תמאש ואשארי: הפסנתרן שניצח לראשונה עם מסרגה
לפני שאי פעם נגע בתזמורת עם שרביט אמיתי, תמאש ואשארי בן החמש עמד מול הפונוגרף של אמו בדברצן, כשהוא מנפנף במסרגה מול הסימפוניה המוקלטת כאילו החדר נועד להישמע לפקודתו. זה היה משחק ילדים, אך הוא חזה קריירה שנבנתה על אותו אינסטינקט: ספיגה מוקדמת ומוחלטת באופן יוצא דופן במוзыка, בבית שהיה עשיר באמנות אך כמעט ללא מוזיקה כלל מלכתחילה.
בית ללא מוזיקה, ילד מלא בה
ואשארי נולד ב-11 באוגוסט 1933 בדברצן, במזרח הונגריה, למשפחה שתיאור מאוחר יותר שלה תיאר כעשירה באמנות אך דלה במוזיקה – לא הייתה מאחוריו שום שושלת מוזיקלית, לא הורים או סבים פסנתרנים שהסבירו את המתנה. היא התגלתה בכל זאת ומאוד מוקדם: בגיל חמש הוא כבר ניצח על הקלטות סימפוניות, בגיל שמונה הוא ביצע בפומבי את קונצ'רטו לפסנתר של מוצרט ברה מז'ור, K. 107, ובגיל תשע נתן את רסיטל הסולו הראשון שלו, שהורכב בעיקר משופן. הוא למד פסנתר בבודפשט אצל לאיוש הנרדי, ועל פי עדותו שלו ושל אחרים, הושפע מהמלחין ארנה דוהנאני (Ernő Dohnányi), שלפי הדיווחים ייעץ לילד להגביל את שעות האימון שלו במקום לדחוק את עצמו לשחיקה – עצה עבור ילד שאינסטינקטו פעל לכיוון ההפוך. בגיל ארבע עשרה הוא זכה בתחרות פרנץ ליסט בבודפשט, ולאחר שסיים את לימודיו באקדמיית ליסט ב-1953 הפך שם לעוזרו של זולטאן קודאי. הוא זכה גם בפרס שופן בבודפשט ב-1955.
הגעה בינלאומית
דרכו של ואשארי למערב עברה דרך תחרויות בינלאומיות ולאחר מכן דרך הקלטות יותר מאשר דרך סיורים בלתי פוסקים – מסלול יוצא דופן לקריירה בממדים שלו. ב-1956 הוא היה פיינליסט בתחרות מלכה אליזבת בבריסל, בשדה שכלל את ולדימיר אשכנזי, ססיל אוסה ולזאר ברמן. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו עם הפילהרמוני של ברלין ב-1959, את הופעת הבכורה שלו ב-BBC Proms ב-1961 כשניגן את הקונצ'רטו לפסנתר במי bemol של ליסט תחת ניצוחו של ג'ון פריצ'רד כחלק מחגיגות יובל המאה וחמישים להולדתו של ליסט באותה שנה, ויצא לסיבוב הופעות בארצות הברית באותה שנה, כשהוא מעניק ביצוע של אותו קונצ'רטו מאת ליסט עם ג'ורג' סל ותזמורת קליבלנד שמבקרים מצאו כמחשמל. הופעת הבכורה שלו בקרנגי הול ב-1962 שידוכה וריאציות גולדברג של באך עם סונטת האמרקלביאר של בזהוב – הצמדה תובענית במכוון עבור פסנתרן המציג את עצמו בניו יורק. דויטשה גראמופון החתימו אותו, וההקלטה הראשונה שלו של שופן עבור הלייבל הפכה להצלחה ביקורתית ומסחרית כאחד; ביקורת של גרמופון משנת 1958, שהתפעלה משליטתו, התבדחה כי "יש מקומות שבהם הפסנתרן הצעיר והבלתי ידוע הזה בבירור מחזיק" ביד שלישית, ושבחה את "רגישותו העוקצנית" ואת שליטתו הטונאלית. עד 1968 הוא היה בטוח מספיק בטווח שלו כדי לתכנן בתוכניתו גם את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן וגם את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ליסט בקונצרט Proms יחיד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מהמקלדת אל דוכן המנצחים
ואשארי ערך ניסיון קצר אחד בניצוח כבר בגיל עשרים ושתיים, כשהוא מנצח באופרה של בודפשט, לפני שהמרד ההונגרי של 1956 גדוע את המאמץ ושלח אותו לגלות – תחילה לשווייץ, ולאחר מכן, מ-1970, ללונדון, שם התיישב למשך שארית חייו. הניצוח הפך לקריירה שנייה מלאה עשורים לאחר מכן: הוא היה המנהל האמנותי המשותף של סינפוניה הצפונית לצד איוואן פישר מ-1979 עד 1982, המנצח הראשי של בורנמות' סינפונייטה מ-1989 עד 1997, והמנהל המוזיקלי של תזמורת הסימפונית של הרדיו ההונגרי (שנקראת לעיתים קרובות תזמורת הסימפונית של בודפשט) מ-1993 ועד שנות ה-2000, ובהמשך שימש כמנצח הכבוד שלה. הוא נודע בניצוח על קונצ'רטואים לפסנתר של מוצרט היישר מן המקלדת עם הפילהרמונית של ברלין, וב-2006 ייסד את תזמורת הנוער העולמית על שם זולטאן קודאי בדברצן מולדתו, ובכך סגר מעגל חזרה לעיר ולמלחין שעיצבו את הקריירה המוקדמת שלו.
הקלטות ורפרטואר
במהלך הקריירה שלו ואשארי הקליט יותר מעשרים אלבומים, המשתרעים על פני שבעה תקליטים של מוזיקה קאמרית מאת ברהמס עם מוזיקאים של הפילהרמונית של ברלין, מחזור קונצ'רטואים שלם לפסנתר מאת רחמנינוב ב-1977, והקלטות של ליסט שכללו את הקונצ'רטו השלישי לפסנתר שהתגלה מחדש של המלחין, עבודה שזכתה בפרס הגראן פרי די דיסק (Grand Prix du Disque). מבקרים מיקמו בעקביות את חוזקם הגדול ביותר אצל ליסט ושופן, ותיארו צבע עדין ועדין ועבודת אצבעות שוטפת, טמפואים רחבים, ומה שתיאור אחד כינה "מרקמים קרמיים" שהעניקו לביצועי הרפרטואר הרומנטי שלהם איคุณภาพ מאופק ולא מאולץ במקום תצוגה וירטואוזית לשמה. הוא חש נוח באותה מידה, אם כי פחות מקושר באופן יחידאי, עם מוצרט, בטובן וברהמס, ושמר על שותפות דואט ארוכה עם גולה הונגרי עמית פטר פרנקל, שאיתו הקליט ב-2006 את יצירותיו לשני פסנתרים של ברהמס.
חיים שעוצבו על ידי גלות ואובדן
ואשארי עזב את הונגריה לאחר מרד 1956 כחלק מאותו גל עזיבות שכלל את פטר פרנקל, ובנה מחדש קריירה במערב במידה רבה על בסיס הקלטות ולא על מעגל איטי של הופעות חיים. ב-1967 נישא לאילדיקו קוטאשי-קוвач (Ildikó Kutasi-Kovács), שחקנית ילדות לשעבר מברזיל שלימים הפכה לאנתרופולוגית תרבותית ביוניברסיטי קולג' לונדון; בעלה הראשון, חברו הטוב ביותר של ואשארי עצמו, מת בתאונה שבועיים בלבד לאחר חתונתם. אילדיקו מתה מסרטן ב-1994 בגיל ארבעים ושבע; לבני הזוג לא היו ילדים. ואשארי פיתח גישה אינטרוספקטיבית באופן יוצא דופן כלפי הופעות בשלב מאחר יותר בחייו, כשהוא לומד ניתוח חלומות יונגיאני ומדווח על מעקב אחר דימויי חלום חוזרים ונשנים של סוסים כמדד בלתי רשמי לאנרגיה ולמוכנות שלו להופיע. הוא גם הפך לחסיד של צמחונות ותראפיה ויטמינית, וייחס את השינוי התזונתי לשיפור בתפקוד הידיים במקלדת.
מדוע תמאש נקרא גאון
טענתו של ואשארי למילה נשענת על צורה ספציפית ומתועדת היטב של אינטליגנציה מוזיקלית: ספיגה מוקדמת ומייצרת-עצמה במוזיקה שהופיעה ללא מסורת משפחתית שתסביר זאת, בשילוב לאורך קריירה ארוכה עם סוג השליטה הפרשנית שמבקרים – החל מסקירת גרמופון משנת 1958 שהתפעלה מידו הנוספת לכאורה, ועד להערכות מאחרות של "רגישותו העוקצנית" אצל ליסט ושופן – המשיכו להגיע אליה באופן עצמאי. זוהי גאונות ביצועית ופרשנית אמיתית, הניכרת מרסיטלים של ילדות ועד להקלטות קריירה מאוחרות, ולא המצאה של שפה מוזיקלית חדשה; ואשארי לא היה מלחין שעיצב מחדש את התחום אלא מפרש שמתנותיו טמונות בקריאת הרפרטואר הרומנטי בבהירות וריסון יוצאי דופן. ההסתייגות הכנה היא שמוניטין שלו, לפי עדות הביוגרפים שלו עצמם, נבנה יותר באמצעות הקלטות מאשר דרך סוג הסיורים הבינלאומיים ללא הפסקה שהפכו בני דור כמו אשכנזי לשמות מוכרים בכל בית – מה שאומר שחלק מתהילתו משקף אסטרטגיית קריירה שקטה ונבחרת במכוון לא פחות מאשר כירון השוואתי טהור. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא הטווח: פסנתרן שבנה גם קריירה שניה משמעותית כמנצח ומייסד תזמורת מדגים משהו הקרוב יותר למוזיקאות מקיפה מאשר למתנה צרה יחידה.
מורשת
ואשארי מת ב-5 בפברואר 2026, בגיל תשעים ושתיים, לאחר שבילה קרוב לשבעה עשורים במעבר בין מקלדת לדוכן מנצחים. הונגריה הוקירה אותו בבית עם פרס קושוט ומדליית זהב נשיאותית ב-1998, וצרפת הפכה אותו לאביר האמנויות והספרות ב-2001; האקדמיה המלכותית למוזיקה של לונדון והקולג' למוזיקה של לונדון הפכו שניהם אותו לחבר כבוד. תזמורת הנוער שהוא ייסד בדברצן, ושושלת קודאי שהוא נשא משנות לימודיו שלו ועד لتפקידי הניצוח האחרונים שלו, מאריכים קריירה שהחלה עם ילד בן חמש ומסרגה למוסד שנועד להאריך ימים מעבר לו.