טרי בראדשו: הזרוע שכינו "טיפש"
לפני סופרבול XIII בינואר 1979, ליינבקר הדאלאס קאובויס תומאס הנדרסון (Thomas Henderson) הציע לעיתונות הספורט אמירה שתגדיר עשור של סיקור: טרי בראדשו, הוא אמר, לא היה יכול לאיית "חתול" (cat) גם אם היו נותנים לו את ה-"c" וה-"a". בראדשו זרק אז ל-318 יארד וארבעה טאצ'דאונים וניצח את המשחק 35–31, כשהוא לוקח איתו את תואר ה-MVP. הוא זכה בו שוב בשנה שלאחר מכן. העלבון נדבק בכל זאת — מה שאומר משהו על הקושי של סוג מסוים של ספורטאי להיראות בבהירות.
שריבפורט, ושיא בהטלת כידון
טרי פקסטון בראדשו (Terry Paxton Bradshaw) נולד ב-2 בספטמבר 1948 בשריבפורט, לואיזיאנה, בנם של ויליאם מרווין בראדשו, וטרן של הצי ומנהל בייצור, ונוביס גיי. חלק מילדותו עבר בקמנצ'י, איווה, שם החליט לראשונה שהוא רוצה לשחק פוטבול מקצועני. בתיכון וודלון בשריבפורט הוא הוביל את ה-Knights למשחק אליפות המדינה ב-1965, הפסיד 12–9, וקבע שיא תיכונים לאומי בהטלת כידון של 245 רגל — הישג שהכניס אותו למדור "פנים בקהל" (Faces in the Crowd) של ספורטס אילוסטרייטד ושמסביר רבות על תנועת הזריקה שתבוא.
בלואיזיאנה טק מ-1966 עד 1969 הוא החל מאחורי פיל רוברטסון (Phil Robertson), שלימים נודע הרבה יותר בזכות קריאות ברווזים מאשר פוטבול. ברגע שהוצב כפותח הוא היה יוצא דופן: 2,890 יארד כוללים כג'וניור ב-1968, הנתון הגבוה ביותר ב-NCAA, בקבוצה של 9–2. התפוקה שלו כסיניור של 2,314 יארד דורגה שלישית ברמה הלאומית למרות פחות משחקים ויציאות מוקדמות תכופות מתבוסות. הוא סיים את לימודיו כשהוא מחזיק כמעט בכל שיא מסירה שהיה לבית הספר.
ראשון בכללי, וארבע שנים של ספק
הפיטסבורג סטילרס בחרו בו ראשון בכללי בדראפט ה-NFL ב-1970, לאחר שניצחו בהטלת מטבע את השיקגו ברס על הבחירה. מה שבא לאחר מכן לא היה הכתרה. הוא פיצל מהלכים עם טרי הנראטי (Terry Hanratty), השתלט על עמדת הפותח בעונתו השנייה, וזרק חטיפות בכמויות שגרמו לעיתונות של פיטסבורג לתהות בקול האם המועדון בזבז את בחירתו. הפרשנות רכשה במהירות גוון מרושע יותר, כשהיא נתלית ברקע הכפרי שלו בלואיזיאנה כעדות למוח מוגבל. ראוי לציין בבירור מה הוא באמת עשה בשנים ההן: בגובה 6 רגל ו-3 אינץ' ובמשקל 215 פאונד, עם אחת הזרועות החזקות ביותר שהליגה ראתה, הוא קרא את המהלכים של עצמו — עומס עבודה אינטלקטואלי שקוורטרבקים מודרניים, המאומנים באמצעות אוזנייה, כבר לא נושאים.
התפנית הגיעה בפלייאוף ה-AFC ב-1972 מול אוקלנד, כשמסירה של בראדשו ניתזה במורד השדה לפרנקו האריס (Franco Harris) לטאצ'דאון שהפך ל"תפיסה ללא רבב" (Immaculate Reception), מהמהלכים המפורסמים בהיסטוריית ה-NFL. זה לא הביא אליפות. זה הכריז שמשהו התחיל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארבעה תארים בשש שנים
סופרבול IX, אחרי עונת 1974, היה חניקה הגנתית של מינסוטה, 16–6, שבו בראדשו השלים 9 מתוך 14 מסירות וזרק את טאצ'דאון הרבע הרביעי שהוציא את המשחק מטווח השגה. סופרבול X נגד דאלאס היה תצוגה שונה: 209 יארד, ניצחון 21–17, ופצצת טאצ'דאון ל-64 יארד ללין סוואן (Lynn Swann) ש-NFL Films תבחר מאוחר יותר כזריקה הגדולה בכל הזמנים.
ואז הגיעו שתי העונות שעשו אותו. ב-1978 הוא השלים 207 מתוך 368 מסירות ל-2,915 יארד ו-28 טאצ'דאונים שהובילו את הליגה — מול 20 חטיפות, יחס שמראה עד כמה שיטתו נותרה פרועה — והוא נבחר ל-MVP של ה-NFL מטעם ה-Associated Press ולנבחרת העונה (All-Pro). אותה עונה הסתיימה בסופרבול XIII ובהשפלתו של הנדרסון. סופרבול XIV הגיע בעקבותיו: 309 יארד, שני טאצ'דאונים, ניצחון 31–19 על הלוס אנג'לס ראמס, MVP סופרבול שני ברציפות. לאורך ארבעה סופרבולים הוא זרק ל-932 יארד ותשעה טאצ'דאונים, ולא הפסיד באף אחד מהם.
הקשר שלו עם המאמן הראשי צ'אק נול (Chuck Noll) היה קשה לאורך כל הדרך. בראדשו הרגיש שנול היה קשוח שלא לצורך; ב-2016 הוא אמר שנול זלזל בו ללא הרף כשמה שהוא היה צריך זה עידוד, והוא סירב להגיע להלווייתו של נול ב-2014 למרות שהיה בפיטסבורג. ובכל זאת, המשפט שבחר עבור פרופיל היכל התהילה שלו הוא זה: "כשקיבלתי ביטחון מהאדם הזה, הפכתי לקוורטרבק מקצוען".
המרפק
פציעות בצוואר ובפרק כף היד עלו לו בארבעה משחקים ב-1976, העונה שבה גם הפיק דירוג קוורטרבק מושלם של 158.3 בניצחון פלייאוף על בולטימור. הסוף הגיע דרך המרפק שלו. ב-3 במרץ 1983 הוא עבר בו ניתוח, כשהוא מתאשפז בבית החולים תחת השם הבדוי תומאס בריידי כדי להתחמק מצלמים. ב-10 בדצמבר 1983, נגד הניו יורק ג'טס, הוא הרגיש "פופ" במפרק כשיחרר מסירת טאצ'דאון לעשרה יארד. זו הייתה הזריקה האחרונה בקריירה שלו. הוא סיים עם 27,989 יארד במסירה, 212 טאצ'דאונים ו-210 חטיפות לאורך 168 משחקים — בדיוק שני טאצ'דאונים יותר מחטיפות, סימטריה שמתאימה לאיש.
מדוע טרי מכונה גאון
המילה מגיעה טעונה במקרה של בראדשו, כיוון שהוויכוח הציבורי עליו היה במפורש על אינטליגנציה, והוא הפסיד בו במשך שנים למרות שהיה צודק. טענתו אינה לאינטלקט במובן הכיתתי; הוא מעולם לא טען זאת בעצמו, והמספרים היבשים לא מחמיאים לו — אחוז השלמת מסירות של 51.9 בקריירה ודירוג קוורטרבק של 70.9 הם נתונים רגילים בסטנדרטים של כל תקופה. מה שהיה לו הוא סוג ספציפי ונדיר של שיפוט מצבי הפועל במהירות, תחת עומס עבודה שקוורטרבקים כבר לא נושאים. הוא קרא את המהלכים של עצמו. בעומדו מעל הכדור, בקוראו מערך הגנתי, הוא קיבל את ההחלטות שמתאם, סקאוט ומאמן באוזנייה מקבלים כיום, והוא עשה זאת היטב מספיק כדי לזכות בארבע אליפויות בשש שנים.
המרכיב השני היה עצבים מכוילים לרגע. סך החטיפות שלו הוא תיעוד של אדם שמוכן להפסיד משחק בסתיו כדי לנצח אחד בינואר, ומספרי הפוסט-סיזן מצדיקים את העסקה: 30 טאצ'דאונים ב-19 משחקי פלייאוף, אחוז השלמה של 57.2 שעולה על הנתון שלו בעונה הסדירה, וארבע זכיות בסופרבול. הזריקה ל-64 יארד לסוואן לא הייתה הנפה מזלזלת; זו הייתה החלטה לתקוף הגנה שהרוויחה ביושר את הזכות לצפות לזהירות.
טיעון הנגד משמעותי. בראדשו שיחק מאחורי "מסך הפלדה" (Steel Curtain), אחת ההגנות הגדולות שנבנו אי פעם, ולצד פרנקו האריס, סוואן וג'ון סטולוורת' (John Stallworth). שלושה משחקי פרו-בול בארבע עשרה עונות הם מאזן צנוע, המצביע על כך שעמיתיו דירגו אותו כקוורטרבק טוב מאוד ולא ככזה שמתעלה מעל הכל. פסק הדין ההוגן הוא שבראדשו לא היה גאון של שכל אלא גאון של הרגע המכריע, ושהלעג שספג אמר יותר על הנחות אמריקאיות בנוגע למבטא ומוצא מאשר על האיש שזרק את הכדור.
אחרי הכדור
הוא פרש רשמית ב-24 ביולי 1984 ועבר כמעט מיד ל-CBS, תחילה כפרשן משחקים, ואז מ-1990 כפרשן אולפן ב-The NFL Today. כשפוקס (Fox) לקחה את זכויות ה-NFL ב-1994 הוא עבר ל-Fox NFL Sunday, שם הוא משרת מאז כמשבש המורשה של התוכנית וזכה בשלושה פרסי אמי לספורט. הוא נכנס להיכל התהילה של הפוטבול המקצועני ב-1989, שנת זכאותו הראשונה, ולהיכל התהילה של פוטבול המכללות ב-1996; ב-11 באוקטובר 2001 הוא הפך לשחקן ה-NFL הראשון שקיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. הוא גם הקליט שישה אלבומי קאנטרי וגוספל ושיחק ב-"הופר" (Hooper) ו-"אין כמו בבית" (Failure to Launch).
הדבר המשמעותי ביותר שעשה מאז פרישתו, עם זאת, עשוי להיות הדיבור הפתוח על דיכאון קליני, התקפי החרדה שבאו אחרי משחקים, נדודי השינה, והפקסיל (Paxil) שהוא נוטל במשך שנים. הכנות הזו, מצד אדם שלעגו לו פעם כטיפש, כנראה הגיעה ליותר אנשים מכל מסירה שזרק. הוא חשף בספטמבר 2022 שהוא טופל בסרטן שלפוחית השתן והצוואר.