סאתיה סאי באבא: הגורו שטען כי הוא מחולל ניסים
ב-23 במאי 1940, נער בן ארבע-עשרה בכפר מאובק באנדרה פרדש הפיק סוכריות ופרחי יסמין כביכול משום מקום והכריז שהוא גלגול נשמתו של קדוש שמת שמונה שנים לפני לידתו. עד מותו ב-2011, אותו נער פיקד על קהל שמוערך בעשרות מיליונים, קרן בשווי הרבה מעל מיליארד דולר, והלוויה בה השתתפו שני ראשי ממשלה הודים. מעטים הדמויות הדתיות של המאה העשרים שחילקו את הדעה בצורה כה מוחלטת בין מסירות לבין האשמה גלויה בהונאה.
מרתנאקארם סאת'יאנאראיאנה ראג'ו ל-"סאי באבא"
הוא נולד ב-23 בנובמבר 1926, בפוטאפרתי, כפר קטן במה שהוא כיום אנדרה פרדש, הרביעי מבין חמישה ילדים במשפחה דוברת טלוגו של מוזיקאים דתיים. לפי דיווחי חסידיו הוא הראה כישרון מוקדם לשיר דתי ודרמה אך מעט עניין בבית ספר קונבנציונלי. נקודת המפנה הגיעה לאחר עקיצת עקרב במרץ 1940 שעוררה שבועות של התנהגות משתנה — התעלפויות, התפרצויות של פסוקי סנסקריט שמעולם לא למד. חודשיים לאחר מכן הוא הכריז על עצמו כסאי באבא, סאי באבא משירדי שנולד מחדש, סגפן מהרשטרי שזכה להערצה ברחבי תת-היבשת, ויצא מבית משפחתו כדי להתחיל משרד ציבורי שיימשך שבעה עשורים.
ניסים, אפר והספקנים שעקבו אחריו
ליבת המוניטין הציבורי שלו נשענה על התגשמויות: ויבהוטי (אפר קדוש) שנאמר כי זורם מקצות אצבעותיו, טבעות ותליונים שהופקו מאוויר דליל, ו—השנוי במחלוקת מכולם—לינגאמים מקריסטל שדווח כי הוקאו מגופו שלו במהלך פסטיבל שנתי. חסידים התייחסו לאלה כהוכחה לאלוהות. חוקרים התייחסו אליהם כאל להטוטנות. קוסם הבמה ההודי פ. ס. סורקאר שחזר את האפקטים הייחודיים של סאי באבא בשנות ה-70 וביטל אותם בבוטות: "טריקי הקסם שלו מעולם לא הרשימו אותי. הם לא היו באיכות גבוהה." הקמפיינר הרציונליסט בסאווה פרמנאנד בילה עשורים בקטלוג טכניקות זריזות הידיים המעורבות, פרסם את ממצאיו מאמצע שנות ה-70 ואילך ומאוחר יותר חיבר ספר הטוען לטיוח משטרתי סביב מקרי מוות אלימים בתוך האשראם. ב-1976 הפיזיקאי והרציונליסט ה. נראסימהאיה הזמין בפומבי את סאי באבא להופיע בתנאים מדעיים מבוקרים; ההזמנה נותרה ללא מענה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אשראם הופך לאימפריה
מה שלא חושבים על הניסים, בניית המוסדות הייתה אמיתית וברוב המדדים, יעילה. אשראם פראסאנתי נילאיאם של סאי באבא, שהושלם ב-1950, גדל לעיר מטה. ממנו צמחו בית חולים כללי בחינם (1954), אוניברסיטת סרי סאתיה סאי (1981), רשת של בתי חולים ראשוניים ומתמחים בחינם, ובין 1995 ל-2007, פרויקטים של מי שתייה שהזרימו מים נקיים למיליוני אנשים ברחבי אזורים מוכי בצורת באנדרה פרדש — תשתית שאפילו עיתונאים ספקנים זקפו לזכותה כיעילה באמת. הארגון שלו טען בסופו של דבר לכ-1,200 מרכזים ב-114 מדינות, וב-2020, למעמד מייעץ מיוחד באו"ם. כשמת, מלאי של מגוריו הפרטיים העלה 98 קילוגרמים של תכשיטי זהב, 307 קילוגרמים של כסף, וכ-116 מיליון רופי במזומן — עושר שישב באי-נוחות לצד תורתו של "אהוב את כולם, שרת את כולם."
ההאשמות שמעולם לא הגיעו למשפט
מול בתי החולים ופרויקטי המים עומד גוף של האשמות שחסידים מבטלים במידה רבה ומבקרים רואים כמפלילות. סרט תיעודי דני מ-2002 וסרט של ה-BBC מ-2004, "הסוואמי הסודי", נשאו עדות מצולמת מחסידים לשעבר — ביניהם האמריקאי אלאיה רהם — המתארים התעללות מינית על ידי סאי באבא בראיונות פרטיים שנערכו במסווה של ברכה רוחנית. הטענות עוררו דיון ב-2002 בפרלמנט הבריטי על בטיחותם של ילדים המבקרים באשראם, והדו"ח המדינתי של משרד החוץ האמריקאי על הודו מ-2001 התייחס ל-"התנהגות מינית בלתי הולמת על ידי מנהיג דתי מקומי בולט" במונחים שאושרו מאוחר יותר כמתכוונים אליו. טל ברוק, חסיד קרוב לשעבר שהפך לאפולוגטיקן נוצרי, כתב כבר ב-1970 כי נודע לו על "פעילויות מיניות עם נערים צעירים" סביב הגורו. שום דבר מזה לא הפך מעולם לתיק פלילי: הרשויות ההודיות מעולם לא פתחו בחקירה, וסאי באבא מעולם לא הואשם בשום עבירה במהלך חיים שלמים של האשמות. מותו עצמו עורר מחלוקת — משפחתו ועוזר אישי, סאת'יאג'יט סאליאן, התמודדו עם טענות שמחלתו האחרונה הוסתרה במשך שבועות כדי לשמור על זרימת התרומות, וב-2015 בן דוד טען שתאריך המוות בפועל זויף כדי לכסות על מאבק על הון הקרן.
מגינים ברמות הגבוהות ביותר
ההאשמות מעולם לא פגעו במעמדו בקרב הממסד של הודו. ראש הממשלה אטאל ביהארי ואג'פאיי היה תומך; ב-2001 שני נשיאי בית המשפט העליון לשעבר של הודו, פ. נ. בהגוואטי וראנגנאת' מיסרה, חתמו על מכתב פתוח המגן על אופיו. הלווייתו באפריל 2011 משכה כחצי מיליון אבלים, כולל ראש הממשלה מנמוהאן סינג, נרנדרה מודי (אז השר הראשי של גוג'ראט), והקריקטאי סאצ'ין טנדולקר — מדד לכמה עמוק חדר התנועה לחיים הציבוריים ההודיים ללא קשר למחלוקת שגררה אותה.
מדוע סאתיה סאי באבא מכונה גאון
"גאון" היא המילה הלא נכונה לפי כל מדד סטנדרטי של הישג אינטלקטואלי או אמנותי — סאי באבא לא הותיר מלגה, לא תובנה מדעית, לא טקסט פילוסופי מתמשך; ספריו הדתיים היו ברובם דרשות מתומללות. מה שהיה לו, לפי דיווחיהם של מעריצים וחוקרים עוינים כאחד, היה כישרון יוצא דופן ומתמשך להופעה וארגון: עשורים של זריזות ידיים פיזית שבוצעה בצורה משכנעת מספיק כדי להטעות עדים מנוסים, בשילוב עם יכולת נדירה להמיר כריזמה אישית למוסדות עמידים — בתי חולים, אוניברסיטה, מערכות מים, רשת גלובלית מוכרת על ידי האו"ם — שהאריכו ימים מעבר למחלוקת סביבו. כמה צופים השתמשו בשפת הגאונות בצורה רופפת כדי לתאר את הראוותנות ואינסטינקט גיוס הכספים שלו ולא כל איכות טרנסצנדנטית. טיעון הנגד הכן הוא חמור ומתועד היטב: קוסמים מקצועיים שכפלו את האפקטים שלו כטריקי להטוטנות רגילים, חוקרים רציונליסטים בילו עשורים בבניית תיק להונאה מכוונת, וחקירות תיעודיות מרובות נשאו האשמות ממקור ראשון על התעללות מינית בקטינים ובגברים צעירים שמעולם לא נבחנו בבית משפט הודי כי מעולם לא נפתחה חקירה רשמית. דמות שזוכה על ידי תומכים בכוח אלוהי ועל ידי מבקרים במבצע הונאה שנמשך עשורים אינה מכונה בצורה שימושית גאון בשום מובן שמחמיא לו; לכל היותר, התווית מתארת כישרון יחיד בבנייה וקיום של אמונה.
מורשת
האשראם פראסאנתי נילאיאם של סאתיה סאי באבא נותר אתר עלייה לרגל, והקרן שייסד ממשיכה לנהל בתי חולים ובתי ספר תחת יורשיו. אך חייו שלאחר המוות בזיכרון הציבורי מפוצלים: למיליוני חסידים ברחבי העולם הוא נותר גלגול אלוהי שאת ה-"דיביה דארשאן" שלו הם עדיין מחפשים בקברו; לעיתונאים, רציונליסטים וחסידים לשעבר, סיפורו עומד כמקרה בוחן לאופן שבו מחזה, פילנתרופיה וכוח מוסדי יכולים להתקיים לצד האשמות שמעולם לא הורשו להגיע לאולם בית המשפט.