סונג ג'ה-גי (Sung Jae-gi): הפעיל שהימר על חייו על גשר
ביום חמישי, 25 ביולי 2013, פרסם גבר בן 45 בסיאול הודעה שבה הודיע לציבור על כוונתו לקפוץ מאחד מעשרים וארבעת הגשרים שעל נהר ההאן. זה לא היה מכתב פרידה. זו הייתה בקשה לגיוס כספים: הארגון שלו היה שרוי בחוב של 100 מיליון וון — כ-90,000 דולר — והוא רצה את הכסף. "אזרחים יקרים," כתב, "אני מתכנן לקפוץ מגשר מעל נהר ההאן. אני מקווה שתתנו לנו הזדמנות אחרונה." לאלו שאמרו לו שהוא ימות, השיב: "למה כולכם מניחים שקפיצה מהגשר תהרוג אותי? יש לי ביטחון מלא בהישרדותי." בערב למחרת הוא קפץ מגשר מאפו (Mapo Bridge). גופתו נמצאה כעבור שלושה ימים.
מהביטוח לאידיאולוגיה
סונג ג'ה-גי נולד ב-11 בספטמבר 1967. תחילת חייו המקצועיים לא הייתה קשורה לפוליטיקה: הוא מכר ביטוחים בשנות העשרים לחייו, ניהל לזמן קצר עסק משלו, וב-2006 ניהל מועדון לילה בדאיגו. איפשהו באותה תקופה השתלטה עליו התחושה המרה שתגדיר אותו, והוא כיוון את עצמו לחלוטין לעבר אקטיביזם.
התפוקה הארגונית שלו הייתה פורייה. ב-2006 הוא ייסד את האגודה לאנטי-פמיניזם לשחרור גברים. ב-2007 הגיעה האגודה לביטול המשרד לענייני נשים — קבוצת לחץ שלמה שמטרתה היחידה הייתה לפזר משרד ממשלתי. הגוף שהאריך ימים יותר מהאחרים היה "גבר של קוריאה" (Man of Korea), אשר עד שנת 2013 מנה כמה אלפי חברים והפך אותו למסקיוליניסט הבולט ביותר בדרום קוריאה.
הטיעונים שהציג
תלונתו המרכזית של סונג הייתה מבנית ובצורתה הצרה ביותר, ניתנת לבדיקה: הוא טען שארגוני נשים בדרום קוריאה קיבלו תמיכה ממשלתית ללא כל פרופורציה למה שהיה זמין לגברים, וכי קיים משרד ברמת הקבינט המייצג מין אחד ולא קיים אף משרד המייצג את האחר.
נושא הדגל שלו היה גיוס החובה. גברים דרום קוריאנים משרתים; נשים דרום קוריאניות לא. מערכת שהעניקה נקודות בונוס בבחינות בשירות הציבורי ליוצאי צבא פיצתה חלקית על חוסר הסימטריה הזה, וסונג ניהל קמפיין ב-1999 נגד ביטולה. כאשר בית המשפט החוקתי ביטל אותה באוקטובר 2001, הוא בילה שנים בטיעונים למען השבתה. סביב גרעין זה הוא בנה פלטפורמה רחבה יותר: התנגדות להגבלות על פורנוגרפיה, קמפיינים נגד מתקנים המיועדים לנשים בלבד, והתעקשות כללית שגברים קוריאנים הם המפסידים שלא זכו להכרה של המודרניזציה במדינה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא גם אמר דברים שהיו פשוט אכזריים, ואמר אותם בכוונה. על שיעור הילודה, הוא אמר לנשים קוריאניות: "אתן צריכות להתבייש בעצמכן. למה אתן עושות כזה עניין מווסת כשיעור הילודה של האומה הוא הנמוך ביותר בעולם?" פרובוקציה לא הייתה משנית לשיטה. היא הייתה השיטה.
המקלט
יש חלק בתיעוד שמסבך את הקריקטורה. לצד הפולמוס, ניהל סונג מקלט ושירות השמה בעבודה לגברים שנקלעו לצרה ממשית: חסרי בית ומובטלים לטווח ארוך, נערים שברחו מהבית, וגברים הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים — קהל יעד שישב בצורה מוזרה עם דגל האנטי-פמיניזם שצעד תחתיו, ושארגונים מעטים אחרים בסיאול שירתו. מה שלא היה, הוא ניהל שירות שעלה כסף ולא הניב כותרות. החוב של אותה פעילות הוא, בסופו של דבר, זה שבשבילו הלך לנהר כדי לפרוע.
השבוע האחרון
עד יולי 2013 הכספים הפכו לבלתי אפשריים וחייו האישיים התפרקו; אשתו עזבה אותו מוקדם יותר באותו חודש. הפעלול שתכנן היה חלק מכל מה שעשה קודם לכן — קיצוני, פומבי, ומובנה כקריאת תיגר לקהל שלדעתו התעלם ממנו.
התגובה הציבורית הייתה זו שהוא בילה שנים בחיזור אחריה וזו שהוא לא יכול היה לשרוד. היא הייתה אדישה ברובה, ובמקומות שלא הייתה אדישה היא הייתה בזויה: מגיבים כינו את הבקשה מגוחכת ואמרו לו להמשיך ולקפוץ. הוא עשה זאת. שני עמיתים נכחו בגשר מאפו וצילמו אותו נכנס למים. המשטרה תחקרה אותם מאוחר יותר בשאלה האם סייעו או עודדו התאבדות; העמיתים התעקשו שהתוכנית הייתה מאז ומעולם רק פעלול פרסומי.
החיפושים בגשר מאפו נמשכו שלושה ימים והופסקו. ב-16:10 ביום שני, 29 ביולי, גופתו צפה ליד האי באם (Bam Island), קרוב לצד הדרומי של גשר סוגאנג (Seogang Bridge), המחבר בין יואידו (Yeouido) לצפון סיאול.
מדוע סונג מכונה גאון
המילה לא חלה על סונג ג'ה-גי במובן אינטלקטואלי כלשהו, ולהעמיד פנים אחרת יהיה חוסר יושר. הוא לא הפיק שום מחקר, שום ספר שמישהו מצטט, ושום טיעון ששורד מגע עם מבקר רציני. הצהרותיו הציבוריות היו לעיתים קרובות גסות ולעיתים ראויות לבוז.
מה שהיה לו, ובמידה יוצאת דופן, היה אינסטינקט של מקדם — הבנה אינטואיטיבית של האופן שבו תשומת לב באמת נעה. הוא הבין עשור לפני שזה הפך לחוכמה מקובלת כי תלונה שחולקים אותה חצי מאוכלוסייה יכולה להתארגן לכדי תנועה אם מישהו מוכן לומר את מה שלא ניתן לומר תחילה. כשהוא מתחיל עם כלום מלבד עצבים, הוא בנה שלושה ארגונים, הכניס את פוליטיקת זכויות הגברים לסדר היום הלאומי של מדינה שלא היה לה אוצר מילים עבורה, והפך את עצמו לבלתי נמנע. זו יכולת אמיתית ונדירה, והיא קרובה יותר לכישרון של מסית או של איש במה מאשר לזה של הוגה דעות.
זו גם היכולת שהרגה אותו. להיגיון ההסלמה לפיו חי — לעורר את זעם הציבור, להגביר את הקול כשמתעלמים ממך — אין תקרה, והוא רכב עליו אל מחוץ לגשר עבור כ-90,000 דולר. אם קוראים זאת ביושר, חייו הם פחות מקרה של גאונות ויותר מקרה בוחן למה שקורה כאשר ברק טקטי בנוגע לתשומת לב מנותק משיקול דעת, מודעות עצמית, וכל דרך להישמע מלבד זעזוע אנשים. מילותיו האחרונות שלו בנושא — ביטחון מלא בהישרדותו — הן הסיכום. הוא בילה שנים בצדק לגבי האופן שבו ניתן לקבל תשומת לב ובטעות לגבי כמעט כל דבר אחר, כולל המים.
מורשת
המוות לא נשאר מוכל. אוגוסט 2013 ראה עלייה מדווחת של חודש ימים בהתאבדויות חיקוי בדרום קוריאה, והמקרה הפך לנקודת התייחסות בוויכוח הקוריאני על האתיקה של אקטיביזם ראוותני ועל מי נושא באחריות כאשר פעלול הופך לקטלני. "גבר של קוריאה" האריך ימים אחרי מייסדו, אך חותמו המתמשך של סונג הוא המרחב שפינה. הוא העניק לשורת תלונות אוצר מילים ציבורי במדינה שלא היה לה כזה עבורן, וקבע את התנאים העימותיים שבהם יתווכחו על כך לאחר מכן. הוא גם הדגים, באופן חד-משמעי ועל חשבונו, את הגבול של אותה שיטה.