סדאם חוסיין: העריץ שבנה לראשונה את עיראק
בשנות ה-70 האיש החזק מבגדאד העביר חשמל כמעט לכל עיר בעיראק, דחף קמפיינים למיגור הבערות ברחבי הכפרים, ואסף פרס מאונסק"ו על הישגי המשטר בבריאות הציבור. במרץ 1988 ממשלתו של אותו אדם הטילה גז חרדל וגזי עצבים על העיר הכורדית חלבג'ה והרגה בין 3,200 ל-5,000 אזרחים ביום אחד. שתי העובדות שייכות לקריירה אחת, וכל דין וחשבון ישר על סדאם חוסיין חייב להחזיק בהן בו-זמנית.
הילד ללא אב מאל-עוג'ה
הוא נולד ב-28 באפריל 1937 בכפר אל-עוג'ה ליד תיכרית, למשפחה ערבית סונית ולתוך קושי מיידי. אביו מת לפני לידתו; אמו שקעה בדיכאון; הילד הועבר לדוד. בסופו של דבר הוא הגיע לבגדאד כדי לחיות עם דודו ח'ייראללה טלפאה, שהפך לדמות האב של חייו והאכיל אותו בתזונה של סיפורים לאומניים אנטי-בריטיים שעיצבו את כל מה שבא לאחר מכן.
סדאם למד בתיכון לאומני בבירה והחל ללמוד משפטים, אך נשר בגיל עשרים ב-1957 כדי להצטרף למפלגת הבעת'. שנתיים לאחר מכן הוא השתתף בניסיון הכושל להתנקש בחייו של מנהיג עיראק עבד אל-כרים קאסם וברח מהמדינה, כשהוא מבלה את השנים 1960 עד 1963 בגלות בקהיר, שם חידש את לימודיו המשפטיים. הוא חזר כקונספירטור מאומן עם הבנה של סטודנט למשפטים כיצד ניתן להשתלט על מוסדות מבפנים.
האיש החזק שבנה
ההפיכה הבעת'יסטית של 1968 הציבה את אחמד חסן אל-בכר בנשיאות ואת סדאם בסגנות הנשיאות, והיה ברור במהירות מי משניהם מנהל את המדינה. לאורך שנות ה-70 הוא היה מערכת ההפעלה של המשטר: האיש שניהל את שירותי הביטחון, המפלגה והכסף.
ביוני 1972 הוא פיקח על הלאמת אינטרסי הנפט בבעלות זרה של עיראק, והעמיד את מקור ההכנסה הגדול היחיד של המדינה תחת שליטה ממלכתית. הוא הוציא את ההכנסות על המדינה. החשמול הגיע כמעט לכל עיר עיראקית. תוכניות למיגור בערות המוניות הגיעו לכפרים. בריאות הציבור השתפרה מספיק כדי שאונסק"ו תכיר בכך. במשך עשור עיראק נראתה כפרויקט המודרניזציה המשכנע ביותר בעולם הערבי, והאיש שבנה אותו עדיין לא היה נשיא.
יולי 1979
זה השתנה ב-16 ביולי 1979, כאשר סדאם אילץ את אל-בכר להתפטר ולקח את הנשיאות לעצמו. מה שבא לאחר מכן היה טיהור של הנהגת מפלגת הבעת' עצמה: עשרים ושניים חברים הוצאו להורג. זו הייתה הפגנה ולא אמצעי הגנה – הנקודה הייתה לקבוע שקרבה לסדאם לא העניקה שום הגנה כלל. זה עבד במשך עשרים וארבע שנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שמונה שנות מלחמה
בספטמבר 1980 הוא פלש לאיראן, כשהוא מציג את עצמו כמגן הערבים מפני מדינה שיעית מהפכנית בשכנות. המלחמה נמשכה עד 1988 וצרכה את שתי הכלכלות. הערכות האבדות הכוללות נעות ממיליון ועד פי שניים מכך. עיראק יצאה ממנה ללא רווח טריטוריאלי ועם הר של חובות חוץ – הגורם הישיר לכל מה שבא לאחר מכן.
אנפאל
השנה האחרונה של המלחמה הולידה את הפשע שמגדיר אותו. מ-23 בפברואר עד 6 בספטמבר 1988, בשמונה שלבים נפרדים, המדינה העיראקית ניהלה את קמפיין האנפאל נגד האוכלוסייה הכורדית שלה – השם נלקח מהפרק השמיני של הקוראן. עלי חסן אל-מג'יד, בן דודו של סדאם, החזיק בסמכות כמעט נשיאותית על צפון עיראק ממרץ 1987 עד אפריל 1989 וניהל את המבצע דרך מנגנון הצבא, המודיעין והביטחון המשולב.
Human Rights Watch תיעד את השיטות בדו"ח שלו מ-1993: נשק כימי, גז חרדל וגזי עצבים, ששימשו נגד אזרחים בעשרות כפרים; כוחות קרקע ששרפו והרסו כ-2,000 כפרים לאחר מכן; מעצרים המוניים והוצאות להורג ללא משפט של אזרחים. חלבג'ה, ב-16 במרץ 1988, היה היום הגרוע ביותר. ההערכה השמרנית של HRW לאנפאל ככלל הייתה 50,000 כורדים מתים, והוא ציין שהנתון האמיתי עשוי להיות כפול מכך. המסקנה המשפטית של הארגון הייתה חד-משמעית: זה היה רצח עם, העומד בהגדרה של כוונה להשמיד קבוצה לאומית או אתנית ככזו.
כווית, סנקציות והסוף
חסר כל ומכותר על ידי חובות מלחמה, סדאם פלש לכווית ב-2 באוגוסט 1990 והכריז עליה כמחוז ה-19 של עיראק. קואליציה בהובלת ארה"ב גירשה אותו בפברואר 1991. ההתקוממויות הכורדיות והשיעיות שבאו בעקבות התבוסה דוכאו עם בין 100,000 ל-180,000 הרוגים.
אז הגיעה החניקה הארוכה. סנקציות האו"ם קיצצו את התמ"ג העיראקי מ-44.36 מיליארד דולר ב-1990 ל-9 מיליארד דולר עד 1995. סדאם השיב עם "קמפיין האמונה" של 1993, כשהוא משתיל שפה וסמליות אסלאמית על מדינה בעת'יסטית חילונית נומינלית כדי לחזק את בסיסו. הפלישה בהובלת ארה"ב במרץ 2003 סיימה את המשטר; הוא נלכד בדצמבר ההוא, נשפט על פשעים נגד האנושות, הורשע ונתלה ב-30 בדצמבר 2006.
מדוע סדאם נקרא גאון
הוא לא היה כזה, ויש להשתמש במילה לגביו רק עם ההסתייגות החדה ביותר האפשרית. המוניטין שלו נשען על כיבוש, טרור ויתרון מורש – היתרון של הגעה לראש מפלגה ששלטה במדינה הצפה על נפט – ולא על אינטלקט, ואף היסטוריון רציני לא הציע אחרת. הוא לא כתב דבר בעל חשיבות. הוא לא ייסד שום אסכולה מחשבתית. שתי החלטותיו האסטרטגיות הגדולות, הפלישה לאיראן ב-1980 והפלישה לכווית ב-1990, היו קריאות שגויות קטסטרופליות שביניהן הרסו את מדינתו פעמיים.
מה שהיה לו, ברמה יוצאת דופן באמת, היה שליטה טכנית בכוח פנימי: איך לבנות מנגנון ביטחון, איך להפיץ פחד כך שאף פלג לא יוכל לתאם נגדו, איך לשרוד. הוא קרא את קווי השבר השבטיים והעדתיים של עיראק בדיוק והשתמש בהם. הטיהור של 1979 הוא המודל – מעשה של טרור ציבורי מחושב שמטרתו לא הייתה לחסל איום אלא למנוע את האפשרות לאחד כזה. מעט מאוד שליטים במאה ה-20 החזיקו בכוח מוחלט במשך עשרים וארבע שנים דרך שתי מלחמות קטסטרופליות, משטר סנקציות מוחץ ומרד פנימי חוזר ונשנה. האקונומיסט כינה אותו "אחד הדיקטטורים הגדולים האחרונים של המאה ה-20", והמילה שעושה את העבודה בביטוי הזה היא דיקטטורים.
יש מקרה שניתן להגן עליו לקרוא להלאמת הנפט ב-1972 ולתוכנית הפיתוח שבאה בעקבותיה הישג אמיתי של מדינאות, ומעריציו הערבים עדיין נותנים לו קרדיט על עמידה מול הכוח המערבי והישראלי. אך יש להעמיד זאת מול הערכת Human Rights Watch שמשטרו הרג או העלים בין 250,000 ל-290,000 עיראקים. מיומנות בתפיסת כוח והחזקתו אינה גאונות; זו מלאכה, והוא היה מאסטר של הגרסה הגרועה ביותר שלה.
מורשת
הוא לקח מדינה עם חשמל, עלייה בשיעורי האוריינות ועתודות הנפט הגדולות ביותר בעולם הערבי, והשאיר אותה עם כלכלה מצומצמת לחמישית מגודלה ב-1990, כפר כורדי הרוס, ומניין גופות ש-Human Rights Watch מונה במאות אלפים. היסטוריונים מסווגים אותו כאוטוריטרי ו, עם הסתייגויות מסוימות, טוטליטרי. הכורדים מציינים את חלבג'ה בכל מרץ. שמו עדיין מתפקד בחלקים מהעולם הערבי כקיצור למרדנות נגד הכוח המערבי והישראלי, ובמקומות אחרים כקיצור למה שמדינת משטרה מודרנית יכולה לעשות לאנשים שהיא מנהלת. שני השימושים שואבים מאותו אדם.