סמואל וויטברד: האיש שתעשש את הבירה
בשנת 1787 נסעו המלך ג'ורג' השלישי והמלכה שרלוט לרחוב צ'יזוול, בצפון-מזרח הסיטי של לונדון שבאותה עת לא נחשב לאופנתי, כדי לבקר במבשלה. מה שבאו לראות היה מנוע קיטור של בולט וווט – השני בלבד שהותקן בכל רחבי לונדון – שהניע את מכונותיו של מפעל בירה. הבעלים, בנו של איכר מבדפורדשייר שהיה אז בן שישים ושבע, ערך להם סיור במקום. בתוך עשור ייצרה המבשלה של סמואל וויטברד (Samuel Whitbread) 202,000 חביות בשנה, והונו הוערך בלמעלה ממיליון פאונד.
קרדינגטון
וויטברד נולד ב-30 באוגוסט 1720 בקרדינגטון שבבדפורדשייר, למשפחת איכרים בעלי אדמות – משפחה מבוססת, אך בהחלט לא ממשפחת האצולה. בגיל שש-עשרה שלחה אותו אמו לשוליות אצל ברואר בולט בלונדון. החלטה זו, שנעשתה עבורו, התבררה כחשובה ביותר בחייו, ולא רק משום שלימדה אותו את המקצוע. תקופת התלמדות אצל ברואר מבוסס סיפקה דבר שאדם מבחוץ לא יכול היה לקנות בדרך אחרת: קשרים, יחסי אשראי והיכרות עם ענף האספקה של לונדון שעליו התבסס העסק כולו.
1742
הוא הקים עסק עצמאי בשנת 1742, בגיל עשרים ושתיים, באמצעות הון משפחתי ושותפים. הוא ותומאס שוويل השקיעו כספים בשתי מבשלות קטנות שייצרו בירה מסוג פורטר ובירות קלות יותר. התובנה של וויטברד, שאליה הגיע בשלב מוקדם, נגעה לבירת הפורטר במיוחד. פורטר הייתה בירה כהה, עתירת כשות ומעובדת היטב, והתכונה המסחרית הקריטית שלה הייתה שניתן לבשל וליישן אותה בכמויות עצומות מבלי שתתקלקל – מה שאמר, באופן יחידאי בקרב הבירות של התקופה, שהיא מתגמלת פעילות בהיקף רחב.
לכן וויטברד הימר על הכול בהיקף גדול. בשנת 1750 רכש את מתחם "קינגז היד" ברחוב צ'יזוול ובנה אותו מחדש כמבשלה ייעודית לפורטר. יש לה טענה מוצדקת להיותה מבשלת הייצור ההמוני הראשונה שנבנתה במיוחד בבריטניה: מתקן שעוצב מהיסוד סביב נפח ולא סדנת אומן מורחבת. בסופו של דבר הוא קנה את חלקם של שותפיו לחלוטין.
החביות
קשה לדמיין את ההיקף כיום. וויטברד הזמין את ג'ון סמיטון (John Smeaton) – מהנדס המגדלור אדיסטון והאדם שטבע את המונח "מהנדס אזרחי" – לתכנן בורות מים תת-קרקעיים שיכילו 12,000 חביות של בירת פורטר בתהליך יישון. זו אינה עוד פעילות מסחרית של בישול בירה; זוהי הנדסה אזרחית לכל דבר, ונכונותו של וויטברד לשכור את מהנדס הבניין המוביל במדינה למשימה זו אומרת הכל על האופן שבו הבין את עסקיו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המספרים טיפסו בעקביות. עד 1758 הוא מכר 65,000 חביות בשנה; עד 1769, 90,000. הוא נעזר בהיסטוריה: לאחר 1751, מתוך חשש ממגפת הג'ין, הפרלמנט ודעת הקהל פנו באופן חד-משמעי נגד משקאות חריפים, והברוארים הצליחו למצב את הבירה כחלופה הבריאה. וויטברד מוקם כך שיוכל לספוג את הביקוש ששחררה קריסתו של הג'ין.
המנוע
בשנת 1786 הוא התקין את מנוע הקיטור של בולט וווט. ג'וזף דלפילד, שראה אותו, ציין שהמכונה הייתה "שקולה לארבעה-עשר סוסים" – מקורו של מדד כוח הסוס, שיושם על מפעל בירה. היא החליפה את טחינת המנועים המונעת בסוסים ששימשה עד אז לטחינה ולשאיבה, והשפעתה הייתה מיידית: התפוקה זינקה ל-143,000 חביות בשנה, וויטברד הפך לברואר הגדול ביותר בבריטניה. ביקור המלכות הגיע בעקבות זאת ב-1787, מהלך יחסי ציבור שלא יכול היה להזיק. עד 1796 ייצרה המבשלה מספר חסר תקדים של 202,000 חביות בשנה – כמות שהיא סדר גודל של שלושים מיליון ספלי ליטר של פורטר.
הפרלמנט וסחר העבדים
וויטברד נכנס לבית הנבחרים כחבר פרלמנט מטעם בדפורד בשנת 1768, והחזיק במושב עד 1790. הוא לא היה נואם פרלמנטרי דגול; בנו ונושא שמו יהיה בולט הרבה יותר. אך הוא נקט עמדה שראויה לתיעוד: הוא התנגד לסחר העבדים, ותמך בווילים פיט ובווילים ווילברפורס במאמצם משנת 1788 להסדיר את התנאים על סיפונן של אניות עבדים. זו הייתה מטרה לא פופולרית בקרב החוגים המסחריים של הסיטי באותה עת, ולוויטברד לא הייתה שום סיבה כלכלית לנקוט בה.
בשנת 1791 רכש את אחוזת סאות'היל בבדפורדשייר, ושב כבעל אדמות למחוז שעזב כשוליה חמישים וחמש שנים קודם לכן. הוא מת ב-11 ביוני 1796, ודווח כי הוו הוערך בלמעלה ממיליון פאונד – סכום שבשנות ה-90 של המאה ה-18 מיקם אותו בין הפשוטים העשירים ביותר באנגליה.
מדוע סמואל מכונה גאון
יש להגדיר את הטענה בצמצום כדי שתחזיק מעמד. וויטברד לא המצא שום תהליך בישול; פורטר התקיימה לפניו, וברוארים לונדוניים אחרים – ת'רייל, ברקלי, טרומן – פעלו בהיקף רחב באותם עשורים. הוא לא גילה את מנוע הקיטור, והוא אפילו לא היה הראשון בלונדון שהתקין אחד כזה.
מה שהוא עשה היה להכיר, עשורים לפני שזה היה ברור מאליו, שבירה היא תעשיית ייצור ולא אומנות, ואז לארגן מחדש כל אלוק של הייצור סביב הכרה זו. שרשרת ההחלטות עקבית באופן יוצא דופן. לבחור את סגנון הבירה היחיד המאפשר יישון בקנה מידה תעשלי. לבנות מתקן המיועד לנפח במקום להתאים סדנא קיימת. לשכור את המהנדס האזרחי המוביל במדינה כדי לבנות אחסון בהיקף שאף ברואר לא ניסה קודם לכן. להתקין כוח קיטור ברגע שהוא זמין מבחינה מסחרית. כל צעד נובע מאותה הנחת יסוד, וויטברד ביצע את כולם לאורך ארבעה עשורים מבלי לסטות. התפוקה עלתה מ-65,000 חביות ל-202,000 בפחות מארבעים שנה.
יש כאן איכות אינטלקтуаלית אמיתית, והיא חשיבה מערכתית המיושמת על מסחר שמעולם לא נחשב עליו באופן מערכתי. אך לטיעון הנגדי ההגון יש משקל. וויטברד החל את דרכו עם הון בירושה והתמחות מקושרת היטב – זינוק התחלתי אמיתי. הוא נהנה באופן עצום מפאניקת בריאות ציבורית לגבי ג'ין שהוא לא יצר. ההתקדמות הטכנולוגית שלו נקנתה, לא תוכננה: סמיטון תכנן את הבורות ווואט בנה את המנוע. מה שוויטברד סיפק היה הון, אומץ ושיקול הדעת לדעת אילו חידושים היו חשובים. זוהי הטמפרמנט המסחרי במיטבו החד ולא אינטלקט במובן הרגיל, ויש לתאר זאת כך. מקרה זה הוא גם המזג שבנה את המהפכה התעשייתית.
מורשת
מבשבת רחוב צ'יזוול המשיכה לייצר בירה במשך קרוב למאתיים שנה. צאצאיו של וויטברד הפכו את החברה לאחת מ"שש הגדולות" של ברואר בריטניה, השולטת יחד עם מתחרותיה בשלושה רבעים מהתפוקה הלאומית עד אמצע המאה העשרים, בטרם מכרה החברה את פעילות הבישול שלה לאינרברו בשנת 2001 והמציאה את עצמה מחדש כקבוצת המלונות והמסעדות הגדולה במדינה. בנו, סמואל וויטברד השני, הפך למנהיג רפורמיסט וויגי בסאות'היל. הדבר המדהים אינו שהמבשלה האריכה ימים יותר ממייסדה, אלא שהישות התאגידית עשתה זאת – עסק שהחל בשתי מבשלות קטנות בלונדון בשנת 1742 עדיין מהווה חלק ממדד הפוטסי, זמן רב לאחר שהפסיק לייצר את המוצר שיצר אותו.