סיימון פג: קריאה מרקסיסטית בזומבים
עבודת התזה שלו לתואר ראשון באוניברסיטת בריסטול נקראה "סקירה מרקסיסטית של הקולנוע הפופולרי של שנות ה-70 ושיח הגמוני". שלוש-עשרה שנים מאוחר יותר הוא היה שותף לכתיבת סרט שבו עוזר חנות בצפון לונדון לא שם לב שהמתים קמו לתחייה, כיוון שחייו נראים בדיוק כך. Shaun of the Dead (מת על המתים) נחשב בדרך כלל לבדיחה טובה מאוד. מדויק יותר לכנותו התזה, מצולמת — קומדיה שהמנוע שלה הוא ההבחנה ששגרת הקפיטליזם המאוחר והזומביפיקציה אינם ניתנים להבחנה ויזואלית.
ברוקוורת', ושינוי שם
סיימון ג'ון בקינגהאם נולד ב-14 בפברואר 1970 בברוקוורת', גלוסטרשייר, לגיליאן רוזמרי סמית', עובדת מדינה, ולג'ון הנרי בקינגהאם, מוזיקאי ג'אז שמכר כלי נגינה. הוריו התגרשו כשהיה בן שבע; אמו נישאה בשנית והוא אימץ את שם משפחתו של אביו החורג.
הוא למד בבית הספר היסודי קאסל היל, בבית הספר המקיף ברוקוורת' ובבית הספר קינג'ס בגלוסטר, ולאחר מכן עבר בגיל שש-עשרה למכללת סטרטפורד-אפון-אייבון כדי ללמוד ספרות אנגלית ותיאטרון, והמשיך לבריסטול, שם סיים ב-1991 תואר ראשון בתיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. באוניברסיטה הוא הופיע בלהקת קומדיה עם השם הצעיר להפליא "דייוויד אייק והיתומים של ישו" (David Icke and the Orphans of Jesus), לצד דייוויד ואליאמס.
סטנד-אפ כאמצעי שליטה
הוא פנה לסטנד-אפ מסיבה שציין בבירור, אשר מסבירה את כל הקריירה שלו: "קומדיה הייתה משהו שנהניתי ממנו, אבל גם בגלל שהיא הציעה לי אוטונומיה מסוימת שלא הייתה לי אם הייתי יושב ומחכה שהטלפון יצלצל כשחקן". הוא העדיף לכתוב לעצמו תפקידים מאשר להיבחן עבור אנשים אחרים.
את שנות ה-90 העביר בבניית קורות חיים בבמות הקומדיה הבריטיות הטובות ביותר: Six Pairs of Pants (1995), Asylum (1996), Faith in the Future, Big Train, Hippies, התוכנית The 99p Challenge ברדיו 4, הופעות אורח ב-Brass Eye, I'm Alan Partridge ו-Black Books, ותפקיד במופע הבמה של סטיב קוגן ב-1998. הוא היה פנים מוכרות הרבה לפני שהיה מפורסם.
Spaced
הסדרה Spaced (1999–2001), שנוצרה ונכתבה בשיתוף עם ג'סיקה היינס ובויימה על ידי אדגר רייט, היא המקור לכל מה שבא לאחר מכן. פג גילם את טים ביזלי וכתב את דמותו של מייק ואט במיוחד עבור חברו ניק פרוסט. השיטה של הסדרה — סיטקום על בטלנים שצולם בדקדוק החזותי של הסרטים שהבטלנים אוהבים — איחדה את הצוות והמציאה את הסגנון. היא הייתה מועמדת לפרס באפט"א לקומדיית מצבים, ואחת מרצפי הפנטזיה שלה כללה זומבים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שלושה טעמים
אותו רצף הפך לסרט Shaun of the Dead (2004), שפג כתב יחד עם רייט: קומדיה רומנטית שבמקרה היא סרט זומבים, או להפך. הסרט זיכה אותם בפרס בראם סטוקר לתסריט הטוב ביותר ובפרס הקולנוע העצמאי הבריטי לתסריט הטוב ביותר, לצד פרס פיטר סלרס לקומדיה. ג'ורג' א. רומרו, מייסד הז'אנר, הזמין את שניהם להופעת קמע בסרט Land of the Dead.
Hot Fuzz (2007) יישם את אותה שיטה על סרט הפעולה האמריקאי, כשפג מגלם שוטר לונדוני בעל כישורים מופרזים המוגלה לכפר ציורי. The World's End (2013) סגר את מה שנודע כטרילוגיית "שלושת טעמי קורנטו" (Three Flavours Cornetto trilogy), והביא לו מועמדויות לפרס סאטורן הן על כתיבה והן על משחק. בין לבין הוא כתב יחד עם פרוסט את Paul (2011) — תסריט שנכנס לרשימת "בריט ליסט" של 2008 כתסריט הבריטי הטוב ביותר שלא הופק — והפך במכוון את התפקידים הרגילים שלהם, כשהוא נותן לפרוסט את התפקיד הראשי ולוקח לעצמו את תפקיד המשנה.
השלושער של החנון
כשנשאל לאחר Shaun of the Dead אם הוא עומד להיעלם להוליווד, אמר פג: "זה לא שאנחנו עומדים ללכת ולעשות, אני לא יודע, את משימה בלתי אפשרית 3". לאחר מכן הוא לוהק למשימה בלתי אפשרית 3. בנג'י דאן הופיע מאז בשישה סרטים, מ-2006 ועד The Final Reckoning (2025).
הוא גילם את מונטגומרי סקוט בסרטו של ג'יי ג'יי אברהמס סטארטרק (2009) ובסרטי ההמשך שלו, וכתב יחד את סטארטרק: אל האינסוף (2016). הוא כבר גילם את העורך בסדרה דוקטור הו בשנת 2005, והופיע תחת איפור כבד בתור אנקר פלאט במלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר. הוא סיכם זאת בעצמו בתוכנית The Graham Norton Show: "עשיתי עכשיו את השלושער האולטימטיבי של החנונים — דוקטור הו, מלחמת הכוכבים וסטארטרק". הוא גם מדבב את באק בסרטי עידן הקרח, פרסם ספר זיכרונות בשם Nerd Do Well בשנת 2010, וקיבל תואר עמית כבוד מאוניברסיטת גלוסטרשייר בדצמבר 2008.
הדבר שאמר על ספרי קומיקס
בשנת 2015 הוא אמר ל-Radio Times כי הקהל "עבר אינפנטיליזציה עקב הטעם שלנו," ש"כעת אנחנו בעצם צורכים דברים ילדותיים מאוד — ספרי קומיקס, גיבורי על," וכינה זאת "סוג של טמטום במידה מסוימת." כשהדברים מגיעים מאדם שבאותה נקודת זמן גילם את סקוטי, זה התקבל רע. תגובתו הייתה פוסט בבלוג בשם "Big Mouth Strikes Again" שבו הודה כי "הערת ה'טמטום' יצאה כהכללה גסה של אידיוט בדרגה א'," התעקש ש"לא התכוונתי לכך שמדע בדיוני או פנטזיה הם מטומטמים, רחוק מכך," ציטט את Ex Machina ו-מקס הזועם: כביש הזעם כ"סרטים בוגרים מאוד," וסיכם: "אני עדיין חנון וגאה בכך."
פיכחון
ביולי 2018 הוא סיפר ל-The Guardian על דיכאון ואלכוהוליזם. "כשאני צופה במשימה בלתי אפשרית 3, אני יכול לראות איפה הייתי אז, שהייתי די אבוד, ואומלל, ואלכוהוליסט," אמר. "אני לא מתבייש במה שקרה... אבל אני גם לא גאה בזה — אני לא חושב שזה מגניב, כאילו הייתי מר רוקנרול, עילפון וכל החרא הזה. זה לא היה, זה היה פשוט נורא." הוא נכנס לגמילה לפני קוד הצללים, השתמש בצווי בית משפט כדי להרחיק זאת מהצהובונים, ונשאר פיכח. הוא נישא למורין מקאן בגלאזגו ביולי 2005, כשפרוסט משמש כשושבין; יש להם בת אחת. הוא אתאיסט, פעיל גרינפיס מאז 2021, וחתום על מכתב מ-2020 הקורא להעלאת מיסים על העשירים.
למה סיימון נקרא גאון
מבין השחקנים הפעילים שאליהם מוצמדת המילה כלאחר יד, לפג יש את התביעה החזקה ביותר, והיא נשענת על כתיבה ולא על משחק. התכונה המבדילה היא אדריכלית: היכולת לבנות קומדיה שבה שורת מחץ שנזרקה בעשר הדקות הראשונות הופכת למנגנון של נקודת השיא. Shaun of the Dead בנוי כמעט כולו מאלה — תוכנית שנאמרה כבדיחה ואז בוצעה כעלילה. זו הסיבה שסרט באורך מלא של שני קומיקאים טלוויזיוניים זכה בפרס בראם סטוקר לתסריט הטוב ביותר, כבוד שנבחר על ידי כותבי אימה, לא קומיקאים. זו אוריינות ז'אנרית שפועלת כהנדסה, וההכשרה האקדמית של פג ניכרת בה: התזה בבריסטול על שיח הגמוני בקולנוע של שנות ה-70 היא בבירור אותו מוח שהבחין שתור בסופרמרקט נראה כמו המון דועך.
שתי מסקנות כנות. ראשית, הוא לא עובד לבד — רייט ביים את כל שלושת הסרטים וחולק בקרדיט על כל תסריט, והיינס יצרה יחד את Spaced; ההישג הוא שיתופי ופג מעולם לא טען אחרת. שנית, כמבצע הטווח שלו צר, בעיקרו רגיסטר אחד של אנגלי הגון וחרד, ועבודתו בעלת ההכנסות הגבוהות ביותר מורכבת מתפקידי משנה משוחקים היטב בזיכיונות שאנשים אחרים בנו. הוא כותב קומי אינטליגנטי להפליא עם שחקן טוב נלווה. "גאון" זו הפרזה; "הקומיקאי המבני החכם ביותר בדורו הבריטי" זה לא.
מורשת
הוא יצר את סרט הקומדיה הבריטי העמיד ביותר של המאה מתוך בדיחה של סיטקום בערוץ 4, ואז בילה עשרים שנה בתוך שוברי הקופות האמריקאים שמהם הוא חשש בו זמנית. הסתירה הזו היא הדבר המעניין בו — אדם שכתב תזה מרקסיסטית על קולנוע פופולרי ואז הלך לעבוד עבורו, התלונן על כך בפומבי, התנצל, והמשיך הלאה. הוא מכנה את עצמו חנון וגאה. החלק של הגאווה היה תמיד הוויכוח.