רודולף גוקלניוס הבן: הפרופסור שטיפל בחרב
המרשם דרש טחב שגורד מגולגולת של גופה שלא הובאה לקבורה, שתי אונקיות של שומן אדם, חצי אונקיה של מומיה, חצי אונקיה של דם אדם ושמנים. לא מרחו זאת על הפצע. מרחו זאת על הלהב שגרם לפצע – או, אם הלהב לא היה בנמצא, על מקל שטבול בדמו של המטופל – והמטופל, שעשוי היה להימצא במרחק קילומטרים משם, היה מחלים. בשנת 1608 פרסם פרופסור מאוניברסיטת מרבורג (University of Marburg) מסה הטוענת כי שיטה זו עובדת, וכי היא עובדת מסיבות טבעיות לחלוטין. הוא בילה את שארית חייו בהגנה על הטענה השנייה הזו מפני ישועי שהתעקש שהגורם הוא השטן.
נולד אל תוך הפקולטה
רודולף גקל (Rudolph Göckel) – שלועז ל'גוקלניוס' (Goclenius), כמנהג המלומדים דאז – נולד בוויטנברג (Wittenberg) בשנת 1572, בנו הבכור של אדם בעל אותו שם שהחזיק בקתדרה לפיזיקה, לוגיקה, מתמטיקה ואתיקה במרבורג, וזכור כיום כפילוסוף שהכניס לשימוש את המילה פסיכולוגיה (psychologia). הבן גדל בתוך המערכת האקדמית הגרמנית ונכנס אליה מוקדם, נרשם ללימודים במרבורג בגיל חמש עשרה והשתתף בוויכוחים פומביים נגד אביו שלו, מחזה שבטח היה גם חינוכי וגם מתיש, וככל הנראה היה שניהם.
הוא קיבל את התואר השני שלו ב-1591 ואת התואר ברפואה ב-1601. בין תאריכים אלו הוא שימש כרקטור של הגימנסיה החדשה בבידינגן (Büdingen) וכרופאו האישי של הרוזן וולפגנג ארנסט ה-1. לאחר מכן חזר למרבורג ואסף קתדרות בקצב שלא ניתן לדמיין כיום: פיזיקה ואסטרונומיה ב-1608, רפואה ב-1611, מתמטיקה ב-1612. מהפרופסור של המאה השבע-עשרה ציפו להיות איש אשכולות, וגוקלניוס היה כזה באופן יסודי.
הריפוי המגנטי של פצעים
החיבור Tractatus de magnetica vulnerum curatione (מסה על הריפוי המגנטי של פצעים), שנדפס במרבורג ב-1608, הוא הספר שבנה והרס את המוניטין שלו. הפרקטיקה שהוא הגן עליה – שנקראה בשמות שונים כגון משחת הנשק, unguentum armarium, או אבקת הסימפתיה – הייתה ממקור פרצלסי (Paracelsian) ונפוצה בשימוש. גוקלניוס, רופא קלוויניסטי, ביקש לספק לה מנגנון.
הסברו היה שסימפתיה מגנטית פועלת בין הנשק לבין הפצע, ושהשפעה זו עוברת דרך הכוכבים. לאוזניים מודרניות מדובר בשטויות עטופות בחלוק מעבדה. ב-1608 זה היה מעניין יותר. מגנטיות הייתה הכוח הבלתי מוסבר המרתק ביותר בפילוסופיה של הטבע – ספרו של ויליאם גילברט (William Gilbert), De Magnete, הופיע ב-1600 – ופעולה מרחוק הייתה בדיוק התופעה שחוקרים רציניים נאבקו להסביר. גוקלניוס עשה את מה שפילוסוף של הטבע בתקופתו היה אמור לעשות: לקחת תופעה שאנשים טענו שהם צופים בה ולחפש את ההסבר הלא-על-טבעי העוצמתי ביותר הזמין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הישועי
החיפוש הזה הוא מה שמשך אש. ז'אן רוברטי (Jean Roberti), תיאולוג ישועי, תקף את המסה ישירות – לא על ידי הכחשה שהמשחה עובדת, אלא על ידי התעקשות שהיעילות שלה נובעת מכוח דמוני. ה-Anatomia שלו למסה של גוקלניוס הופיעה בלוון (Louvain) ב-1615, וחילופי הדברים נמשכו שנים.
הסיכונים לא היו רפואיים. גוקלניוס, פרוטסטנטי, טען שלתופעה מוזרה יש סיבה טבעית והיא שייכת לפיזיקה. רוברטי, תיאולוג קתולי, טען שהיא שייכת לדמונולוגיה ולכן לכנסייה. הרופא האנגלי ויליאם פורסטר (William Forster) צידד ברוברטי והשווה את המשחה למשחת מכשפות. ויכוח שנסב באופן נומינלי על משחה היה למעשה על סמכות שיפוטית: למי שייך ההסבר לתופעה חריגה, לפילוסוף של הטבע או לכומר?
מה היה הטיפול למעשה
כדאי להציג את הפרקטיקה בבירור, כיוון שהיא מסבירה הרבה. המשחה נמרחה על הכלי. הפצע עצמו נחבש ומלבד זאת הושאר לנפשו. בעידן שבו טיפול הסטנדרטי בפצעים כלל חיטוט, צריבה ומריחת תרכובות שונות בידיים לא רחוצות, משטר שהתערבותו הפעילה כוונה כלפי חרב המונחת על שולחן היה, לכל הפחות, לא-הרסני באופן יוצא דופן. האם המטופלים הבחינו בהבדל זה דבר שהמקורות אינם קובעים, ויהיה זה לא ישר לטעון אחרת.
מדוע רודולף נקרא גאון
לטיעון שניתן להגנה אין שום קשר לרפואה. גוקלניוס טעה בנוגע למשחת הנשק, באופן מקיף ובכל פרט ופרט. איש מעולם לא נרפא על ידי טיפול בלהב.
האיכות שראוי לציין היא מתודולוגית: הוא התעקש על הסבר טבעי לתופעה מדווחת כאשר החלופה הזמינה תרבותית הייתה על-טבעית, והוא החזיק בעמדה זו תחת התקפה תיאולוגית מתמשכת מצד מסדר דתי בעל כוח מוסדי ממשי. כשהוא התעמת עם אנומליה, הוא לא אמר אלוהים ולא אמר השטן. הוא אמר מגנטיות, ואמר הכוכבים, וניסה לבנות מנגנון. האינסטינקט הזה – שלתופעות בלתי מוסברות יש סיבות השייכות לפיזיקה – הוא המנוע של המהפכה המדעית, וגוקלניוס יישם אותו על מקרה שבו הוא הניב זבל, כיוון שהתופעה הבסיסית שהוא הסביר לא הייתה קיימת.
זו טענת הנגד, והיא חריפה. גאונות מרמזת בדרך כלל על הגעה למקום כלשהו; גוקלניוס לא הגיע לשום מקום, הגן על אמונה תפלה בכלים של פילוסופיית הטבע, והעניק את סמכות האוניברסיטה שלו לפרקטיקה שצרכה שומן אדם וטחב קברים. הוא היה פרופסור איש אשכולות מוכשר מהסוג שגרמניה הפיקה בכמות, והמעשה המבדיל היחיד שלו היה לטעות באופן מרהיב בדרך שקרתה להיות מודרנית מבחינה מבנית. איש שהשתמש במילה עליו, בימי חייו או מאז, לא התכוון אליה ללא הסתייגות, ואין להשתמש בה ללא אחת כזו כעת.
מורשת
גוקלניוס מת במרבורג ב-3 במרץ 1621; אביו, ששרד אותו, כתב את שיר ההספד. המחלוקת על משחת הנשק שהוא התחיל האריכה ימים יותר משניהם, עברה דרך אבקת הסימפתיה של קנלם דיגבי (Kenelm Digby) באנגליה והגיעה עד לאימפריה העות'מאנית של המאה השבע-עשרה, שם הוויכוח על ריפויים סימפתיים נידון במקורות טורקיים. עותקים של מרשמים קשורים שרדו במקומות מפתיעים – כתב יד אחד בטריניטי קולג', קיימברידג' (Trinity College, Cambridge) נושא את חתימתו של ג'ון די (John Dee) ואת התאריך 1573.
האנדרטה העמידה ביותר שלו היא מקרית לחלוטין ומביטה מטה מהירח: המכתש הירחי גוקלניוס (Goclenius), על שפת ים הפריון (Mare Fecunditatis), נושא את שמו. זוהי אנדרטה הולמת לפרופסור לפיזיקה ואסטרונומיה שבילה את הקריירה שלו בטיעון שהשפעות בלתי נראות עוברות דרך מרחב ריק – ושבחר במקרה היחיד שבו הן אינן עושות זאת.