ההכרה שקיבל בפרסי האקדמיה על עבודתו בסרטים "זעקות ולחישות" (Cries and Whispers) ו"פאני ואלכסנדר" (Fanny and Alexander) ביססה את המוניטין הבינלאומי של סוון ניקוויסט (Sven Nykvist). הוא נולד במוהדה (Moheda), שוודיה, בשנת 1922, ובילה עשורים בשכלול שפה חזותית שהוגדרה על ידי נטורליזם ופשטות, תוך שינוי מהותי של הדרך שבה יוצרי קולנוע ניגשו לתאורה ולדיוקנאות אינטימיים תחת מגבלות הקולנוע המודרני.
קריירה מוקדמת וחינוך
ניקוויסט גדל בעיקר אצל קרובי משפחה בשוודיה בעוד הוריו המיסיונרים הלותרנים התגוררו בקונגו הבלגית, ופיתח עניין מוקדם בצילום דרך תיעוד חיות הבר של אביו. לאחר שלמד בבית הספר העירוני לצלמים בסטוקהולם, הוא החל את הקריירה המקצועית שלו בגיל 19 כעוזר צלם באולפני סאנדרוס (Sandrews) בשנת 1941. בשנת 1945, בגיל 23, קיבל את הקרדיט העצמאי הראשון שלו כצלם בסרט "הילדים מהר פוסטמו" (The Children from Frostmo Mountain).
שיתוף פעולה עם אינגמר ברגמן
ניקוויסט הפך למשתף פעולה תדיר עם אינגמר ברגמן (Ingmar Bergman), כשתרם לראשונה לסרט "נסורת וצעצועים" (Sawdust and Tinsel) בשנת 1953. השפעתו הטכנית גדלה במהלך העשורים הבאים, כשהוא משמש כצלם יחיד לסרטים כגון "מעיין הבתולים" (The Virgin Spring) ו"מבעד לזכוכית האפלה" (Through a Glass Darkly). בדרמה הפסיכולוגית "פרסונה" (Persona) בשנת 1966, הוא הציג שיטות חדשות לצילום תקריבים, שהפכו לסימן היכר של האסתטיקה שלו. מאוחר יותר הוא ביים את הסרט "השור" (The Ox) בשנת 1991, בהשתתפות ליב אולמן (Liv Ullmann) ומקס פון סידוב (Max von Sydow).
הפקה והכרה בינלאומית
מעבר לעבודתו בשוודיה, ניקוויסט עבד רבות בארצות הברית ובמקומות אחרים. הפילמוגרפיה שלו כוללת את "הבריחה האחרונה" (The Last Run) של ריצ'רד פליישר (Richard Fleischer), "הדייר" (The Tenant) של רומן פולנסקי (Roman Polanski), וכמה פרויקטים עם וודי אלן (Woody Allen), בהם "אישה אחרת" (Another Woman) ו"פשעים ועבירות קלות" (Crimes and Misdemeanors). הוא היה צלם הקולנוע האירופי הראשון שהצטרף לאגודה האמריקאית לצלמים (American Society of Cinematographers) וקיבל פרס מפעל חיים מהארגון בשנת 1996. בשנת 2003, הוא נבחר לאחד מעשרת צלמי הקולנוע המשפיעים ביותר בהיסטוריה על ידי גילדת צלמי הקולנוע הבינלאומית (International Cinematographers Guild).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות
בשנת 1998, ניקוויסט סבל מאבחנה של אפזיה, מה שסיים למעשה את הקריירה המקצועית שלו. הוא העביר את שנותיו המאוחרות בכתיבה, כולל ספרו "מסך סיום" (Curtain Call) שפורסם בשנת 1999. בנו, קארל-גוסטף ניקוויסט (Carl-Gustaf Nykvist), תיעד את חייו בסרט משנת 1999 בשם "האור מלווה אותי" (Light Keeps Me Company). סוון ניקוויסט מת בסטוקהולם בשנת 2006 בגיל 83 ונקבר בבית הקברות אינגארו (Ingarö).
עובדות מהירות
- נולד: 1922, מוהדה, שוודיה - נפטר: 2006, סטוקהולם, שוודיה - פרס האוסקר לצילום הטוב ביותר: 1974, 1984 - פרס באפט"א לצילום הטוב ביותר: 1984 - פרס סזאר לצילום הטוב ביותר: 1976 - מקבל הפרס הגדול של KTH: 2003 - שפות: שוודית - מקום מנוחה אחרון: בית הקברות אינגארו
שאלות שקוראים שואלים
### איזה מסרטיו החשיב ניקוויסט למועדף עליו?
הוא הצהיר כי עבודת הצילום המועדפת עליו הייתה בסרט "פאני ואלכסנדר".
### האם ניקוויסט עבד כבמאי קולנוע?
כן, הוא מילא תפקידים כתסריטאי, צלם קולנוע ובמאי קולנוע לאורך הקריירה שלו.