תומאס סנקרה: הנשיא שמכר את צי המרצדס של הממשלה
כאשר תומאס סנקרה תפס את השלטון בבורקינה פאסו ב1983, הוא יורש צי של מכוניות סדאן רשמיות מסוג מרצדס ועשה מה שכמעט אף ראש מדינה לפניו או אחריו לא עשה: הוא מכר אותן והפך את הרנו 5, אחת המכוניות הזולות ביותר בצרפת, לרכב השרד הסטנדרטי של השרים. הוא קיצץ את משכורתו האישית ל450 דולר לחודש, אסר על כרטיסי טיסה במחלקה ראשונה ועל נהגים פרטיים לבעלי תפקידים, ואמר למדינה שהורגלה לראות את דיוקנות שליטיה על כל קיר שאף אחד משלו לא יוצג, משום ש"יש שבעה מיליון תומאס סנקראות". הוא שלט במשך כארבע שנים בלבד בטרם נרצח בידי חברו הקרוב ביותר — וכעבור שלושה עשורים וחצי, אותו חבר הורשע לבסוף ברציחתו.
מבנו של ז'נדרם ועד לקצין רדיקלי
סנקרה נולד ב21 בדצמבר 1949 ביאקו שבחלק העליון הצרפתי של וולטה (French Upper Volta), לאב ז'נדרם ולאם ממוצא מוסי, ונכנס לאקדמיה הצבאית קדיוגו בוואגאדוגו בגיל שבע-עשרה, שם מדריך בשם אדאמה טורֶה חשף אותו לוויכוחים על אימпеריאליזם וסוציאליזם שעיצבו אותו לצמיתות. הכשרה נוספת באקדמיה הצבאית אנטסירבה במדגסקר מ1970 חשפה אותו למחשבה השמאלית הצרפתית ולתיאוריות של הכלכלן סמיר אמין על פיתוח של הסתמכות עצמית. הוא לחם במלחמת גבול קצרצרה וחסרת תכלית ב1974 עם מאלי, אותה גינה לימים כ"מיותרת ולא צודקת", ועד 1976 פיקד על מרכז אימוני הקומנדו בפּוֹ, שם הצטרף לארגון צבאי מהפכני סודי לצד קבוצת קצינים עמיתים שכללה את בלז קומפאורֶה — האיש שלימים יביא לרציחתו.
ראש ממשלה, אסיר, נשיא
לאחר שמונה לשר המידע ב1981, סנקרה עורר שערורייה בקרב ממונים עליו בכך שעודד עיתונות חקירתית במקום לצנזר אותה, ואז התפטר ב1982 במחאה על "סחף אנטי-פועלים", כשהוא מכריז: "אבדון למי שסותם את פיות העם!" הוא הפך לראש ממשלה בינואר 1983 תחת ממשלה צבאית חדשה, קידם רפורמות מהר מדי עבור תומכיו, פוטר באותו מאי, והושם מעצר בית. קומפאורֶה הגיב בארגון הפיכה עממית ב4 באוגוסט 1983, שהציבה את חברו הכלוא כנשיא וולטה העילית בגיל 33.
שינוי שם המדינה ועיצוב מחדש של המדינה
במלאת שנה להפיכה, ב4 באוגוסט 1984, סנקרה שינה את שמה של וולטה העילית ל"בורקינה פאסו" — ארץ האנשים הישרים, בשפות מורֶה ודיולה — וכתב בעצמו את המנון הלאומי החדש שלה ועיצב את דגלה החדש. הוא הלאים את כל הקדסטרים ב1984, ושלל מהצ'יפים המסורתיים בסיס כוח שהחזיקו בו במשך דורות, והקים ועדות להגנת המהפכה בהשראה קובנית כדי לגייס מקומות עבודה וכפרים תחת תוכניתו. ממשלתו חיסנה שני מיליון ילדים בורקינאים נגד פוליו, דלקת קרום המוח וחצבת בתוך שנתיים, והורידה את תמותת התינוקות מ20.8 ל14.5 אחוזים, והפכה את בורקינה פאסו לממשלה האפריקאית הראשונה שהכירה פומבית באיידס כאיום מרכזי. קמפיין לנטילת עשרה מיליון עצים בתוך חמישה עשר חודשים בלם את תהליך המדبּור הסאהלי, ייצור הדגנים עלה ב75 אחוזים בין 1983 ל1986, ובורקינה פאסו הגיעה לעצמאות תזונתית בתוך ארבע שנים — הישג נדיר באופן אמיתי עבור מדינה סאהלית מוקפת יבשה שבה שיעור האנאלפבתיות עמד על 90 אחוזים בתחילת דרכו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →"אין מהפכה חברתית אמיתית ללא שחרור נשים"
סנקרה הפך את זכויות הנשים לעמוד תווך מבני של המהפכה ולא לתוכנית צדדית, כשאסר נישואים כפויים, פוליגמיה והשחתת איבר המין הנשי, מינה נשים לתפקידי ממשל בכירים, גייס באופן פעיל נשים לצבא והסיר הגבלות על אמצעי מניעה. הוא דחה הלוואות מקרן המטבע הבין-לאומית ומבנק העולם וקרא בפומבי לאומות אפריקאיות להתכחש יחד לחובות מהעידן הקולוניאלי, בטענה ש"העניים והמנוצלים לא היו מחויבים להחזיר כסף לעשירים ולמנצלים" — עמדה שהקנתה לו מעריצים בכל רחבי השמאל היבשתי והפכה אותו לבלתי רצוי בעליל בפריז, שקיצצה את הסיוע לבורקינה פאסו ב80 אחוזים בין 1983 ל1985 לאחר שביקר את פרנסואה מיטראן על אירוח בכירים מדרום אפריקה האפרטהייד.
הצד הכוחני של המהפכה
ממשלתו של סנקרה לא הייתה רק צנועה ואידיאליסטית; היא הייתה לעיתים קרובות גם דיכוי. טבונלים מהפכניים עממיים העמידו לדין פקידים בגין שחחור ו"פעילות אנטי-מהפכנית" תחת נהלים שמחלקת המדינה של ארה"ב תיעדה ככאלה שאינם עומדים בסטנדרטים הבין-לאומיים, כשהם מטילים את נטל הוכחת החפות על הנאשמים שלא זכו לייצוג משפטי; שבעה פקידי משטר לשעבר הוצאו להורג לאחר משפט בזק ב1984, ואמנסטי אינטרנשיונל תיעד מעצרים שרירותיים של מתנגדים פוליטיים וחברי איגוד מקצועי. מלחמת גבול קצרה עם מאלי בדצמבר 1985 הרגה יותר ממאה חיילים בורקינאים וכארבעים חיילים מאליים ופגעה במעמדו של סנקרה בקרב צמרת הקצינים שלו. אנליסטים השוו בהמשך את "אווירת הדחיפות והפעולה הדרסטית" של הטבונלים לטרור של צרפת המהפכנית.
התנקשות בידי בן בריתו הקרוב ביותר
ב15 באוקטובר 1987, סנקרה ושנים-עשר פקידים נורו למוות במהלך פגישה של מועצת ההסכמה (Conseil de l'Entente) בהפיכה בהנהגת קומפאורֶה, חברו לנשק מאז תא הקצינים הסודי של שלהי שנות ה70; לפי הניצול היחיד, גופתו של סנקרה הייתה "מלאת חורים מקליעים בגבה", והוא נקבר בחופזה בקבר לא מסומן. קומפאורֶה הפך מיד את ההלאמות, הצטרף מחדש לקרן המטבע הבין-לאומית ולבנק העולם, ופירק כמעט כל מדיניות שבנה קודמו, כשהוא שולט בבורקינה פאסו במשך 27 שנים עד שהתקוממות עממית ב2014 אילצה אותו לעזוב.
צדק, עשורים לאחר מכן
קומפאורֶה ושלושה-עשר אחרים הואשמו רשמית בשותפות לרציحתו של סנקרה ב2021, והמשפט נפתח בוואגאדוגו באותו אוקטובר כשקומפאורֶה נשפט שלא בפניו לאחר שנמלט לחוף השנהב. ב6 באפריל 2022, הטבונל הצבאי הרשיע את קומפאורֶה ושני נאשמים נוספים וגזר עליהם מאסר עולם; שמונה אחרים קיבלו עונשים של שלוש עד עשרים שנות מאסר, ושלושה זוכה. הוצאה מהקבר פתולוגית ב2015 כבר אישרה את מה שתיארו הניצולים — גופה שנפגעה מיותר משלעים קליעים — וב2025 סנקרה ואלה שנהרגו לצדו נקברו מחדש רשמית במאוזוליאום באתר ההתנקשות.
מדוע תומאס מכונה גאון
טיעון הגאונות של סנקרה נשען על הצפיפות העצומה של מה שניסה לשנות במשך ארבע שנים בלבד: קמפיין חיסון לאומי, מבצעי אוריינות המוניים, הסתמכות עצמית חקלאית, תוכנית ייעור מחדש, הישגים מבניים למעמדם המשפטי של נשים, ומדיניות חוץ שסובבת סביב דחיית חובות, והכול מלווה בצניעות אישית — הרנו 5, משכורת 450 הדולר, הסירוב לדיוקן עצמי — שהפכה את יושרתו לחלק מהאגדה שלו בדיוק כמו מדיניותו. הוא עדיין מכונה באופן שגרתי "הצ'ה גווארה של אפריקה", השוואה שהוא עצמו נראה כמזמין כשהנציח פומבית את התנקשותו של גווארה שבוע לפני שלו עצמו. הטיעון הנגדי ההוגן הוא שאותה מהפכה ניהלה טבונלים אמיתיים ללא הליך הוגן, הוציאה להורג פקידים לשעבר לאחר משפטי בזק, עצרה מתנגדים פוליטיים ومנהיגי איגודים, ולחמה מלחמת קצרה עם מאלי שגבתה יותר ממאה קורבנות מבלי לשנות את הגבול. ממשלתו של סנקרה גם מעולם לא עמדה במבחן אלקטורלי אמיתי של הפופולריות שלה; שלטונו היה בעצמו תוצר של הפיכה, והוא הסתיים באחת. גאונות, במקרה שלו, אינה ניתנת להפרדה מהעובדה שהוא מעולם לא נאלץ ליישב את אידיאלי העשור השני לשלטונו — מכיוון שקומפאורֶה דאג שלעולם לא יקבל כזה.
מורשת
בורקינה פאסו הכריזה רשמית על סנקרה כ"גיבור האומה" ב2023 וקראה על שמו את אחת השדרות המרכזיות של ואגאדוגו; קובה כבר העניקה לו את עיטור חוסה מארטי (Order of José Martí) בחייו. דיוקנו מסתובב ברחבי מערב אפריקה על ציורי קיר וחולצות טריקו עשורים לאחר מותו, פחות כמנהיג של מדינה שרובה ככולה ביטלה את מדיניותו ימים אחדים לאחר רציחתו, ויותר כטיעון חי לכך שמדינה אפריקאית יכולה, ולו לרגע קט, לבחור בכבוד ובהסתמכות עצמית על פני תלות — הוכחת היתכנות יותר מאשר פרויקט שהושלם.