מפעל השחקן האקסצנטרי (Factory of the Eccentric Actor), שסרגיי יוטקביץ' (Sergei Yutkevich) סייע בהקמתו בראשית שנות ה-20, נתן עדיפות למוטיבים מעולם הקרקס ולאסתטיקה של אולמות מופעים על פני הנרטיב המסורתי. ניסיון בסיסי זה השפיע על המעבר שלו לקולנוע, שם שילב ביוגרפיות היסטוריות רציניות עם התנועות הקצביות והאנרגטיות של הקומדיה הסלפסטיק האמריקאית, דבר שהבדיל את סגנונו הוויזואלי בתעשיית הקולנוע הסובייטית.
הכשרה מוקדמת וראשית דרכו האמנותית
יוטקביץ', שנולד בסנט פטרסבורג בשנת 1904, החל לעסוק באמנות המופע באמצעות תיאטרון בובות בשנות נעוריו. את השכלתו הפורמלית רכש בווחוטמאס (Vkhutemas), שם שכלל את רגישותו האמנותית. בין השנים 1921 ל-1923 למד אצל וסבולוד מיירהולד (Vsevolod Meyerhold) ושילב מתודולוגיות תיאטרליות בגישתו היצירתית. שנים מוקדמות אלו הניחו את היסודות לקריירה רב-תחומית שלו כצייר, מעצב תפאורה ובסופו של דבר כבמאי בתיאטרון ובקולנוע.
התפתחות הסגנון הקולנועי
יוטקביץ' נכנס לתעשיית הקולנוע במהלך שנות ה-20 והחל לביים בשנת 1928 עם הסרט 'תחרה' (Lace). לאורך הקריירה שלו, עבודתו נבדלה לעיתים קרובות מהטון הקודר ששרר בהפקות התקופה ושילבה אלמנטים קלילים בהשראת קומדיות סלפסטיק. הוא שיתף פעולה עם דמויות מפתח בתעשייה, ביניהן פרידריך ארמלר (Fridrikh Ermler) ולב ארנשטם (Lev Arnshtam) בסרט 'תוכנית נגד' (Counterplan) בשנת 1932, ועם אלכסנדר פטוצ'קו (Aleksandr Ptushko) ווסבולוד פודובקין (Vsevolod Pudovkin) בסרט 'שלושה מפגשים' (Three Encounters) בשנת 1948. הרפרטואר המקצועי שלו התרחב וכלל תפקידי תסריטאי, שחקן ומורה לדרמה, לצד מינויו לפרופסור במכון גראסימוב לקולנוע (Gerasimov Institute of Cinematography).
פרויקטים היסטוריים והכרה בינלאומית
בעוד שיוטקביץ' שמר על עניין בקולנוע קליל יותר, הוא הפיק סרטים דוקו-דרמטיים היסטוריים וביוגרפיים רבים, כגון 'יעקב סברדלוב' (Yakov Sverdlov), 'פרז'וואלסקי' (Przhevalsky) ו'הלוחם הגדול סקנדרבג' (The Great Warrior Skanderbeg). מעמדו הביקורתי הגיע לרמה בינלאומית, כאשר זכה פעמיים בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן: לראשונה עבור העיבוד שלו ל'אותלו' (Othello) בשנת 1955, ושוב עבור 'לנין בפולין' (Lenin in Poland) בשנת 1965. מחויבותו לפסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה הייתה נרחבת, והוא שימש כחבר חבר השופטים בשנים 1959, 1961 ו-1967, כשבשנה האחרונה אף כיהן כראש חבר השופטים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אותות כבוד מקצועיים ומורשת
יוטקביץ' צבר הכרה מדינית משמעותית במהלך חייו, לרבות פרס סטלין בשנת 1947, תואר אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (RSFSR) בשנת 1957, ומספר עיטורי לנין. הוא היה חבר באיגוד הסופרים של ברית המועצות, בהרכב השירה והמחול של הנ.ק.ו.ד. (NKVD) ובאיגוד יוצרי הקולנוע של ברית המועצות. בשנת 1982 הוענק לו פרס אריה הזהב על מפעל חיים. יוטקביץ' הלך לעולמו במוסקבה ב-23 באפריל 1985 ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י (Novodevichy Cemetery).
עובדות מהירות
- לידה: 1904, סנט פטרסבורג - פטירה: 1985, מוסקבה - השכלה: וחוטמאס - פרסים: פרס סטלין (1947), פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן (1956, 1966) - תפקידים מקצועיים: במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן, פרופסור, צייר - מקום קבורה: בית העלמין נובודוויצ'י - תואר אקדמי: דוקטור למדעי תולדות האמנות - חברות: איגוד הסופרים של ברית המועצות
שאלות נפוצות של קוראים
### מהם הסרטים המוכרים ביותר של יוטקביץ'?
הוא מוכר היטב בשל בימוי הסרטים 'אותלו', 'לנין בפולין' והסרט המאוחר יותר 'לנין בפריז'.
### היכן קיבל יוטקביץ' את הכשרתו האמנותית?
הוא למד בווחוטמאס והשתלם אצל וסבולוד מיירהולד בין השנים 1921 ל-1923.