סטנלי מילגרם: האיש שמדד את הציות

במרתף של בניין לינסלי-צ'יטנדן באוניברסיטת ייל בשנת 1961, שלושה חודשים לאחר תחילת משפטו של אדולף אייכמן בירושלים, התבקשו תושבי ניו הייבן מן השורה לתת את מה שהאמינו שהם שוקים חשמליים בעוצמה עולה לאדם זר. בערך שישים וחמישה אחוזים הגיעו עד לעוצמה המקסימלית. הניסוי הפך את סטנלי מילגרם (Stanley Milgram) לפסיכולוג החברתי המפורסם ביותר של המאה, ועבור שארית חייו, לאחד המושמצים ביותר.

ילדות בברונקס בצל אירופה

סטנלי מילגרם נולד ב-15 באוגוסט 1933 בברונקס, ניו יורק, השני מבין שלושת ילדיהם של אדל וסמואל מילגרם, מהגרים יהודים שהגיעו מרומניה ומהונגריה במהלך מלחמת העולם הראשונה. השואה לא הייתה הפשטה בבית ההוא: קרובי משפחה ששרדו את מחנות הנאצים התגוררו עם המשפחה לאחר המלחמה. נאום בר המצווה שלו מ-1946 עסק בסבלם של יהודי אירופה. מאוחר יותר הוא כתב משפט שמסביר כמעט את כל תוכנית המחקר שלו: "היה עלי להיוולד לקהילה היהודית דוברת הגרמנית של פראג ב-1922 ולמות בתא גזים כעבור כ-20 שנה."

הוא למד בתיכון ג'יימס מונרו בברונקס, שם חברו לספסל הלימודים היה פיליפ זימברדו (Philip Zimbardo) – שני הניסיונאים הידועים לשמצה ביותר בהיסטוריה של התחום שישבו באותו בניין.

פסיכולוג לא טיפוסי

מילגרם קיבל תואר ראשון במדע המדינה בקווינס קולג' בשנת 1954. הרווארד דחתה בתחילה את בקשתו ללמוד פסיכולוגיה חברתית בטענה שאין לו רקע מספיק בנושא; הוא התקבל לאחר מכן וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1960. באותו סתיו הוא הפך למרצה עוזר בייל, שם נערך מחקר הציות. הוא חזר למחלקה ליחסים חברתיים בהרווארד כמרצה עוזר מ-1963 עד 1966, בחוזה של שלוש שנים שהוארך בשנה כמרצה, ולא קיבל קביעות. בשנת 1967 העניק לו מרכז הבוגרים של אוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY) משרת פרופסור מן המניין, תפקיד בו החזיק עד מותו.

ניסויי הציות

התכנון היה פשוט להפליא. הנבדקים האמינו שהם משתתפים במחקר על זיכרון ולמידה, ושימשו כ"מורים" שנתנו שוקים חמורים יותר ויותר ל"לומדים" – משתפי פעולה – על תשובות שגויות. הלומדים לא קיבלו שוקים חשמליים. המורים לא ידעו זאת, וכשני שלישים מהם המשיכו עד למתח המקסימלי למרות הסבל הנראה לעין.

הסברו של מילגרם היה "המצב האגנטי" (agentic state): המצב שבו, כפי שהגדיר זאת, "אדם מתחיל לראות את עצמו ככלי לביצוע רצונותיו של אדם אחר, ולפיכך הוא אינו רואה את עצמו עוד כאחראי למעשיו." הוא פרסם את "מחקר התנהגותי על ציות" (Behavioral Study of Obedience) בכתב העת Journal of Abnormal and Social Psychology בשנת 1963 ואת הדו"ח המלא, ציות לסמכות: מבט ניסויי (Obedience to Authority: An Experimental View), בשנת 1974. האגודה האמריקאית לקידום המדע העניקה לו את הפרס שלה למחקר במדעי ההתנהגות ב-1964.

שש דרגות

בשנת 1967 הריץ מילגרם את ניסוי "העולם הקטן", ושלח חבילות ל-160 אנשים שנבחרו באקראי באומהה, נברסקה, שהונחו להעביר אותן הלאה לעבר ברוקר מטרות בבוסטון – אך ורק דרך אנשים שהם מכירים בשמם הפרטי. שרשראות שהושלמו נעו בין שניים לעשרה מתווכים עם חציון של חמישה, כלומר שש דרגות של הפרדה. חבילה אחת הגיעה תוך ארבעה ימים.

התוצאה נכנסה לשפה, והביקורת מעולם לא פסקה: חבילות רבות לא עקבו אחריהן, ומחקרים מאוחרים הטילו ספק בתקפותה של טענת שש הדרגות. מחקר של מיקרוסופט משנת 2008 על משתמשי מסנג'ר מצא שרשרת ממוצעת של 6.6 – מעין אישור, באיחור של ארבעה עשורים.

מכתבים וסיראנואידים

טכניקת המכתב האבוד הייתה ההמצאה האלגנטית ביותר שלו: איטום מכתבים עם בולים, כתובתם המשתנה לאנשים פרטיים, לארגונים אוהדים כמו מכוני מחקר רפואיים, ולארגונים מסומנים בסטיגמה כמו "ידידי המפלגה הנאצית", ואז פיזורם בציבור וספירת מה שמושב בדואר. מכתבים לאנשים פרטיים ולמטרות מכובדות חזרו; מכתבים לנאצים ברובם לא. זה מדד עמדות קולקטיביות מבלי לשאול אף אחד שאלה אחת. מטא-אנליזה משנת 2024 של 78 ניסויים כאלה ב-18 מדינות מצאה שיעור החזרה ממוצע של 50 אחוז.

בין 1977 ל-1984 הוא פיתח את טכניקת הסיראנואיד, על שמו של סיראנו דה ברז'ראק: אדם המצליל דיבור חוזר על מילים שמוזנות ממקור מרוחק באמצעות רדיו, ומייצר סוכן חברתי היברידי. בני שיח כמעט לעולם לא זיהו זאת, וייחסו אוטונומיה מלאה למצליל – "האשליה הסיראנית". בית הספר לכלכלה של לונדון פרסם את השחזורים הפורמליים הראשונים ב-2014.

המאבק האתי

האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי עיכב את בקשת החברות שלו בשנה בשל התנגדויות אתיות למחקרי הציות. מבקרים טענו שהנבדקים הועמדו במצוקה פסיכולוגית אמיתית, שחלקם אולי לא האמינו להונאה, ושהממצאים במעבדה אמרו מעט על זוועות בעולם האמיתי. תשובתו של מילגרם נגעה בלב העניין: "בבסיס הביקורת על הניסוי עומד מודל חלופי של טבע האדם, הגורס שכאשר ניצבים בפני בחירה בין פגיעה באחרים לבין ציות לסמכות, אנשים נורמליים דוחים את הסמכות." התלונה, במילים אחרות, הייתה בחלקה על התוצאה.

מדוע סטנלי מכונה גאון

הכישרון הייחודי של מילגרם היה תכנון ניסיוני – היכולת להפוך שאלה מוסרית רחבה ולא ניתנת למדידה לנוהל שמניב מספר. איש לפניו לא מצא דרך להציב ציות על חוגה, או מרחק חברתי על ספירה של מתווכים, או דעה קדומה ציבורית לתוך שיעור החזרה בדואר. טכניקת המכתב האבוד במיוחד קרובה למכשיר מושלם: לא פולשנית, זולה וחסינה לדבר שהורס סקרי עמדות, והוא שאנשים משקרים לגבי עמדותיהם. הביוגרף שלו תומאס בלאס ייחס את המוקד של המחקר להזדהות ארוכת השנים של מילגרם עם העם היהודי, וההיסטוריונית קירסטן פרמגליך תיארה את עמדתו כקונפליקט אישי בין היותו אאוטסיידר, קורבן של ההשמדה הנאצית, לבין אינסיידר, מדען. הגאונות הייתה בתרגום בין שני העצמיים הללו.

מקרה הנגד הוא רציני וקבוע. מחקרי הציות נשענים על הונאה ומצוקה שנכפתה בדרכים שאף ועדת אתיקה לא הייתה מאשרת כיום; ממצא שש הדרגות היה מתועד בחסר וטעון ביתר; ומבקרים טענו זה מכבר שהמצב האגנטי מסביר פחות ממה שמילגרם חשב, ושמאפייני ביקוש של המעבדה מזוהמים בתוצאה. הוא היה גם, לפי הסטנדרטים של התחום שלו, תיאורטיקן גרוע – הרעיונות שבנה על גבי הנתונים שלו הזדקנו רע יותר מהנתונים עצמם. מה ששורד הוא עשיית המכשירים. הוא דורג כפסיכולוג ה-46 המצוטט ביותר של המאה העשרים, והמחקרים עדיין מתווכחים עליהם שישים שנה לאחר מכן, שזה כשלעצמו המדד.

מורשת

מילגרם מת בניו יורק ב-20 בדצמבר 1984, בגיל 51, מהתקף לב – החמישי שלו. הוא התחתן עם אלכסנדרה בדצמבר 1961 בבית הכנסת אחוה (Brotherhood Synagogue) בגריניץ' וילג'; נולדו להם שני ילדים, מישל ומארק, והם התגוררו בניו רושל. ממצאיו שימשו להסבר טקטיקות חקירה משטרתיות המניבות הודאות שווא והדינמיקה שמאחורי טבח מי ליי של 1968. הוא הפך לפסיכולוג נדיר שנטמע בתרבות הפופולרית: סרט ה-CBS משנת 1975 הרמה העשירית (The Tenth Level) עם ויליאם שאטנר, עליו הוא ייעץ; שירו של פיטר גבריאל "אנחנו עושים מה שאומרים לנו (ה-37 של מילגרם)"; ו-Experimenter (2015), עם פיטר סארסגארד כמילגרם. מעט חוקרים הפיקו תוצאה שאנשים רגילים עדיין יכולים לציין במדויק שישה עשורים לאחר מכן. מעטים עוד יותר הפיקו אחת שהם מעדיפים שלא לדעת.