ריצ'רד גיר: כוכב הקולנוע שבחר בגלות
בטקס פרסי האוסקר ה-65 בשנת 1993, קיבל ריצ'רד גיר (Richard Gere) את התפקיד להכריז על המועמדים, אך ניצל את המיקרופון כדי לגנות את רשומות זכויות האדם של ממשלת סין. האקדמיה הגיבה באיסור קבוע על הופעתו כמגיש בטקסים. סין הרחיקה לכת ואסרה עליו להיכנס למדינה לכל ימי חייו. שלושה עשורים לאחר מכן הוא עדיין שילם את המחיר בגישה שקרובה לשעשוע: "יש בהחלט סרטים שאני לא יכול להשתתף בהם כי הסינים יגידו 'לא איתו'". מעט מאוד שחקנים בשיא ערכם המסחרי החליפו אותו במכוון עבור מטרה אידיאולוגית, ועוד פחות מהם המשיכו לשלם את המחיר ללא תלונה.
מפילדלפיה לאמהרסט
ריצ'רד טיפאני גיר נולד ב-31 באוגוסט 1949 בפילדלפיה, בנם הבכור של הומר גיר, סוכן ביטוח שלמד פעם לסמיכה לרבנות, ודוריס טיפאני, עקרת בית. שני ההורים היו צאצאים של נוסעי ה"מייפלאואר" (Mayflower), ביניהם ג'ון בילינגטון וויליאם ברוסטר - פיסת אילן יוחסין שהופכת את מסלול חייו המאוחר למעניין יותר, ולא פחות מכך.
הוא סיים את לימודיו בתיכון נורת' סירקיוז סנטרל בשנת 1967, שם היה מתעמל וחצוצרן, והלך לאוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט על מלגת התעמלות, שם למד פילוסופיה. הוא עזב לאחר שנתיים ללא תואר. שני חלקי המשפט הזה חשובים: המשמעת הגופנית שאיפשרה לו לרקוד סטפס ולהילחם בצורה משכנעת בסרטים, והתיאבון הפילוסופי שיוביל אותו בסופו של דבר למקום אליו הוליווד בדרך כלל לא מגיעה.
הבמה
חייו המקצועיים החלו בתיאטרון בשנת 1969, בתיאטרון הרפרטוארי של סיאטל ובפרובינסטאון פלייהאוס, שם הופיע במחזה רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים (Rosencrantz and Guildenstern Are Dead). הוא כיכב באופרת רוק קצרת ימים בברודוויי בשם Soon ב-1971, וב-1973 לוהק להפקה הלונדונית המקורית של גריז (Grease).
הזדמנות הבמה המכריעה הגיעה ב-1979, כאשר שיחק אסיר הומוסקסואל בהפקת ברודוויי של בנט (Bent) - מה שהפך אותו לאחד השחקנים ההוליוודיים הבולטים הראשונים שלקחו תפקיד כזה, ברגע שבו המהלך נחשב בעיני רבים להתאבדות מקצועית. הוא זכה על כך בפרס ה-Theatre World. דפוס הקריירה נקבע שש שנים לפני שהגיע לשיאו: גיר יבחר בדבר שיעלה לו במשהו.
ג'יגולו אמריקאי
הסרטים מחפשים את מר גודבר (Looking for Mr. Goodbar) ב-1977 וימי הרקיע (Days of Heaven) של טרנס מאליק ב-1978 ביססו את מעמדו. ג'יגולו אמריקאי (American Gigolo) ב-1980 הפך אותו לכוכב וליתר דיוק לסמל מין - קטגוריה שבה החזיק עם סוג של ניתוק קר שמהווה כיום את התכונה הנחקרת ביותר בסרט. קצין וג'נטלמן (An Officer and a Gentleman) ב-1982, לצד דברה וינגר, הכניס כמעט 130 מיליון דולר ואישר אותו כאחד המושכים הגדולים של העשור. הוא התאמן בקראטה עבור תפקיד זה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנות ה-80 הצטננו. ואז, ב-1990, פרקליט פנימי (Internal Affairs) ואישה יפה (Pretty Woman) הגיעו באותה שנה והחזירו אותו למעמד הבכורה; האחרון הביא לו מועמדות שנייה לפרס גלובוס הזהב והפך לאחת הקומדיות הרומנטיות המגדירות של תקופתו. הוא וג'וליה רוברטס התאחדו בתורת הכלה (Runaway Bride) בשנת 1999.
שיקגו
ההופעה הגדולה ביותר שלו הגיעה מאוחר. כעורך הדין בילי פלין בשיקגו (Chicago) בשנת 2002, גיר שר ורקד סטפס לאורך תפקיד שדרש משחקן דרמטי בן חמישים ושלוש להפוך למבצע מוזיקלי; הוא למד סטפס במשך שלושה חודשים כדי לצלם חצי יום של כוריאוגרפיה. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב. זו הייתה המועמדות השלישית מתוך ארבע שלו - האחרות עבור קצין וג'נטלמן, אישה יפה וארביטראז' (Arbitrage) - ועדיין מעולם לא היה מועמד לפרס האוסקר, עובדה שהציבה אותו בכל רשימה רצינית של השחקנים הטובים ביותר שהאוסקר התעלם מהם. בשנת 2012 קיבל את פרס ג'ורג' איסטמן על תרומה יוצאת דופן לקולנוע.
טיבט
גיר החל ללמוד בודהיזם בשנות העשרים לחייו, תחילה זן אצל קיוזן ג'ושו ססאקי. טיול ב-1978 לנפאל עם הציירת סילביה מרטינס הפגיש אותו עם נזירים טיבטים, ומפגש עם הדלאי לאמה ה-14 בהודו הוביל אותו לתרגול טיבטי במסגרת אסכולת הגלוגפה. הוא היה ממקימי "בית טיבט ארה"ב" (Tibet House US) ועומד בראש הקמפיין הבינלאומי למען טיבט, וב-2007 קרא להחרים את אולימפיאדת בייג'ינג.
ההשלכות המקצועיות תועדו על ידי גיר עצמו במונחים ספציפיים באופן חריג. הוא תיאר כיצד MGM גנזה את הפינה האדומה (Red Corner), מותחן משנת 1997 בכיכובו על אמריקאי המואשם ברצח בסין: "MGM רצו לעשות עסקה כוללת עם הסינים. סין אמרה להם: 'אם תוציאו את הסרט הזה, לא נקנה אותו'. וכך הם זרקו אותו". הוא סיפר על מממן שסירב לגבות סרט מכיוון שהוא "יעצבן את הסינים", ועל במאי סיני שפרש מפרויקט שבועיים לפני הצילומים, והסביר בקו מאובטח שהמשך העבודה ימנע ממנו וממשפחתו לעזוב את המדינה. עד 2017 הוא הודה שעבודה באולפנים גדולים הפכה סגורה עבורו מכיוון שהתעשייה לא יכלה להסתכן בשוק הסרטים השני בגודלו בעולם. הוא הגיב בעשיית סרטים עצמאיים, וזכה בביקורות הטובות בחייו תוך כדי כך.
האקטיביזם משתרע מעבר לטיבט. הוא הקים בית מחסה לחולי איידס בהודו לנשים וילדים וייסד את קרן גיר הודו (Gere Foundation India Trust) ב-1999, פעל למען זכויות ילידים באמצעות ארגון "הישרדות בינלאומית" (Survival International), חבר במועצה המנהלת של "ריפוי השסע" (Healing the Divide), ועובד בנושאים סביבתיים.
מדוע ריצ'רד נחשב לגאון
הטענה, אם לומר זאת בכנות, אינה נוגעת לאינטלקט, ואין להעמיד פנים שכך הוא. הכישרון של גיר על המסך הוא סוג מסוים ויוצא דופן של דממה: הוא מחזיק את המצלמה על ידי איפוק, נותן לקהל להתקרב במקום לשחק עבורו, וזו הסיבה שג'יגולו אמריקאי עדיין שווה לימוד וזו הסיבה שאליל נוער יכול היה מאוחר יותר לשחק איש כספים ריק מתוכן בארביטראז' מבלי לשנות את הסגנון שלו בהרבה. מצורפת לזה משמעת שהמתעמל מעולם לא איבד - שלושה חודשי סטפס עבור חצי יום צילום בשיקגו, אימוני קראטה לקצין וג'נטלמן - ונכונות יוצאת דופן לקחת תפקידים שעלו לו במשהו, החל מאסיר הומוסקסואל בבנט ב-1979.
טענת הנגד היא משמעותית. אף מקור שנסקר כאן לא מתעד סמכות כלשהי שכינתה אותו גאון. הוא מעולם לא היה מועמד לפרס האוסקר בקריירה של חצי מאה, וארבע מועמדויות לגלובוס הזהב הניבו זכייה אחת בלבד. חלק גדול מתהילתו נשען על תפקידים רומנטיים בסרטים מסחריים שהצלחתם הייתה תלויה במידה שווה בשותפיו ובטקסטים שלהם כמו בו עצמו. מה שמייחד אותו באמת הוא מוסרי ולא אמנותי: החלטה מתמשכת, שנעשתה בפומבי ב-1993 ושולם עליה בכל שנה מאז באובדן עבודה באולפנים, להמשיך לומר משהו שכל התעשייה העדיפה שהוא יפסיק לומר. זהו אופי, וזה נדיר בהוליווד יותר מאשר כישרון - אך לכנות זאת גאונות זה למתוח את המילה מעבר למשמעותה.
מורשת
החיים הפרטיים נוהלו, באופן חריג, באותו כיוון של הציבוריים. הוא היה נשוי לסינדי קרופורד מ-1991 עד 1995 וללמנה קארי לואל מ-2002 עד 2016; בנם, שנולד בשנת 2000, נקרא הומר ג'יימס ג'יגמה גיר, כאשר השם השלישי הוא טיבטי. בשנת 2018 נישא לאקטיביסטית הספרדייה אלחנדרה סילבה, איתה יש לו שני בנים נוספים, ועד סוף 2024 עברה המשפחה לספרד.
הוא הכוכב האמריקאי הנדיר שהספדו יצטרך לתת משקל שווה בערך לפילמוגרפיה ולעמדה של מדיניות חוץ. גיר השקיע את ההון שאישה יפה הרוויח עבורו במטרה ללא סיכוי לניצחון, ומעולם לא רמז שהחלפה זו הייתה טעות.