סקוט נידרמאייר: הבלם שהחליק כמו תוקף
במשחק מספר 2 של גמר גביע סטנלי (Stanley Cup) ב-1995, סקוט נידרמאייר (Scott Niedermayer) בן ה-21 לקח את הדסקית מאחורי השער שלו והחליק לאורך כל המגרש דרך כל שחקני דטרויט רד וינגס (Detroit Red Wings) כדי להבקיע. פריצה לאורך כל המגרש שהייתה כה שלמה, שהיא עדיין משודרת שוב ושוב כהגדרה למה שבלם התקפי מודרני מסוגל לעשות. הוא המשיך לזכות בשלושה גביעי סטנלי נוספים, בשתי מדליות זהב אולימפיות, בגביע נוריס (Norris Trophy) ובגביע קון סמית' (Conn Smythe Trophy), אך אותה פריצה בודדת מקצה לקצה לכדה את האיכות שהפכה אותו לאחד השחקנים השלמים ביותר בדורו: בלם שמעולם לא הפסיק להחליק כמו חלוץ.
נער הפלא של ההחלקה מקראנברוק
נידרמאייר נולד ב-31 באוגוסט 1973 באדמונטון, אלברטה, וגדל מגיל שלוש בקראנברוק, קולומביה הבריטית, לצד אחיו הצעיר רוב (Rob), שגם הוא הפך לשחקן בליגת ה-NHL. אמו עבדה כמדריכת החלקה כוחנית, פרט שמסביר במידת מה סגנון החלקה שחבריו לקבוצה ואנליסטים יתארו מאוחר יותר כחלק בצורה יוצאת דופן. בגיל 16 הוא הצטרף לקבוצת קמלופס בלייזרס (Kamloops Blazers) מליגת ההוקי המערבית תחת המאמן קן היצ'קוק (Ken Hitchcock), ובמהלך שלוש עונות בליגת הנוער הוא הגיע לשני גמרים של גביע הזיכרון (Memorial Cup), זכה באליפות ב-1992 ונבחר ל-MVP של הטורניר.
נבחר במקום השלישי הכללי
ניו ג'רזי בחרה בנידרמאייר במקום השלישי הכללי בדראפט ה-NHL של 1991, והוא שיחק שתים-עשרה עונות במדי הדווילס (Devils), שם הופיע ב-892 משחקים ורשם 112 שערים ו-476 נקודות במדי ניו ג'רזי. עונת השיא האישית שלו בהתקפה הגיעה ב-1997–98, אז רשם 14 שערים ו-57 נקודות, אך שיטת ההגנה תחילה של הדווילס תחת ז'אק למייר (Jacques Lemaire) הייתה מפורסמת בריסון בדיוק סוג הפריצות החופשיות שנידרמאייר היה מסוגל להן — מה שהפך את שער הפריצה שלו נגד דטרויט ב-1995 למרשים עוד יותר דווקא בגלל שהורשה לו לעשות זאת מלכתחילה. קפטן הדווילס לשעבר, סקוט סטיבנס (Scott Stevens), ניסח זאת מאוחר יותר בפשטות: לנידרמאייר היה אפשר לתת "קצת יותר חופש, ולמה לא?"
שלושה גביעים בניו ג'רזי
נידרמאייר זכה בשלושה גביעי סטנלי עם הדווילס, ב-1995, 2000 ו-2003, והיה חלק מליבת ההגנה, לצד סטיבנס וקן דניקו (Ken Daneyko), שביססה את אחד ממועדוני ה-NHL המצליחים ביותר באותה תקופה. עד שעזב את ניו ג'רזי הוא כבר ביסס את מעמדו כאחד מבלמי ה-דו-כיווניים (two-way) המובילים בליגה, שחקן שניתן לסמוך עליו במידה שווה הן בעצירת התקפה והן בהתחלת אחת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →גביע נוריס ומעבר לאנהיים
נידרמאייר זכה בגביע נוריס ב-2004 כבלם הטוב ביותר ב-NHL, מה שביסס את מעמדו האישי בצמרת התפקיד שלו לפני שעזב את הדווילס. הוא חתם על חוזה לארבע שנים עם האנהיים דאקס (Anaheim Ducks) ב-4 באוגוסט 2005, והתאחד עם אחיו רוב באותו סגל של ה-NHL — מקרה נדיר עבור אחים בליגה. הדאקס הגיעו לגמר המערב ב-2006 לפני שפרצו ב-2007, כאשר נידרמאייר הוביל את הקבוצה כקפטן לזכייה בגביע סטנלי וזכה בגביע קון סמית' כשחקן המצטיין של הפלייאוף. התמונה שלו מעביר את הגביע ישירות לאחיו רוב נותרה אחד הרגעים המוקרנים ביותר מאותו מסע אליפות.
זהב בינלאומי, פעמיים
הרקורד הבינלאומי של נידרמאייר מעוטר לא פחות מזה שלו ב-NHL: הוא זכה בזהב אולימפי עם קנדה במשחקי סולט לייק סיטי 2002 ושוב במשחקי ונקובר 2010, והוסיף מדליית זהב באליפות העולם ב-2004, מה שהעניק לו גרסה של "מועדון הזהב המשולש" של ההוקי — גביע סטנלי, זהב אולימפי וזהב באליפות העולם — שהושלם לאורך קריירה שכללה גם חמש בחירות למשחק האול-סטאר של ה-NHL.
פרישה והנצחה
נידרמאייר פרש לאחר עונת 2009–10 עם נתונים בקריירה של 1,263 משחקים בעונה הסדירה, 172 שערים, 568 אסיסטים ו-740 נקודות, לצד מדד פלוס-מינוס של פלוס 167 ששיקף כמעט שני עשורים של דומיננטיות דו-כיוונית. הוא הוכנס להיכל התהילה של ההוקי בשנת 2013, להיכל התהילה של הספורט הקנדי, ולהיכל התהילה של הספורט בקולומביה הבריטית ב-2014, וגם קבוצות קמלופס בלייזרס וניו ג'רזי דווילס פרשו את מספר החולצה שלו כהוקרה על תרומתו בכל אחת מהתחנות.
מדוע סקוט מכונה גאון
שום מקור ברקורד שלו אינו משתמש במילה "גאון" כדי לתאר את נידרמאייר, והשפה המשמשת במקום זאת היא מעידה: "חלק", "חופש פעולה", "מצוינות" דו-כיוונית. מה שהפך אותו ליוצא דופן היה סט כישורים אתלטיים וטקטיים שלם בצורה לא שגרתית עבור בלם — טכניקת החלקה עילית שהוטמעה בו בצעירותו על ידי אמא שהייתה מדריכת החלקה, אינסטינקטים התקפיים של חלוץ המחפש פריצות, ומשמעת הגנתית לשחק בתוך אחת המערכות השמרניות ביותר בליגה מבלי לאבד את מה שהפך אותו למיוחד. זהו שילוב נדיר של מתנה פיזית ויכולת הסתגלות ולא גאונות אינטלקטואלית במובן רשמי כלשהו; שיאו הסטטיסטי — גביע נוריס אחד, שיא קריירה של 57 נקודות בעונה — הוא מצוין אך לא על-טבעי בהשוואה לכמה מהבלמים ההתקפיים הדומיננטיים ביותר של התקופה. מה שהבדיל אותו היה עקביות ומגוון מצבי משחק: מסוגל לאותה פריצה לאורך המגרש בגמר גביע כפי שהצליח פעם נגד דטרויט, ועדיין זכה לאמון שתים-עשרה עונות לאחר מכן להוביל כקפטן מועדון אחר לתואר בצד השני של היבשת. קרא לזה אינטליגנציה של הוקי וכושר גופני עילאי ולא גאונות, והתיאור עדיין עושה צדק עם קריירה נדירה באמת.
מורשת
מורשתו של נידרמאייר היא של אב-טיפוס לבלם ה-NHL המודרני הדו-כיווני: מישהו שניתן להציב כנוכחות חוסמת באזור שלו ועדיין לסמוך עליו שיוביל את הדסקית דרך קבוצה יריבה שלמה כשהרגע דורש זאת. ארבעה גביעי סטנלי עם שני מועדונים שונים, שתי מדליות זהב אולימפיות, גביע נוריס וגביע קון סמית' מציבים אותו בין הבלמים השלמים ביותר שהספורט יצר, והפריצה מ-1995 נגד דטרויט נותרה הקטע הסביר ביותר להצגה כדי להסביר בדיוק למה.