית של מישהו.
ילדי פראנטי
הוא נולד ב-8 ביוני 1955 בלונדון לקונוויי ברנרס-לי ומרי לי וודס, שניהם מתמטיקאים שעבדו על ה-Ferranti Mark 1, אחד המחשבים המסחריים הראשונים. מחשוב היה המקצוע המשפחתי לפני שהיה תעשייה. הוא למד בבית הספר היסודי שין מאונט ואז בבית הספר עמנואל מ-1969 עד 1973, ולמד פיזיקה בקווינס קולג', אוקספורד, וסיים בהצטיינות ב-1976. בזמן שהיה שם הוא בנה מחשב עובד ממכשיר טלוויזיה שהוצל – סוג האנקדוטה שיהיה לא ראוי לציון בהאקר חומרה והוא מעיד בפיזיקאי.
עבודותיו הראשונות היו לא זוהרות ומעצבות: הנדסת טלקומוניקציה בפלסי ב-פול, תוכנת סדר דפוס ב-ד.ג. נאש ב-פרנדאון ב-1978, ואז קריאות פרוצדורה מרוחקות בזמן אמת ב-Image Computer Systems בבורנמות' מ-1981 עד 1984. קריאות פרוצדורה מרוחקות – מכונות המבקשות ממכונות אחרות דברים מעל רשת – מתבררות כבדיוק הבעיה שהוא יפתור מאוחר יותר בקנה מידה פלנטרי.
ENQUIRE
בין יוני לדצמבר 1980 הוא עבד ב-CERN כקבלן עצמאי וכתב תוכנית בשם ENQUIRE, מסד נתונים היפרטקסט אישי למעקב אחר מי עובד על מה בקרב אלפי פיזיקאים חולפים. זה מעולם לא עזב את שולחנו. אבל זה ביסס את צורת הרעיון: מידע שניתן לקשר במקום לתייק, במעבדה שתרשים הארגון שלה השתנה מהר יותר ממה שכל ספרייה יכלה. הוא חזר ל-CERN כעמית ב-1984.
שנים עשר חודשים ב-1990
ההצעה הוגשה ב-12 במרץ 1989 והופצה מחדש ב-1990. המהנדס הבלגי רוברט קאיו הצטרף כמשתף פעולה ותומך פנימי. עד אמצע נובמבר 1989 התקיימה תקשורת ה-HTTP המוצלחת הראשונה בין לקוח לשרת. ברנרס-לי כתב אז, על תחנת עבודה NeXT, את דפדפן האינטרנט הראשון – שנקרא WorldWideWeb, ובאופן מכריע הוא היה גם עורך, מכיוון שהוא הניח שאנשים יכתבו את האינטרנט באותה מידה שיקראו אותו – ואת שרת האינטרנט הראשון, CERN httpd. אתר האינטרנט הראשון עלה ב-20 בדצמבר 1990, והוא הסביר את הפרויקט. ב-6 באוגוסט 1991 הוא פרסם הזמנה לעולם הרחב ב-Usenet.
שלוש המצאות נשאו אותו: HTML, שפת סימון פשוטה מספיק לכתיבה ביד; HTTP, פרוטוקול העברה פשוט מספיק ליישום אחר הצהריים; וה-URI, תוכנית שיום אוניברסלית שנתנה לכל אובייקט בכל מקום כתובת אחת. ה-ACM יסכם זאת מאוחר יותר כ"המצאת ה-World Wide Web, דפדפן האינטרנט הראשון, והפרוטוקולים והאלגוריתמים הבסיסיים המאפשרים לאינטרנט להתרחב."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סירוב לתחנת האגרה
CERN שחררה את טכנולוגיית האינטרנט לרשות הציבור, ללא פטנטים ותמלוגים. ב-1994 עבר ברנרס-לי ל-MIT וייסד את ה-World Wide Web Consortium, ארגון הבנוי על העיקרון שתקני אינטרנט חייבים להיות ללא תמלוגים – כלל שהוא בילה אז עשורים בהגנה עליו מפני חברות שהיו מעדיפות אחרת. הוא נשאר המייסד והמנהל האמריטוס שלו. הוא לקח את כיסא המייסדים של 3Com ב-CSAIL של MIT ועומד בראש קבוצת המידע המבוזרת שלו.
ב-2004 הוא הוסיף כיסא במדעי המחשב באוניברסיטת סאות'המפטון, שם דחף את ה-Semantic Web – המאמץ להפוך נתונים באינטרנט לקריאים על ידי מכונה, שמעולם לא הגיע ממש לקנה מידה צרכני אך עומד בבסיס חלק גדול מהתשתית. ב-2016 הוא הפך לעמית מחקר פרופסורי באוקספורד ועמית של כרייסט צ'רץ'.
מוסדות ומעשים שניים
הוא ייסד בשותפות את קרן ה-World Wide Web עם רוזמרי לית' בנובמבר 2009, בנה את data.gov.uk עם נייג'ל שדבולט ב-2010, וייסד בשותפות את ה-Open Data Institute ב-2012, כשהוא מכהן כנשיאו. מאז אמצע שנות ה-2010 האנרגיה שלו הלכה לביטול הריכוזיות של האינטרנט: פרויקט Solid, שפותח עם מכון המחקר למחשוב של קטאר, שואף לתת לאנשים בעלות אמיתית על הנתונים שלהם, וב-30 בספטמבר 2018 הוא הכריז על Inrupt, סטארט-אפ בקוד פתוח למסחורו. בנובמבר 2019 הוא השיק את ה-Contract for the Web בברלין. הוא היה קמפיינר עקבי לנייטרליות רשת, חתם על המכתב הפתוח מדצמבר 2017 ל-FCC המתנגד לביטול.
הכבודים בולטים. עמית של החברה המלכותית ב-2001. קיבל תואר אבירות בכיבודי השנה החדשה של 2004 "על שירותים לפיתוח הגלובלי של האינטרנט", הושקע ב-16 ביולי 2004. מונה למסדר ההצטיינות ב-13 ביוני 2007 – גוף המוגבל לעשרים וארבעה חברים חיים. פרס המלכה אליזבת הראשון להנדסה ב-2013. פרס טיורינג ל-2016. טיים כינה אותו בין מאה האנשים החשובים ביותר של המאה העשרים, וכתב שהוא "ארג את ה-World Wide Web ויצר מדיום המוני למאה ה-21" ו"נלחם כדי לשמור עליו פתוח, לא קנייני וחופשי."
בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון ב-2012 הוא ישב ליד מכונת NeXT וינטג' וצייץ שלוש מילים שאז אויתו ב-LEDs על פני מושבי האצטדיון: "זה בשביל כולם." ביוני 2021 הוא מכר את קוד המקור המקורי של האינטרנט כ-NFT דרך סותבי'ס תמורת 5,434,500 דולר. ספר הזיכרונות שלו, זה בשביל כולם, הופיע ב-2025.
מדוע טים מכונה גאון
האיכות הספציפית היא סינתזה תחת אילוץ. אף אחד משלושת הרכיבים של האינטרנט לא היה חדש מסוגו – היפרטקסט תוארך לשנות ה-60, שכבות התעבורה של האינטרנט כבר היו קיימות, שפות סימון היו חדשות ישנות. נשיאת ה-ACM ויקי ל. הנסון הציבה את ההבחנה במדויק: הוא "לא רק פיתח רכיבים מרכזיים, כגון URIs ודפדפני אינטרנט... אלא הציע חזון קוהרנטי של איך כל אחד מהאלמנטים האלה יעבוד יחד כחלק משלם משולב." אנדריי ברודר הציג את אותה נקודה מהכיוון השני: הצמיחה החלה כאשר ברנרס-לי "הציע ממשק משתמש מאוחד לכל סוגי המידע הנתמכים על ידי פרוטוקול תעבורה חדש."
הכישרון האמיתי שלו היה חיסור. מערכות היפרטקסט יריבות של התקופה התעקשו על שלמות קישורים, רישומים מרכזיים, עקביות מובטחת. ברנרס-לי זרק את הכל, קיבל שקישורים יישברו, והפיק פרוטוקולים כל כך לא מוגדרים שמתכנת מוכשר יכול היה ליישם אותם מהמפרט ביום. הסובלנות הזו לבלגן היא מה שנתן לדבר להתרחב.
מקרה הנגד הכנה: הוא לא המציא היפרטקסט, רשתות מנות או סימון, והוא לא היה לבד ב-CERN – התרומה של קאיו הייתה אמיתית, והצמיחה הנפיצה של האינטרנט חבה לא פחות ל-Mosaic, שנכתב על ידי אחרים, מאשר ל-WorldWideWeb. כמה מדעני מחשב רואים בעיצוב שיקול דעת הנדסי ולא הישג אינטלקטואלי עמוק; אין כאן משפט. מה שלא שנוי במחלוקת ברצינות הוא הדבר השני, שאף משפט לא היה יכול לספק: הוא הבין שמערכת אוניברסלית חייבת להיות חופשית כדי להיות אוניברסלית, והוא נתן אותה בחינם.
מורשת
ברנרס-לי הוא הממציא הנדיר שחי כדי לראות את המצאתו הופכת לסביבה ואז בילה את שאר הקריירה שלו בדאגה לגביה. האינטרנט הפך קומץ חברות למעצמות גדולות מרוב המדינות – ההפך ממה שהתכוון מחברו – ו-Solid, ה-Contract for the Web וה-Open Data Institute הם כולם ניסיונות להחזיר את זה. האם הם יצליחו זה לא מיושב. המתנה המקורית לא.