סופיה רוטארו: תשע שפות, אימפריה אחת
בשנת 1968, צעירה בת 21 מכפר דובר רומנית באזור צ'רנוביץ יצאה לפסטיבל העולמי לנוער וסטודנטים בבולגריה וזכתה בפרס הראשון עבור שיר עם פופולרי. העיתונות המקומית הפיקה את הכותרת שליוותה אותה למשך שארית חייה: "סופיה בת ה-21 כבשה את סופיה". היא המשיכה להקליט יותר מ-400 שירים ב-40 אלבומים בתשע שפות, הפכה לסלבריטאית בעלת ההכנסה הגבוהה ביותר באוקראינה בגיל שבו רוב כוכבי הפופ נמצאים במסלול הנוסטלגיה, ובילתה שישה עשורים כשהיא נתבעת על ידי שלוש מדינות שלא יכלו להסכים למי מהן היא שייכת.
מרשינצי
סופיה מיכאילובנה רוטארו (Sofia Mykhailivna Rotaru) נולדה ב-7 באוגוסט 1947 במרשינצי (Marshyntsi) — מרשניצה (Marșenița) — במחוז צ'רנוביץ, אז הרפובליקה הסובייטית האוקראינית. משפחתה השתייכה למיעוט הרומני, דיברה רומנית בבית ועבדה כבריגדירים וכמגדלי יין. אביה מיכאיל חצה את אירופה כקלע מכונת ירייה במלחמת העולם השנייה, הגיע לברלין וחזר הביתה בשנת 1946, שנה לפני שנולדה. היא הייתה השנייה מבין שישה ילדים, והמשפחה נרדפה על ידי השלטונות הסובייטיים בגין העבירה של חגיגת חג המולד.
המורה הראשונה והחשובה ביותר שלה הייתה אחותה הבכורה זינה, שנולדה ב-1942, אשר התעוורה אך ניחנה בשמיעה אבסולוטית ולימדה את סופיה את רפרטואר העם משמיעה. "כולנו למדנו ממנה", אמרה רוטארו. "איזה זיכרון מוזיקלי, איזו נשמה!"
אסם, כנסייה, מקהלה
היא שרה במקהלות בית ספר וכנסייה מהכיתה הראשונה, בסיכון ממשי — שירת כנסייה עלולה הייתה להביא להרחקת ילד מהחלוצים הצעירים. היא גם ניהלה תחרויות קרב חמישה ותחרויות ריצה אזוריות, ותרגלה שירים מולדוביים באסם. השיא התחרותי החל מוקדם: תחרות שירה לחובבים ב-1962, תעודה מדרגה ראשונה בסקירת האמנות החובבנית האזורית של צ'רנוביץ ב-1963, ניצחון בפסטיבל הכישרונות העממיים של כל הרפובליקה בקייב ב-1964, ובאותה שנה הופעה בארמון הקרמלין הממלכתי.
היא התאמנה כראוי, במחלקה לקול וניצוח במכללה למוזיקה של צ'רנוביץ, לקחה שיעורים מזמרת היידיש הגדולה סידי טל (Sidi Tal) בפילהרמונית של צ'רנוביץ, וב-1974 סיימה את המכון לאמנויות של קישינב בניצוח מקהלה תחת לידיה אקסיונובה. "קשה לומר מתי ואיך הופיעה המוזיקה בחיי", אמרה. "נראה שהיא תמיד חיה בתוכי".
צ'רוונה רוטה
המעבר מזמרת עם לכוכבת פופ תוכנן על ידי אנטולי יבדוקימנקו (Anatoliy Yevdokymenko), חצוצרן שראה אותה לראשונה על שער מגזין ב-1965 בזמן ששירת בניז'ני תגיל. הוא הפך למנהל שלה, לבעלה ב-1968, ולמנהל האמנותי של ההרכב שלה, צ'רוונה רוטה (Chervona Ruta) — שנקרא על שם השיר של המלחין האוקראיני וולודימיר איוואסיוק (Volodymyr Ivasyuk), שאת עבודתו הפכה למפורסמת. בשנת 1966 הופיעה בסרט סולובי איס סלה מרשינצי (Solovei iz sela Marshyntsi); ב-1971 כיכבה במחזמר צ'רוונה רוטה.
הפרסים נערמו ברחבי העולם הסוציאליסטי: אורפיאוס הזהב בבורגס ב-1973 עם "Moy gorod", פרס שני בסופוט ב-1974 בשירה בפולנית, פרס ראשון בפסטיבל השירים בטוקיו ב-1980. היא הוכרזה כאמנית מצטיינת של הרפובליקה הסובייטית האוקראינית ב-1973 ועברה ליאלטה ב-1976.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכלוב
היא הייתה בדיוק מה שמדיניות התרבות הסובייטית רצתה: זמרת שהופיעה במולדבית ורומנית, אוקראינית, רוסית, פולנית, בולגרית, איטלקית, גרמנית, צרפתית ואנגלית, ולכן יכלה להוצג כהוכחה לתרבות סובייטית בינלאומית. המדינה העניקה לה זמן אוויר קבוע ברדיו ובטלוויזיה וזרם בלתי פוסק של קונצרטים מאורגנים.
זה גם כלא אותה. גוסקונצרט (Goskontsert) הגביל אותה לחומרים סובייטיים וחסם תוכניות הקלטה וסיורים במערב אירופה. גנאדי צ'רקסוב, ראש מחלקת המוזיקה, אסר על שיר הנושא של סרטה Gde ty, lyubov'? להשמעה ברדיו הממלכתי — סרט שראו יותר מ-25 מיליון אנשים. לאחר סיור לאומי בקנדה ב-1983 נאסר עליה לעזוב את ברית המועצות עד 1988. ב-1980 הפכה לזמרת הסובייטית הראשונה שהופיעה במכנסיים, מה שנחשב באותה מערכת כאירוע.
המשתפי פעולה היו המלחינים הטובים ביותר שהיו לברית המועצות: איוואסיוק, דייוויד טוחמנוב (David Tukhmanov), ריימונדס פאולס (Raimonds Pauls), ארנו באבאג'ניאן (Arno Babajanian), אוסקר פלצמן (Oscar Feltsman), אלכסנדרה פחמוטובה (Aleksandra Pakhmutova), יוג'ין מרטינוב (Eugene Martyunov). ב-1981 היא הקליטה את Dusha עם להקת הרוק מאשינה ורמני (Mashina Vremeni); ב-1985 הגיע "Lavanda", הדואט עם יאק יואלה (Jaak Joala) מאסטוניה.
שאלת השפה
המעבר שלה לעבר רפרטואר בשפה הרוסית הפך אותה למטרה בבית. בשנת 1989 היא סירבה להופיע בפסטיבל צ'רוונה רוטה בצ'רנוביץ — פסטיבל שנקרא על שם השיר שהפך אותה למפורסמת — כדי להימנע מפרובוקציות. בקונצרט בלבוב בשנת 1991 הקהל החזיק שלט שעליו נכתב: "סופיה, עונש כבד מחכה לך". היא לא הופיעה באוקראינה שוב עד סוף שנות ה-90, וחזרה רק לאחר בקשה אישית מהנשיא ליאוניד קוצ'מה.
מה שבא בעקבותיו היה טקס הכתרה כפול וחריג. בשנת 2002, בשנתה ה-55, קוצ'מה העניק לה את תואר גיבורת אוקראינה על "זכויות אישיות יוצאות דופן בתחום האמנות", וולדימיר פוטין העניק לה את מסדר "על הצטיינות למען המולדת". היא מחזיקה בתוארי אמנית העם של אוקראינה, הרפובליקה הסובייטית המולדבית וברית המועצות, היא גיבורת מולדובה ואזרחית כבוד של קישינב. בשנת 2000 היא הוכרזה כזמרת הפופ האוקראינית הטובה ביותר של המאה העשרים. בשנים 2008 ו-2010 היא הייתה הסלבריטאית בעלת ההכנסה הגבוהה ביותר באוקראינה.
אנטולי נפטר ב-2002. היא פרשה למנזר למשך מספר חודשי אבל, ואז חזרה עם האלבום Yedynomu — "לאחד והיחיד".
דעותיה הפוליטיות היו בעקביות לא דוקטרינריות; התיעוד קובע בבירור שהיא אינה תומכת בשום אידיאולוגיה פוליטית מסוימת. במהלך המהפכה הכתומה ב-2004 היא ומשפחתה שלחו אוכל למפגינים בכיכר המיידאן ללא קשר לשיוך. ב-2006 היא התמודדה ברשימה הפרלמנטרית של וולודימיר ליטבין, שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. כתושבת קרים, היא סירבה לקבל אזרחות רוסית לאחר הסיפוח ב-2014. בשנת 2022 היא גינתה את הפלישה הרוסית לאוקראינה.
מדוע סופיה מכונה גאונה
הטענה נשענת על מיומנות פרשנית ועל מוזיקליות לשונית, לא על הלחנה, וההבחנה הזו חשובה. רוטארו לא כתבה את השירים שהפכו אותה למפורסמת; איוואסיוק, טוחמנוב, פאולס ובאבאג'ניאן עשו זאת. מה שהיא הביאה היה כלי בעל גמישות יוצאת דופן ואוזן שאומנה בבית ספר לא סביר — אחות עיוורת בעלת שמיעה אבסולוטית, רפרטואר כפרי שנלמד בעל פה, ואז הכשרה פורמלית בניצוח בקישינב. שירה משכנעת בתשע שפות אינה טריק למסיבות; היא דורשת דוגמנות של הפונטיקה והדקדוק הרגשי של כל אחת מהן מספיק טוב כדי שדוברי השפה יקבלו את התוצאה, וזו הסיבה שבולגרים, פולנים וחבר מושבעים יפנים כולם העניקו לה את הפרסים שלהם.
סוג האינטליגנציה השני, הפחות מוזיקלי, הוא ניווטי. היא בנתה קריירה של שישה עשורים בתוך מערכת שיכלה לאסור שיר ברדיו הלאומי על פי אמירה של פקיד אחד, סירבה לאזרחות רוסית בקרים הכבושה, גינתה את הפלישה ב-2022, ועדיין מחזיקה בתארים הגבוהים ביותר של אוקראינה ורוסיה כאחד. הישרדות כזו כדמות ציבורית מבלי להפוך לתועמלנית של אף אחד דורשת שיקול דעת מדרגה גבוהה.
מקרה הנגד הוא אמיתי. היא פרשנית, והשירים שבהם היא אהובה שייכים, כהלחנות, לאנשים אחרים. חלק גדול מהנוכחות שלה בעידן הסובייטי יוצר על ידי מדינה שמצאה את הרב-לשוניות שלה נוחה אידיאולוגית, ובלתי אפשרי להפריד את הכישרון שלה מהמנגנון הזה. אוקראינים שהאשימו אותה בנטישת הרפרטואר הלאומי לטובת הרוסית לא הציגו נקודה בלתי סבירה לגבי המחיר של בחירותיה. גאונות כאן פירושה קול יוצא דופן ושורדת יוצאת דופן, לא יוצרת מקורית.
מורשת
העיתונות הגרמנית כינתה אותה פעם "ננה מוסקורי (Nana Mouskouri) של ברית המועצות", מה שממעיט בערך קנה המידה: 400 שירים, 40 אלבומים, 25 מיליון כרטיסים שנמכרו לסרט אחד, ופסל שהוקדש לה בהיכל הקונצרטים רוסיה במוסקבה ב-2003. היא החזיקה בתים ביאלטה, קייב, מוסקבה ובאדן-באדן, שהיא הגיאוגרפיה של הקריירה שלה מעובדת כנדל"ן. היא נותרה דמות התרבות ההמונית האחרונה שכל האוקראינים, המולדובנים והרוסים גדלו כשהם שומעים — ירושה שנשמעת כעת כנזיפה לכולם.