סלובודן מילושביץ': הביורוקרט שהחל ארבע מלחמות
סלובודן מילושביץ' בילה את שני העשורים הראשונים של הקריירה שלו כפקיד מפלגה קומוניסטית אפור - בנקאי, יועץ כלכלי ומנהל חברה שנסע לארצות הברית לצורכי עסקים. לאחר מכן, ב-1987, הוא נסע לקוסובו כדי לנאום בפני קהל של סרבים ממורמרים וגילה, בתגובת הקהל, שלאומנות אתנית, ולא דוקטרינה, היא הדרך המהירה ביותר לעוצמה מוחלטת. הוא רכב על התגלית הזו דרך ארבע מלחמות, מותם של כמאה אלף בני אדם, וכתב אישום מטעם האו"ם בגין רצח עם, ומת בתא כלא בהאג לפני שבית משפט כלשהו יכול היה להקריא פסק דין.
מבנקאות למפלגה
מילושביץ' נולד ב-20 באוגוסט 1941 בפוז'ארוואץ (Požarevac) שבמזרח סרביה. הוריו היו שניהם מורים; אביו עזב את המשפחה בסוף שנות ה-40 ולפי גרסאות שונות פנה ללמד תיאולוגיה אורתודוקסית, בעוד אמו נותרה קומוניסטית מחויבת. שני ההורים שמו קץ לחייהם מאוחר יותר - אביו כשהיה מילושביץ' סטודנט, ואמו ב-1974. הוא השלים תואר במשפטים מאוניברסיטת בלגרד, שם הצטרף והוביל את תא הסטודנטים של ליגת הקומוניסטים של יוגוסלביה, וסיים את לימודיו באמצע שנות ה-60. לאחר מכן בנה קריירה קונבנציונלית כיועץ כלכלי ומנהל בנק, וב-1978 עלה לכס נשיאות בנק בלגרד, תפקיד שהפגיש אותו עם מוסדות מערביים ונסיעות עסקים לארצות הברית - קורות חיים של אפאראצ'יק רגיל ללא כל רמז למנהיג הלאומני-אתני שיהפוך להיות.
המפנה בקוסובו
מילושביץ' הפך לראש המפלגה הקומוניסטית של בלגרד ב-1984 ולראש המפלגה הקומוניסטית הסרבית ב-1986. השנה שלאחר מכן מסמנת את הציר הברור ביותר בקריירה שלו: לאחר שנשלח לנאום בפני התכנסות של סרבים מקוסובו שחשו מאוימים על ידי הרוב האלבני במחוז, הוא זנח את האורתודוקסיה הקומוניסטית לטובת הלאומנות הסרבית, וגילה בתגובת הקהל מקור לכוח פופולרי שמשמעת מפלגתית מעולם לא העניקה לו. במהלך 1987 ו-1988 הוא טיהר אלפי פקידים שעמדו בדרכו וביסס את שליטתו במנגנון הפוליטי של סרביה, כשהפך לנשיא סרביה ב-1989 ולאחר שתי כהונות בתפקיד זה, לנשיא הפדרציה היוגוסלבית שנותרה ביולי 1997.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארבע מלחמות
ככל שיוגוסלביה לשעבר התפרקה במהלך שנות ה-90, מילושביץ' חימש והכווין כוחות צבאיים למחצה סרביים ולוחמים לא סדירים בקרואטיה ולאחר מכן בבוסניה והרצגובינה, תוך תמיכה במערכות שהקימו מחנות מעצר וביצעו טיהור אתני שיטתי של אוכלוסיות לא-סרביות; המלחמה בבוסניה לבדה הרגה כ-100,000 בני אדם ועקרה כמעט שלושה מיליון בין 1992 ל-1995. חוקרים לא מצאו פקודה אחת בכתב ידו המורה על הרג ספציפי, אך הטילו עליו אחריות לשליטה במנגנון התקשורת המדיני שליבה את השנאה האתנית שביסוד האלימות, ולכוונת המבנים הפוליטיים והצבאיים שביצעו אותה. בסוף שנות ה-90 הוא הפנה את אותו מנגנון נגד אלבנים אתניים בקוסובו, מערכת דיכוי חמורה מספיק כדי לעורר מערכת הפצצות של נאט"ו במשך שבעים ושמונה ימים נגד יוגוסלביה ב-1999 - הפעם הראשונה שהברית יצאה למלחמה נגד מדינה ריבונית בשל יחסה לאזרחיה.
הנפילה
אחיזתו של מילושביץ' נשברה לבסוף לאחר שניסה לזייף את תוצאות הבחירות לנשיאות בספטמבר 2000. הפגנות המוניות בבלגרד, שנודעו לימים כ"מהפכת הבלדוזר", כפו עליו להתפטר ב-5 באוקטובר 2000. הוא נעצר על ידי המשטרה הסרבית בשנה שלאחר מכן והוסגר לבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר בהאג כדי לעמוד בפני אישומים המשתרעים על פני קוסובו, קרואטיה ובוסניה - כולל רצח עם, פשעים נגד האנושות, רצח, עינויים, רדיפה וגירוש, בין רשימות האישום החמורות ביותר שעמדו בפני מנהיג אירופי כלשהו מאז משפטי נירנברג.
משפט ללא פסק דין
משפטו בבית הדין בהאג (ICTY) נפתח ב-12 בפברואר 2002; הטיעונים של התביעה נמשכו עד תחילת 2004, והגנתו הייתה בעיצומה כאשר, ב-11 במרץ 2006, מילושביץ' נמצא מת בתאו במתקן המעצר של בית הדין, ככל הנראה מהתקף לב, לפני שניתן גזר דין כלשהו. בית הדין הסיר את הסודיות מעל חלקים מתיק החקירה לאחר מכן כדי לסייע בקביעת נסיבות מותו. מותו משמעותו שהתיעוד ההיסטורי והמשפטי על אשמתו האישית מעולם לא נסגר רשמית על ידי פסק דין, גם כאשר התיעוד הסובב את המלחמות שהוביל תועד בהרחבה לאורך הליכי המשפט. מותו גם הוליד הפגנות גדולות של תמיכה מתמשכת בקרב לאומנים סרבים, מה שמדגיש עד כמה עמוק הטמיעה הרטוריקה שלו גם לאחר המלחמות, ההפצצות וההרס הכלכלי שהובילו לסיום כהונתו.
מדוע סלובודן מכונה גאון
כל מה שמתכוונים אליו בכינוי מילושביץ' כגאון אינו קשור לאינטלקט במובן מעורר הערצה, והתשובה הכנה היא שהתווית מתארת בעיקר כישרון קר וספציפי לניצול מוסדות ותחושות תסכול למען כוח אישי - גאונות, אם המילה חלה בכלל, למניפולציה ולא ליצירה. הוא קרא את הוואקום שהותירה קריסת הקומוניזם בתבונה רבה יותר מיריביו, זיהה שלאומנות אתנית יכולה להוות תחליף לאידיאולוגיה ששירת במשך עשורים, והשתמש בתקשורת מדינתית, טיהורי ביורוקרטיה ושליטה בנציגים צבאיים כדי להחזיק בכוח לאורך קריסת פדרציה שלמה וארבע מלחמות רצופות. זהו אוסף אמיתי, אם כי דוחה, של כישורים פוליטיים: קריאת קהל, שליטה במידע והכוונת אלימות בשלט רחוק תוך שמירה על הכחשה ציבורית. זו אינה גאונות במובן כלשהו הראוי להערצה, ואין לבלבל בינה לבין כזו. הוא עמד לדין בגין רצח עם ופשעים נגד האנושות על ידי בית הדין של האו"ם, מדיניותו הפיקה כ-100 אלף מקרי מוות בבוסניה בלבד, והוא מת לפני שבית משפט יכול היה לקבוע רשמית את אשמתו - מקרה שבו המילה "גאון", אם נעשה בה שימוש לא ביקורתי, מסתכנת בהלבנת תיעוד של זוועות המוניות לכדי מחמאה.
מורשת
מורשתו של מילושביץ' היא חורבותיה של יוגוסלביה עצמה: פדרציה שהתפרקה למלחמה, אישום ברצח עם שנותר ללא הכרעה משפטית עקב מותו, ותבנית - תסכול לאומני המנוצל באמצעות תקשורת מדינתית ואלימות צבאית - שהיסטוריונים ותובעים בילו עשורים מאז בניסיון לתעד במלואו ולמנוע את הישנותו.