שרה קופמן

זיכרונו של הרב ברק קופמן (Bereck Kofman), שנעצר על ידי המשטרה הצרפתית ב-16 ביולי 1942 ונרצח באושוויץ, משמש ככוח המכונן בכתביה האוטוביוגרפיים של שרה קופמן (Sarah Kofman). היא נולדה בשנת 1934 ברובע ה-10 של פריז, וניווטה במורכבויות של הפילוסופיה הצרפתית במאה ה-20, כשהיא הופכת לחוקרת שפירקה לגורמים את יצירותיהם של פרויד וניטשה.

מסלול אקדמי והשפעות

קופמן החלה את הקריירה שלה בהוראה בשנת 1960 בתיכון סן-סרנן (Lycée Saint-Sernin). התפתחותה האינטלקטואלית עוצבה על ידי מנטורים שכללו את ז'אן היפוליט (Jean Hyppolite), מיקל דופרן (Mikel Dufrenne) וז'יל דלז (Gilles Deleuze). היא השלימה את לימודי הדוקטורט שלה בהדרכת דופרן, תוך התמקדות באסתטיקה של פרויד, מה שהוביל לפרסום הספר 'ילדותה של האמנות' (The Childhood of Art). בשנת 1969 החלה מערכת יחסים מקצועית ארוכה עם ז'אק דרידה (Jacques Derrida), כשהיא משתתפת לעיתים קרובות בסמינרים שלו באקול נורמל סופרייר (École Normale Supérieure). היא החזיקה במשרת הוראה באוניברסיטת פריז ולבסוף קיבלה קתדרה בפריז I בשנת 1991.

ניתוח פרויד וניטשה

חלק ניכר מתפוקתה של קופמן כלל בחינה ביקורתית מחדש של היסודות האינטלקטואליים שהניחו זיגמונד פרויד (Sigmund Freud) ופרידריך ניטשה (Friedrich Nietzsche). בספר 'החידה של האישה' (The Enigma of Woman), שפורסם בשנת 1980, היא סיפקה ביקורת ממצה על תיאוריות של פרויד בנוגע למיניות האישה. הביבליוגרפיה שלה משקפת מאמץ מתמשך ליישב בין תיאוריה פסיכואנליטית לבין מחקר פילוסופי, כפי שנראה ביצירות כגון 'ניטשה ומטפורה' (Nietzsche and Metaphor) ומחקריה השונים על 'הנה האיש' (Ecce Homo).

מחקרים אוטוביוגרפיים

מעבר לביקורות הפילוסופיות שלה, קופמן השתמשה בצורה האוטוביוגרפית כדי לתעד אובדן אישי והישרדות. הספר 'מילים חנוקות' (Paroles suffoquées) מתמקד בטראומה של מות אביה. יצירתה האחרונה, 'רחוב אורדנר, רחוב לאבה' (Rue Ordener, Rue Labat), מפרטת את תנאי הישרדותה שלה במהלך המלחמה, כולל הזמן שבילתה תחת השגחתה של אישה פריזאית גרושה שאותה כינתה 'ממה' (Mémé), והמאבקים המשפטיים על המשמורת שהתרחשו לאחר שחרור פריז.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

מוות ומורשת

שרה קופמן התאבדה בשנת 1994 ברובע ה-15 של פריז. מותה התרחש ביום השנה ה-150 להולדתו של פרידריך ניטשה, צירוף מקרים שצוין על ידי חוקרים שונים. היא נקברה בבית הקברות מונפרנאס (Montparnasse Cemetery) והותירה אחריה את אלכסנדר קיריטסוס (Alexandre Kyritsos), בן זוגה ב-25 השנים האחרונות. לאחר מותה, ז'אק דרידה אפיין את עבודתה כעיסוק חסר רחמים אך חיוני עם ההוגים אותם חקרה.

עובדות מהירות

- לידה: 1934, הרובע ה-10 של פריז - פטירה: 1994, הרובע ה-15 של פריז - השכלה: תיכון סן-סרנן - בן זוג: אלכסנדר קיריטסוס - מקום קבורה: בית הקברות מונפרנאס - תחומים עיקריים: פילוסופיה, אוטוביוגרפיה

שאלות שקוראים שואלים

### מהי המשמעות של הכותרת 'רחוב אורדנר, רחוב לאבה'?

היא מזהה שתי כתובות פריזאיות: הבית שבו חייתה משפחתה לפני מעצר אביה, והמקום בו היא הוסתרה במהלך המלחמה.

### מתי קיבלה קופמן את הקתדרה האוניברסיטאית הראשונה שלה?

היא מונתה לקתדרה באוניברסיטת פריז I בשנת 1991.