סינגמן רי: האב המייסד שהופל על ידי סטודנטים
הוא עונה בכלא קוריאני בשל מזימות נגד כס המלוכה, הפך לקוריאני הראשון שקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה אמריקאית, ובילה ארבעה עשורים בגלות כשהוא משדל שני נשיאים אמריקאים למען עצמאות ארצו. לאחר מכן, כנשיאה הראשון של דרום קוריאה, הוא טיהר את בית המחוקקים שלו, הוציא להורג יריב פוליטי, וזייף מערכת בחירות בצורה בוטה כל כך, עד שבני נוער הביאו לקץ שלטונו בן 12 השנים ברחובות. נכדו של אחד המפגינים כינה זאת לימים כטרגדיה ש"מי שנלחם כה קשה למען העצמאות... נפל תחת תאוות הכוח של עצמו".
עינויים בכלא והשכלה אמריקאית
סינגמן רי (Syngman Rhee) נולד ב-26 במרץ 1875 במחוז פיונגסאן (Pyongsan), פרובינציית הוואנגהה (Hwanghae), והחל להיות פעיל בתנועות העצמאות והרפורמה בקוריאה בשנות ה-90 של המאה ה-19 באמצעות ארגונים כמו "מועדון העצמאות". בינואר 1899 הוא נכלא באשמת קשירת קשר נגד המלך גוג'ונג (Gojong), ובמהלך מאסרו הוא עונה — נייר משומן הוכנס תחת ציפורניו ואז נמעך. לאחר ששוחרר ב-1904, הוא יצא לארצות הברית, שם נפגש עם הנשיאים תאודור רוזוולט (Theodore Roosevelt) ווודרו וילסון (Woodrow Wilson) כדי לקדם את סוגיית העצמאות הקוריאנית, וקיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ב-1907, תואר שני מהרווארד ב-1908, ותואר דוקטור מפרינסטון ב-1910 — בכך הפך לקוריאני הראשון שהחזיק בתואר דוקטור ממוסד אמריקאי. בפרינסטון, הדיקן אנדרו פלמינג ווסט (Andrew Fleming West) ויתר על שכר הלימוד שלו וסידר לו מגורים בחינם, ורי ייחס את הרעיונות של וילסון על הגדרה עצמית כגורם מכריע לחשיבתו הפוליטית, וכתב מאוחר יותר שוילסון "לימד שכאשר החוק שותק, יש להכריח אותו לדבר".
עשורים של גלות ונשיאות זמנית ומפולגת
לאחר חזרה קצרה לקוריאה בין השנים 1910 ל-1912, התיישב רי בהוואי ב-1913, שם פרסם ספרות בנושא עצמאות והקים כנסייה נוצרית קוריאנית. בעקבות תנועת האחד במרץ של 1919, ארגוני גולים קוריאנים מינו אותו לנשיא הממשלה הזמנית של קוריאה, תפקיד בו החזיק עד להדחתו במרץ 1925 עקב האשמות כי ניצל לרעה את כוחו — סימן מוקדם לדפוס שיגדיר את נשיאותו המאוחרת. הוא נותר קול מוביל בתנועת העצמאות בגלות במהלך שני העשורים הבאים, והצבא האמריקאי החזיר אותו לקוריאה באוקטובר 1945 עם סיום השלטון הקולוניאלי היפני.
נשיא ראשון של חצי אי מחולק
ב-20 ביולי 1948, נבחר רי לנשיא הראשון של הרפובליקה של קוריאה שזה עתה הוקמה עם 92.3 אחוז מהקולות, ונכנס לתפקידו ב-15 באוגוסט 1948. הוא הוביל את דרום קוריאה במהלך מלחמת קוריאה בין השנים 1950 ל-1953, תקופה שבה סירב לחתום על הסכם שביתת הנשק, כשהוא מתעקש על איחוד כפוי של חצי האי, וב-18 ביוני 1953 שחרר באופן חד-צדדי יותר מ-27,000 שבויי מלחמה אנטי-קומוניסטים בניגוד לעמדת הצדדים המנהלים משא ומתן — מהלך שהדהים משקיפים בינלאומיים אך גם סייע לדחוף את וושינגטון לקראת חתימת הסכם ההגנה ההדדית בין ארה"ב לקוריאה באוקטובר 1953, המהווה מאז את עמוד השדרה של הביטחון בדרום קוריאה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דיכוי, שחיתות וחוקה מזויפת
כמעט מיד לאחר כניסתו לתפקיד, ממשלתו של רי הגבילה את ההתנגדות הפוליטית באמצעות חוקים חדשים, טיהרה דמויות אופוזיציוניות מהאסיפה הלאומית, ועד שנת 1950 החזיקה כ-30,000 קומוניסטים לכאורה בבתי הכלא שלה. כוחות הביטחון שלו ביצעו הרג המוני, כולל במהלך התקוממות ג'ג'ו (Jeju) עם דיווח על 14,373 קורבנות, וטבח מוניונג (Mungyeong). בשנת 1959 הוא הוציא להורג את מנהיג האופוזיציה צ'ו בונג-אם (Cho Bong-am). ממשלתו הייתה גם נגועה בשחיתות — באופן הבולט ביותר בפרשת "חיל ההגנה הלאומי" של 1950–1951, שבה קצינים מעלו בכספי סיוע אמריקאי שנועדו ליחידת אימונים צבאית, והותירו עשרות אלפי מגויסים למות מרעב או מקור. כדי לחמוק ממגבלת שתי הקדנציות שנקבעה בחוקת 1948, רי העביר בלחץ תיקון חוקתי ביולי 1952 המאפשר קדנציות נשיאותיות ללא הגבלה, ובמרץ 1960, בגיל 84, הוא זכה בבחירה מחדש ללא מתחרים לאחר שיריבו העיקרי מת מסרטן — תוצאה שהאפיל עליה ניצחונו הבלתי-סביר של שותפו למרוץ לי קי-פונג (Lee Ki-poong) לתפקיד סגן הנשיא, אשר גורמי אופוזיציה גינו מיד כהונאה.
מהפכת אפריל וגלות
כאשר המשטרה בעיר מסאן (Masan) ירתה במפגינים שמחו נגד הבחירות המזויפות, הזעם התפשט ברחבי המדינה והוביל להתקוממות בהנהגת סטודנטים המוכרת כמהפכת אפריל. נוכח קריסת התמיכה הפוליטית והציבורית, רי התפטר מהנשיאות ב-26 באפריל 1960, ויצא לגלות בהוואי ב-29 במאי באותה שנה, ולא חזר עוד לקוריאה בעודו בחיים.
מוות
רי מת מסיבוכים של שבץ בהונולולו ב-19 ביולי 1965, בגיל 90. גופתו הוחזרה לסיאול, שם נטמן בבית הקברות הלאומי של סיאול.
מדוע סינגמן נחשב לגאון
כל גאונות אינטלקטואלית המיוחסת לרי מתוארכת לחייו המוקדמים, לא לנשיאותו: אסיר קוריאני שעונה בשל התנגדותו למונרכיה והמציא את עצמו מחדש כחוקר בעל הסמכה בינלאומית, שהיה לקוריאני הראשון שקיבל תואר דוקטור אמריקאי ובילה עשורים בבניית התיק הדיפלומטי לעצמאות ארצו ישירות מול נשיאי ארה"ב המכהנים. סירובו לחתום על שביתת הנשק במלחמת קוריאה ושחרורו החד-צדדי של שבויי מלחמה אנטי-קומוניסטים ב-1953, יהיו אשר יהיו חוסר הזהירות שבהם, עדיין מצוטטים על ידי מעריציו כעדות למנהיג שהיה מוכן להמר מול שתי מעצמות-על שניהלו משא ומתן מעל לראשה של ארצו — וזה הצליח, במובן שזה סייע להבטיח את הסכם ההגנה האמריקאי שמעגן את ביטחונה של דרום קוריאה מאז. דעת הקהל השמרנית בקוריאה עדיין רואה בו את האב המייסד של הרפובליקה, ואוניברסיטת פרינסטון בעצמה הקדישה שטח בקמפוס על שמו בשנת 2012, מתוך הכרה בתפקידו כדמות חלוצית בהיסטוריה של אסיה ושל האוניברסיטה.
עם זאת, דעת הנגד אינה הערת שוליים שולית — זהו פסק הדין הממשי של רוב הקוריאנים. סקר של גאלופ קוריאה (Gallup Korea) מ-2023 מצא שרק 30 אחוז מהנשאלים האמינו שרי "עשה דברים טובים רבים" לעומת 40 אחוז שחשבו שהוא "עשה דברים רעים רבים". נשיאותו בממשלה הזמנית הסתיימה בהדחה עקב ניצול לרעה של כוח בשנת 1925, סימן אזהרה שהוא חזר עליו בהיקף גדול בהרבה כשהיה בשלטון: טיהור בית המחוקקים, כליאת עשרות אלפים, הוצאה להורג של יריב פוליטי, תיקון החוקה כדי לבצר את מעמדו, ולבסוף זיוף בחירות כה בוטה שבני נוער נורו למוות כשמחו נגדו. שערוריית חיל ההגנה הלאומי, שבה כספי סיוע גנובים הותירו מגויסים למות מחשיפה ומרעב, נותרה אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לשחיתות שגבתה חיי אדם במישרין בהיסטוריה הקוריאנית המודרנית.
מורשת
שמו של רי נותר חרוט בייסוד מדינה שצמחה מעבר לו כמעט מיד לאחר שעזב אותה — עשורים של שלטון סמכותני בדרום קוריאה תחת פארק צ'ונג-הי (Park Chung-hee) ואחרים עוצבו בתגובה ל, ולעיתים בהמשכיות ישירה של, תקדימי הדיכוי שקבע רי, בעוד שמהפכת אפריל שסיימה את שלטונו הפכה לתבנית שקוריאנים העלו על נס בכל התקוממות עממית נגד חריגה מסמכות של הרשות המבצעת מאז.