הקריירה של תמרה מקארובה (Tamara Makarova) השתרעה על פני שבעה עשורים של הקולנוע הסובייטי, החל בהופעת הבכורה שלה בשנת 1927 בסרט "מעילו של מישהו אחר" (Somebody Else's Coat). לאורך חיים פוריים שגשרו בין האימפריה הרוסית לבין פירוקה הסופי של ברית המועצות, היא עברה מלהיות שחקנית בולטת בסרטים אילמים מוקדמים למורה למשחק ומדריכה רבת השפעה במוסקבה.
קריירה מוקדמת וחינוך
מקארובה, שנולדה בסנקט פטרבורג (Saint Petersburg) בשנת 1907, רכשה את השכלתה התיאטרלית במכון הממלכתי הרוסי לאמנויות הבמה. בשנת 1924 היא נרשמה לתוכנית התיאטרון "מאסטפור" (MASTFOR), שם פגשה את סרגיי גרסימוב (Sergei Gerasimov). השניים יצרו שותפות אישית ומקצועית ונישאו זמן קצר לאחר היכרותם. תפקידיה הראשונים על המסך כללו רקדנית קאן-קאן בסרט "בבל החדשה" (The New Babylon) בשנת 1929 ותפקידים בהפקות כגון "העריק" (The Deserter) ו-"מסוע המוות" (The Conveyor of Death) ב-1933.
עלייה בקולנוע הסובייטי
מקארובה זכתה להכרה משמעותית לאורך שנות ה-30 וה-40. היא כיכבה בתפקיד ד"ר ז'ניה אוחרימנקו בסרט "שבעה גברים אמיצים" (Seven Brave Men, 1936) וגילמה תפקידים בסרטים "קומסומולסק" (Komsomolsk) ו-"השחר הגדול" (The Great Dawn) בשנת 1938. הופעתה בתור אגרפנה שומילינה בסרט "המורה החדשה" (The New Teacher, 1939) זיכתה אותה בפרס סטלין מדרגה שנייה בשנת 1941. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, היא הופיעה בפרויקטים בולטים, ביניהם "פרח האבן" (The Stone Flower), שבו גילמה את גברת הר הנחושת, ו-"המשמר הצעיר" (The Young Guard), שבו שיחקה את דמותה של ילנה קושבאיה.
פדגוגיה ועבודה מאוחרת
לאחר שעברה למוסקבה לאחר המלחמה, הקדישה מקארובה את רוב זמנה להוראה במכון גרסימוב לקולנוע (Gerasimov Institute of Cinematography), מוסד שנקרא מאוחר יותר על שם בעלה. היא המשיכה לשחק והופיעה בסרטים כגון "העיתונאי" (The Journalist, 1967), "נעורי פטר הגדול" (The Youth of Peter the Great, 1980) ו-"לב טולסטוי" (Lev Tolstoy, 1984), שבו גילמה את סופיה טולסטיה. היא נותרה חברה פעילה באגודת הקולנוענים של ברית המועצות עד למותה בשנת 1997.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכרה ממלכתית
תרומתה זכתה להוקרה רבה מצד המדינה הסובייטית. היא הוכרזה כאמנית נכבדה של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (RSFSR) בשנת 1942 וכאמנית העם של ברית המועצות בשנת 1950. בין עיטוריה נמנים עיטור אות הכבוד (1939), שני עיטורי לנין (1977, 1982) ועיטור ידידות העמים (1987). בשנת 1982 הוענק לה תואר גיבורת העמל הסוציאליסטי. בשנותיה האחרונות זכתה להכרה מהפדרציה הרוסית, כולל פרס ניקה (Nika Award) למפעל חיים בשנת 1995.
עובדות מהירות
- לידה: 1907, סנקט פטרבורג - פטירה: 1997, מוסקבה - השכלה: המכון הממלכתי הרוסי לאמנויות הבמה - פרס: גיבורת העמל הסוציאליסטי (1982) - פרס: אמנית העם של ברית המועצות (1950) - סרט בולט: פרח האבן (1946) - מקום קבורה: בית העלמין נובודוויצ'י
שאלות נפוצות של קוראים
### היכן קבורה תמרה מקארובה?
היא קבורה בבית העלמין נובודוויצ'י (Novodevichy Cemetery) במוסקבה.
### אילו נושאים לימדה מקארובה?
היא עבדה כמורה למשחק במכון גרסימוב לקולנוע.