רוברט קולדוויי (Robert Koldewey): האיש שלמד לראות בוץ
בבל נחפרה כבר בעבר. צוותים של המוזיאון הבריטי עבדו באתר בשנים 1879–1882 והותירו אותו פגוע; עתיקנים אירופים דלו ממנו ממצאים במשך מאה שנה. מה שאף אחד מהם לא ידע לעשות היה לקרוא אותו. בבל נבנתה מלבני בוץ מיובשות בשמש, שמתבלות והופכות לאדמה שנראית בדיוק כמו האדמה שסביבן, וטכניקת החפירה הסטנדרטית — לחפור תעלות עד שנתקלים באבן — לא מצאה דבר מכיוון שלא הייתה שם אבן להיתקל בה. בשנת 1899 הגיע למקום אדריכל גרמני ללא תואר דוקטור, ולאורך עשור וחצי הוא שחזר את תוכנית הקרקע של העיר הגדולה ביותר במזרח הקרוב העתיק על ידי למידה להבחין בין סוג אחד של עפר למשנהו.
ללא תואר, וללא הפסד גדול
רוברט יוהאן קולדוויי נולד ב-10 בספטמבר 1855 בבלנקנבורג אם הארץ (Blankenburg am Harz). הוא למד בגימנסיה בבראונשווייג, עבר לאלטונה בשנת 1869 וסיים את בחינות הבגרות (Abitur) בגימנסיית כריסטיאנום (Christianeum) בשנת 1875. לאחר מכן למד אדריכלות ותולדות האמנות בברלין ובווינה — ועזב את שתי האוניברסיטאות מבלי להשלים תואר.
עבור ארכיאולוג בדורו, זה היה פחות מכשול מכפי שזה נשמע, מכיוון שהתחום עדיין לא היה אקדמי לחלוטין, ומכיוון שמה שבבל דרשה בסופו של דבר היה בדיוק עין של אדריכל ולא של פילולוג. קולדוויי ידע לשרטט בניין, להבין כיצד הוא הורכב, ולהסיק ממקטע של קיר על המבנה שאליו השתייך. התברר שזה חשוב יותר מתואר דוקטור.
התמחות בשטח
בשנת 1882 צירף אותו הארכיאולוג האמריקאי פרנסיס ה' בייקון (Francis H. Bacon) לחפירות באסוס (Assos) שבטורקיה. זו הייתה תחילת הכל: שם למד קולדוויי את שיטת החפירה, וחשוב מכך, כיצד לשרטט שרידים עתיקים במדויק. שרטוט אינו פעולה שולית בארכיאולוגיה. חפירה משמידה את הדבר שהיא בוחנת, והתיעוד שנותר מאחור הוא הראיה היחידה ששורדת; ארכיאולוג שאינו יודע לשרטט היטב השמיד אתר לחינם.
לאחר מכן עבד עבור המכון הארכיאולוגי הגרמני במגוון רחב של תקופות ותרבויות — בלסבוס בשנים 1885–1886, בלגש (Lagash) שבמסופוטמיה ב-1887, ובאתרים בסיציליה עם פליקס פון לושן (Felix von Luschan) בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19. עד סוף אותו עשור צבר קולדוויי ניסיון בארכיאולוגיה הלנית ומסופוטמית, יוונית ומזרח-תיכונית, ואסף בדיוק את הניסיון המגוון שבבל תדרוש.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חמש עשרה שנים בבבל
בתמיכת החברה הגרמנית למזרחנות (Deutsche Orient-Gesellschaft), החל קולדוויי את עבודתו בבבל בשנת 1899 וניהל את החפירה עד 1914, כשהעבודה נמשכה עד 1917 עם התקרבות מלחמת העולם הראשונה. יותר ממאתיים פועלים הועסקו באופן רציף. זה היה אחד ממבצעי הארכיאולוגיה הגדולים והארוכים ביותר שבוצעו אי פעם, והוא נוהל בשיטות שהיו מודרניות להפליא לאותה תקופה.
התוצאות שינו את מה שהיה ידוע על העולם העתיק. הוא חשף את דרך התהלוכות הגדולה מצפון לדרום, שחופתה באריחים מזוגגים הנושאים תבליטים של אריות, שוורים ודרקונים. הוא מצא את שער אישתר, ששוחזר מאוחר יותר במוזיאון פרגמון בברלין, שם הוא ניצב ברוחב של 30.5 מטרים ובגובה של מעל תשעה מטרים — האובייקט המזוהה ביותר של האדריכלות המסופוטמית הקיים כיום. הוא זיהה את אטמנאנקי (Etemenanki), הזיקורת שהיא המודל המקורי הסביר ביותר למגדל בבל, עד ליסודותיה. הוא חפר את ארמונות נבוכדנצר וקבע את תוכנית הקרקע הבסיסית של העיר.
הגנים התלויים
במצודה הדרומית הוא מצא מבנה מרתף מקומר של ארבעה-עשר חדרים בעלי קשתות אבן, וזיהה אותו כגנים התלויים של בבל — אחד משבעת פלאי העולם העתיק, וזה שמעולם לא אותר. זו הייתה הטענה המפורסמת ביותר בקריירה שלו.
המחקר המודרני דוחה זאת. המבנה ממוקם רחוק מדי מנהר הפרת עבור ההשקיה שהגנים היו דורשים, וסביר להניח שהיה זה מחסן. הערכה ארכיאולוגית נוכחית קובעת בבירור כי זיהויו של קולדוויי ככל הנראה שגוי.
שיטה
החדשנות האמיתית שלו הייתה טכנית ולא נוצצת. קולדוויי פיתח את הטכניקות לזיהוי וחפירה של אדריכלות לבני בוץ — להבחנה בין לבנים שהתפוררו לבין האדמה הסובבת, למעקב אחר קווי קיר שהיו בלתי נראים לעין לא מאומנת. הוא השתייך, כפי שמנסחת זאת אחת ההערכות, לדור החדש של ארכיאולוגים מדעיים, שעבדו עם סטרטיגרפיה ותיעדו באופן שיטתי שכבות כך שניתן היה לתארך אובייקטים לפי ההקשר שלהם ולא רק לאסוף אותם.
השילוב הזה — היכולת לראות קירות לבני בוץ, יחד עם המשמעת לתעד את מה שראה ברצף — הוא הסיבה שבבל הניבה תוכנית עיר ולא ערימת ממצאים.
מדוע רוברט מכונה גאון
הטענה היא למיומנות תפיסתית וטכנית ולא לתיאורטית, והבחנה זו ראויה לדיוק. קולדוויי לא הציע תיאוריה חדשה של היסטוריה או פענוח כלשהו. מה שהוא עשה היה לפתור בעיה של תפיסה שהביסה כל חופר קודם: כיצד לראות אדריכלות שהתמוססה לתוך האדמה שעליה היא עומדת. הטכניקות שפיתח עבור לבני בוץ היו, לפי הסכמה כללית, חיוניות לחקירת בבל, ובלי אלו אתרי דרום מסופוטמיה היו נותרים בלתי קריאים ברובם. זהו הישג אינטלקטואלי אמיתי, אך המדיום שלו הוא העין המאומנת של אדריכל ולא ההפשטה של חוקר.
טיעוני הנגד הם ממשיים. הוא מעולם לא סיים תואר אוניברסיטאי ולא יצר גוף של תיאוריה. הזיהוי הבודד המפורסם ביותר שלו — הגנים התלויים — נחשב כיום לשגוי, ושגוי מסיבות שחופר ספקן יותר עשוי היה להבחין בהן. החפירה הייתה גם מפעל אימפריאלי: שער אישתר נמצא בברלין, לא בעיראק, והאתיקה של העברה זו נידונה ללא הרף. ותקופות כרונולוגיות מוקדמות יותר בבל נותרו לא ידועות ברובן, בחלקן מכיוון שמפלס מי התהום הביס אותו ובחלקן מכיוון שעניינו היה בעיר הנאו-בבלית של נבוכדנצר. גזר הדין ההוגן הוא טכנאי בעל יכולת יוצאת דופן שפתח ציוויליזציה למחקר, ושפרש את הראיות של עצמו בצורה מופרזת במקרה היחיד שבו התהילה הייתה בהישג יד.
מורשת
קולדוויי מת בברלין ב-4 בפברואר 1925, בגיל 69. אגודת קולדוויי (Koldewey-Gesellschaft), החברה הגרמנית למחקר אדריכלי-היסטורי, נושאת את שמו. שער אישתר ניצב במוזיאון פרגמון, וצופים בו מיליונים שמעולם לא שמעו על האיש שמצא אותו. וההישג הבסיסי הוא זה שמצטלם רע: בזכות קולדוויי, קיימת תוכנית של בבל — רחובות, חומות, ארמונות, מתחמי מקדשים — מקום שבו קודם לכן היה רק שם מכתבי הקודש ותל של עפר.